3 שנים לאסון ביפן (צילום: Matt Cardy, GettyImages IL)
מפגינים באתר האסון בפוקושימה | צילום: Matt Cardy, GettyImages IL
ב-12 במרס 2011 יצא לי להיות על הטיסה הראשונה שנחתה בשדה התעופה "הנדה" ליד טוקיו אחרי שתי יממות של ניתוק מהעולם. "הנדה" קרוב יותר למרכז העיר. שדה התעופה "נאריטה" מרוחק כשעתיים נסיעה. הכבישים ל"נאריטה" התפרקו ברעידת האדמה. למזלי, חברי הטוב יואב חיכה לי בשדה עם מכונית. בזכותו, בתוך זמן קצר צוות רויטרס המקומי העלה אותי בשידור חי לישראל. אלה היו הימים ששינו את יפן לתמיד. טוקיו הייתה חשוכה, ריקה ומוכת הלם. אומנם רעידת האדמה הכתה עשרות קילומטרים משם ובתוך הים, אבל זה היה 9 בסולם ריכטר - הרעידה החמישית בחומרתה מאז שהתחילו למדוד. אחרי הרעידה באו גלי הצונאמי של 40 מטר גובה. אחר כך באו רעשי המשנה ואחר כך הסיוט הגדול – הנזק לכורים הגרעינים שעל חוף הים בפוקושימה.

השבוע מלאו לאסון הזה שלוש שנים. הנזקים כל כך טריים, שמאות אלפי אנשים עדיין חיים אותם ברגעים אלה.  

3 שנים לאסון ביפן (צילום: Yuriko Nakao, GettyImages IL)
טקס זיכרון שנערך באתר האסון בשבוע האחרון | צילום: Yuriko Nakao, GettyImages IL
עמרי רייס, כתב התוכנית "העולם הלילה" בטוקיו, מספר על תופעות שקשה לעכל. מסוג הדברים שמקבלים את הכותרת "רק ביפן". כמו מה שמכונה "גירושין גרעיניים". משפחות שבהן האישה והילדים ברחו מאזור האסון הרדיו אקטיבי והשאירו מאחור את הגבר, שסרב לעזוב את הרכוש והבית. יותר מרבע מיליון יפנים עזבו את השטחים המסוכנים לטובת מקומות אחרים. מתוכם, כמאה אלף מכונים "פליטים גרעיניים" – כאלה שהממשלה הכריחה לעזוב את בתיהם בפקודה כי אזורים שלמים הוגדרו מסוכנים לשהייה.

15,884 בני אדם נהרגו באסון הזה. 2,636 עדיין נעדרים וכנראה גופותיהם נסחפו לים. אלה המספרים הרשמיים. משהו מממדי האסון אפשר אולי לקלוט בהשוואת תמונות הלוויין המרתקת שהציג ה"ניו יורק טיימס". זהו הנזק הפיזי. המחיר האנושי הוא עצום ואי אפשר לצלם אותו מלוויין. הוא נמצא בגופם של ילדים ובנפשם של הוריהם.

3 שנים לאסון ביפן (צילום: Atsushi Tomura, GettyImages IL)
טוקיו כבר מתחילה להתכונן לאולימפיאדה. האצטדיון האולימפי בעיר בו ייערך טקס הפתיחה | צילום: Atsushi Tomura, GettyImages IL

3 שנים לאסון ביפן (צילום: Ian Walton, GettyImages IL)
ראש ממשלת יפן שינזו אבה מחוייך עם נשיא הוועד האולימפי ז'ק רוג | צילום: Ian Walton, GettyImages IL
כל זה כשברקע ניסיונות אינטנסיביים של ממשלת יפן בראשות שינזו אבה לאושש את הכלכלה באמצעות עידוד הצריכה ותרועות שמחה על זכייתה של טוקיו באירוח המשחקים האולימפיים ב-2020. שיקום האסון יצריך עוד עשרות מיליארדי דולרים ויארך עשרות שנים. ביפן נשמעו לא מעט קולות נגד ההרפתקה של האולימפיאדה, שבדרך כלל מסתיימת בהפסדים. גם אם לכאורה היא מעודדת תיירות, מי ירצה לבקר ביפן אם המשבר הגרעיני לא ייפתר? 90% מהיפנים אמרו במשאלי דעת קהל שמשבר פוקושימה עדיין קריטי. רוב היפנים מאשימים את הממשלה שלא הגיבה בזמן.

בכורים הגרעיניים עצמם מתרחש מרוץ מטורף נגד הזמן והמקום. חברת החשמל של טוקיו,  TEPCO, מפעילת הכורים, שופכת מדי יום טונות של מים כדי לקרר את שלושת הכורים הפגועים. הקירור הזה מונע היתוך של ליבת הכורים, אבל מייצר 400 טונות ביום של מים רדיו אקטיביים מסוכנים. אסור להחזיר אותם לים ואין מה לעשות איתם ביבשה. אז TEPCO בונה עוד מכלים ועוד מכלים ואוגרת עוד ועוד מים רדיו אקטיביים מסוכנים. וכך זה נמשך עד שמישהו ימצא את הדרך לנטרל את המים האלה, אם ימצא. היקף המים הנאגרים במכלים בשטח נע כבר סביב חצי מיליון טון.

3 שנים לאסון ביפן (צילום: Handout, GettyImages IL)
הדליפה בפוקושימה בחודש שעבר. מישהו שכח לסגור את הברז. בסביבות ה-400 ליטרים של מים נגועים הגיעו לאדמה | צילום: Handout, GettyImages IL
קשה לתפוס את כמויות המים האלה. TEPCO מייצרת מכלים בקצב של כמה בחודש ומפזרת אותם בשטח. יש מאות כאלה כבר. נסו לדמיין 150 בריכות אולימפיות של מי מוות. בחודש שעבר ארעה תקלה מביכה ומסוכנת. מישהו שכח שני ברזים פתוחים במשך כמה שעות, המכלים הוצפו ו... 100 טון של מים רדיואקטיביים דלפו. למרבה המזל לא לים, אלא לאדמה, אבל אף אחד לא באמת יודע מה מגיע אח"כ מהאדמה לים. במים האלה חומרים כמו סטרוניום 90, שגורם לסרטן הדם וסרטן העצמות.

בסופו של דבר לא תהיה כנראה ברירה והמים ישוחררו בהדרגה ובאיטיות לאוקיאנוס. תארו לכם מה יקרה כשהעולם ישמע על זה. למעשה כבר היום משתחררים לאוקיאנוס 400 טונות מים ביום שמכונים "מזוהמים בדרגה נמוכה". שלוש שנים אחרי רעידת האדמה - הפצצה מתקתקת בעוצמה גוברת.