קרוב ל-4,500 חיילים הרוגים, עשרות אלפי פצועים, 750 מיליארד דולר בהוצאות ישירות ועוד טריליוני דולרים בעקיפין ושום דבר לא יצא מזה. המחדל האמריקני בעירק שנמשך כבר 11 שנים מגיע בימים אלה לשפל חדש. אבל הפעם, גם אם מתבקש לעשות משהו, הנשיא אובמה ינסה להתרחק משם כמה שרק אפשר. למעשה, הסינדרום העירקי הוא שורש הפרנויה האמריקנית מהתערבות צבאית נוספת בשום מקום. מסוריה ועד אוקראינה. מאירן ועד לוב.
באמת קשה לעכל את גודל הכישלון הזה. הוא התחיל עקום כבר מהרגע הראשון. הכתובת היא בראש ובראשונה ממשל ג'ורג' בוש שאחרי 11 בספטמבר. בוש חיפש בנרות מישהו להיכנס בו אחרי הפיגועים בתאומים ומצא את סדאם חוסיין. האמריקנים ספק ממציאים, ספק נופלים בפח של עצמם ותופרים לסדאם תיק שאפילו הוא לא חלם שיש לו – נשק להשמדה המונית. כימי, ביולוגי והכנה לגרעיני.
שר ההגנה קולין פאוול מציג מופע אימים במועצת הביטחון של האו"ם קבל עם ועולם ורוקח תאוריה גדולה עם מעט הוכחות. צילומי לוויין של כמה משאיות ליד מבנים, דיווחים מודיעיניים, שהתבררו כהמצאה, על "עוגות צהובות" – אורניום בשלבים מתקדמים לקראת פצצה וגם מחסנים כאלה ואחרים שהוסתרו בשטח עירק. עם זה ארה"ב יצרה קואליציה רעועה ויצאה למתקפה קצרה שנראתה כמו טיול. בקואליציה הזו היו כרבע מיליון חיילים אמריקנים, 45,000 בריטים ו-194 פולנים. וגם הכורדים באו. כעבור פחות משלושה שבועות בגדד נפלה עם התמונה המפורסמת של הפסל של סדאם. הוא עצמו נתפס רק שמונה חודשים אחר כך כשארה"ב כבר התבוססה עמוק בבוץ העיראקי.
מלחמת לבנון של ג'ורג' בוש
בספרו State of Denial מתאר העיתונאי בוב וודוורד את ההסתבכות האמריקנית בעירק במשך השנים. הסתבכות קלאסית של כוח זר שלא מכיר את המצב בשטח ואינו מצליח להסתגל למה שקורה מסביבו. האמריקנים חשבו שיצליחו לשתול שם משטר ידידותי שאותו ירפדו בכסף ואת הצבא שלו יאמנו להיות נאמן לו ולהם. המציאות טפחה על פניהם על בסיס יומי. מטעני צד, מכוניות תופת, התקפות כל רגע. שום דבר שהם תכננו לא עבד.
עירק הייתה הלבנון של בוש והנסיגה של אהוד ברק הייתה הנסיגה של ברק אובמה. אובמה הכריז שהוא יוציא את החיילים האמריקנים מעירק כבר במסע הבחירות שלו וזו הייתה אחת מהבטחות הבחירות הראשונות שהוא מיהר למלא. כמובן היו כאלה שהזהירו שזה ישאיר ואקום מסוכן. לאף אחד לא היה כוח לשמוע אותם אחרי 11 שנים.
בשעת כתיבת שורות אלה מוסלמים סונים קיצונים (יש גם כאלה) בדרכם להשתלט על בתי הזיקוק הגדולים ביותר של עירק בבאג'יי, כ-200 קילומטר מבגדד. קרבות מתחוללים בשורה של ערים ובגדד כנראה בדרך. המשטר של בן הברית האמריקני אל מליכי, שבו הם השקיעו כל כך הרבה, מתנדנד. ברגע הראשון הורגש לחץ בבית הלבן ויצאה ההדלפה שהנשיא שוקל "תגובה צבאית". שנייה אחר כך באה ההבהרה שלא מדובר ב"נעליים על הקרקע" אלא אולי בתקיפות מהאוויר. ודקה נוספת אחר כך פסק דובר הבית הלבן ג'יי קארני "אין שום פתרון צבאי שיפתור את הבעיות של עירק". אחרי עשור ו-4,500 חיילים הרוגים ממשל אובמה מודיע בפשטות שאין פתרון צבאי. הרפובליקנים כמובן קפצו, הדמוקרטים מתחשבנים עם ג'ורג' בוש והנשיא אובמה דבק שוב ויותר מתמיד במדיניות של לא להתערב צבאית בשום מקום.
הרפובליקנים בראשות ג'ורג' וו בוש, דיק צ'ייני, קולין פאול, דונלד ראמספלד וחבריהם השיגו את המטרה ההפוכה. הם סיפקו וייטנאם חדשה לעם האמריקני וזה כנראה יספיק לו לעוד הרבה שנים. ממשיך דרכם ג'ון מקיין טס לסוריה להתחבק עם המורדים באסד אבל זה לא שכנע אף אחד. ישראל הפעילה את כל התותחים בוושינגטון נגד אירן אבל זה לא עזר לה. שונאיו של פוטין קפצו על הגדרות, אבל אובמה לא רץ עם חיילים לאוקראינה. אף אחד לא רוצה עוד עירק ובשביל אמריקה היום – הכל זה עירק.
עירק במספרים
4,488 – חללי צבא ארה"ב.
32,223 – פצועים אמריקניים.
655,000 – הרוגים מאז הפלישה האמריקנית.
150 – עיתונאים שנהרגו.
2.8 מיליון – פליטים שעזבו את בתיהם או כאלה שברחו מעירק.
7 טריליון דולר – תשלומי ריבית עד 2053 (חלק גדול מהוצאות המלחמה מומן מהלוואות).
490 מיליארד דולר – פיצויים לחיילים נפגעי המלחמה.
60 מיליארד דולר – הוצאו על בנייה מחדש של עירק. בוזבזו בעיקר על שחיתות וחוסר יעילות.
20 מיליארד דולר – הוצאות של ארה"ב על מיזוג אוויר בעיראק בשנה.
75 מיליארד דולר – הלכו לחברות אמריקניות פרטיות.
3 מיליארד דולר לפחות שנעלמו בלי הסבר.
546 מיליון דולר של חלקי חילוף נעלמו.
190,000 רובים נעלמו.
110,000 תת מקלע מסוג "קלצ'ניקוב" נעלמו.