1. דאע"ש. משומקום ופחות או יותר במקביל ל"צוק איתן" פרץ לתודעה העולמית הארגון הקטלני שצמח על חורבות עיראק וסוריה ושולי טורקיה. מבחינת ישראל העיתוי אפשר לה להתחמק מביקורת בינלאומית. תמונות ההפצצות של חיל האוויר הישראלי התחלפו באלה של האמריקאי בצורה מושלמת. אפשר להתווכח אם דאע"ש וחמאס זה אותו דבר או לא, אבל העובדה היא שהביקורת הבינלאומית, שאינה מבחינה בפרטים, התמתנה מאוד כאשר הסתבר שאת חמאס מחליף דאע"ש ואת ישראל מחליפה ארה"ב עם הקואליציה הרעועה שלה. ההוצאות להורג של אזרחים בריטים ואמריקאים החזירו את הטרור לסדר היום הבינלאומי וההשפעות של הארגון הזה עוד ייראו ב-2015.
2. משבר אוקראינה. ולדימיר פוטין עושה מה שהוא רוצה ולא ממצמץ כאשר הוא מנסה למכור לכולם שלא מדובר בחיילים שלו אלא שהעם האוקראיני רוצה לחזור לאמא רוסיה. האווירה, ההתבטאויות והמעשים העלו זיכרונות מהמלחמה הקרה ובדרך נחשף נשיא אמריקני שנתפס כחלש. רוב האוקראינים חלמו על אירופה וקיבלו ברית המועצות.
3. אבולה. הנגיף הקטלני הלך והתפתח במשך שנים אבל ארגון הבריאות העולמי נמנם ומדינות המערב קברו את זה מתחת לשטיח כי זה שם באפריקה. די היה בשניים שלושה מקרים בארה"ב ובאירופה כדי שהעולם כולו יעמוד על הרגליים. יותר מכל דבר הנגיף הזה חשף את הצביעות ואת המוסר הכפול. גם הוא לצערנו עוד לא אמר את המילה האחרונה ובוודאי אלפים עוד ימותו עד שיימצא החיסון.
4. הונג קונג ותאילנד. המהומות בהונג קונג ותאילנד דומות אבל שונות. בהונג קונג הן נבעו מההתנגדות לשלטון המרכזי בבייג'ינג. בבנגקוק הן היו תוצאה של יריבות פוליטית ומלחמת מעמדות. בכל זאת, בשני המקרים האיתות הוא שלמרות השגשוג הכלכלי האדיר באסיה בשנים האחרונות, מתחת לפני השטח מבעבע דור צעיר שרוצה ביטוי פוליטי ובעיקר חופש.
5. עליבאבא. ההנפקה הגדולה בתולדות וול סטריט באה מסין. היזם הסיני ג'ק מה לא המציא שום דבר חדש וגם שותפיו היו בסה"כ אמריקנים כמו למשל חברת YAHOO. אבל עליבאבא הדגימה לנו שוב מהו כוחו האדיר של השוק הסיני. עליבאבא היא כמו אמזון רק הרבה הרבה יותר גדולה. כאשר הענק הסיני מתעורר, הכל נראה קטן לידו.
6. הבחירות במצרים. עבד אל-פתאח א-סיסי הביא אותה בניצחון סולידי עם 96.91% מהקולות. לא רע לפוליטיקאי מתחיל שרק פשט את מדי הגנרל. שלטון האחים המוסלמים נכחד באבחה אחת. א-סיסי פועל ביד קשה בסיני וחוסם את חמאס בעזה, הכל בשיתוף פעולה ובהסכמה של ישראל. שוב נחשף החידלון של ממשל אובמה שמיהר לנטוש את מוברק, ברך על הניצחון הדמוקרטי של האחים המוסלמים ועד עכשיו מגמגם ביחסו לא-סיסי.
7. איראן. האיראנים סוחבים זמן ומצליחים בינתיים להתל בכולם. האיום הישראלי לתקוף נראה דהוי עכשיו. המו"מ באירופה בניצוח שר החוץ האמריקאי עייף וחסר תוצאות. השעון מתקתק ובינתיים אין מי שעוצר את הפצצה.
8. בחירות לקונגרס בארה"ב. הנשיא אובמה מקבל סטירת לחי מביכה מהמצביעים באמצע הקדנציה השנייה שלו. התבוסה של מפלגתו ואיבוד הרוב בסנאט הדביקו לו סופית את תווית הכישלון. הפופולאריות שלו כל כך נמוכה שספק אם הבוחר האמריקאי ירצה להישאר עם מפלגתו הדמוקרטית בבחירות 2016.
9. פרגוסון. פרגוסון היא רק משל למתח הבין-גזעי בארה"ב. יש הרבה "פרגוסונים". כל הזמן. זו התפרצות של זעם מתמשך בקהילה האפרו-אמריקאית נוכח אפליה וגזענות עמוקה וארוכת שנים. גם זה לא ייעלם עם 2014.
10. המונדיאל בברזיל. זו לא הייתה רק תצוגת כדורגל מדהימה. אחת לארבע שנים יש איזו תקווה שאולי העולם מסוגל לשכוח את כל הרע ולהתרכז בעיקר: מי טוב יותר – רונלדו או מסי?
שתהיה שנה טובה.