הרבה לפני שבחמאס חלמו לחפור מנהרות מתחת לעזה, צבא ארה"ב אכל מרורים מהמנהרות של הוייטקונג בזמן מלחמת וייטנאם. היום המנהרות בקו-צ'י הפכו לאתר תיירות בו אמריקנים באים לראות איך אין שום סיכוי שחייל מארינס מצליח להשתחל לתוך הפתח הצר. אולי ביום אחד נגיע גם אנחנו לעשות סלפי בעזה?
האימה שמגיעה מלמטה. מנהרות קו-צ'י | צילום: David Greedy, GettyImages IL
עוד הרבה ידובר על איך ארה"ב איבדה את השפעתה במזרח התיכון בשנים האחרונות. שורה של טעויות הרחיקו אותה ממצרים, מישראל ומהיכולת להשפיע על הפלסטינים. עכשיו, כאשר שר החוץ ג'ון קרי מסתובב בהיסטריה בניסיון להשיג הפסקת אש הוא משלם את המחיר. לפני שנכנס לפגישתו עם ראש הממשלה נתניהו השבוע, הציג בפניו נתניהו חלקי טילים ונתונים על מתקפות חמאס. יש דבר אחד שלא צריך להסביר לג'ון קרי – מה זה מנהרות לחימה. מלחמת וייטנאם הסתיימה לפני כ-40 שנה אבל ג'ון קרי הוא אחד מבוגריה. יש עדיין דור אמריקני שזוכר את המלחמה הזו היטב וקרי היה שם במדים.
ג'ון קרי במדי צבא מעיד בועדה נגד מלחמת וייטנאם | צילום:
ap
לפני די הרבה שנים ביקרתי בוייטנאם במסע מצפון לדרום בעקבות המלחמה ההיא. בהאנוי, בירת הצפון, כלי התחבורה העיקרי היה עדיין אופניים. הם הביאו אותנו לאגם במרכז העיר, שאליו צנח הטייס ג'ון מקיין, שלימים היה מועמד לנשיאות ארה"ב. ואחר כך לשרידי "האנוי הילטון" הכינוי לבית הכלא שבו ישב חמש שנים. במרכז המדינה, לגדות נהר המקונג, הבירה העתיקה של וייטנאם, הואה, שבה ניהלו המארינס את קרבותיהם הקשים ביותר. ובדרום סייגון, לימים הו צ'י מין סיטי, על מפקדת צבא הדרום, שגרירות ארה"ב שמעל גגה הבריחו המסוקים את אחרוני האמריקנים ומלון "רקס" שממנו דיווחו וולטר קרונקייט ועיתונאים אחרים על המלחמה העקובה מדם.
אבל יותר מכל השאיר רושם הביקור במנהרות קו-צ'י. צריך לראות כדי להאמין ולשמוע כדי להבין שלאמריקנים לא היה שם סיכוי. קו-צ'י נמצאת כ-20 קילומטרים מסייגון. היום חלק מהקומפלקס הפך לאתר תיירות שבו מבקרים אמריקנים ואחרים ועושים פוזות למצלמה.
עולם שלם מתחת לאדמה | צילום:
אימג'בנק/GettyImages
באזור קו-צ'י היו כמה כפרים, שכבר בתקופת המלחמה בקולוניאליסטים הצרפתים בשנות ה-40 פיתחו חיבה למנהרות. בשנים של מלחמת וייטנאם רשת המנהרות התפתחה ליקום שלם מתחת לאדמה, שבו חיו אזרחים וממנו יצא הוייטקונג למתקפות על חיילי ארה"ב. הייתה שם רשת של 250 קילומטרים לפי ההערכות. כל כפר בנה מערכת משלו מבלי שהכפר האחר ידע את פרטיה. אחר כך חיברו את הכפרים. היו שם בתי חולים, חדרי אוכל, בתי מלאכה, חדרי פיקוד וגם גישה תת קרקעית למימי הנהר. האמריקנים ניחשו מה הולך שם מתחת האדמה. הם הפגיזו את קו-צ'י ללא רחם וניסו כל מה שבא ליד, כימיקלים, להביורים יורקי אש, פצצות נאפלאם ושאר סעיפים אסורים מאמנת ז'נבה. זה לא עזר.
הכניסה למנהרות תוכננה במיוחד למבנה הגוף הצר של הוייטנאמים | צילום:
ap
הדבר האחרון שיכלו לעשות הוא להיכנס פנימה. הווייטנאמיים קטני גוף ורזים. המנהרות נבנו למידותיהם ובמיוחד הפתחים המוסווים שמובילים החוצה. הם יכלו לצאת ולהיכנס. חיל אמריקני מצויד וגדול נתקע מיד בכניסה. וגם אם נכנס מיד היה פיתול צר. ה-אמ 16 שלו היה נתקע. בפנים – קילומטרים של מחילות צרות שמובילות לחדרים גדולים יותר. היו שם חדרי ניתוח מאולתרים ומטבחים לבישול מעט האוכל שהיה ברשותם.
אפילו לאמריקני צנום במיוחד אין סיכוי להיכנס עם אפוד ונשק | צילום:
David Greedy, GettyImages IL
מהמטבחים קדחו מסננת של פתחים קטנים שהתפזרו כך שאי אפשר היה לאתר מבחוץ מקור עשן. בזמן ההפצצות הממושכות הם שכבו בפנים, מיעטו לזוז וצרכו כמה שפחות חמצן. זה נמשך לעיתים ימים ארוכים. בהפוגות יצאו החוצה לתקוף חיילים אמריקנים, לאסוף אוכל, לצבור נפלים של פצצות אמריקניות כדי להשתמש בחומרי הנפץ שלהם למוקשים מאולתרים.
את השטח כולו מילאו במלכודות פרימיטיביות עם דוקרני במבוק מחודדים. כשהאמריקנים ניסו להסתער רגלית ירו עליהם מתוך חרכים במעבה האדמה. האמריקנים לא ידעו מהיכן באה האש ולעיתים ירו אחד על השני.
סיפור קו-צ'י כבר שייך לאתוס הווייטנאמי של מלחמת החלשים מול החזקים. בשביל האמריקנים זה היה סיוט ותסכול מתמשך. בשלב מסוים, ביחד עם כוחות אוסטרלים, גובשה יחידת לוחמים מתנדבים שכונתה "עכברי המנהרות". הם היו מצוידים רק באקדח, סכין, חבל ופנס. ההצלחות היו קטנות. בשלב מסוים האמריקנים הכריזו מתקפה של 30,000 חיילים על האזור וכשגם זה לא הועיל שלחו את מפציצי ה- B-52 שהתפנו מההפצצות בקמבודיה להשטיח את קו-צ'י. הנזק היה גדול, אבל כפי שאפשר לראות גם היום, התשתית נשארה במקומה.
האם ביום מן הימים ייפתח גם מוזיאון המנהרות של עזה?
