בכל פעם שמגיעים לנמל התעופה "טגל" של ברלין אי אפשר שלא להתפלא מחדש. איך בירה אירופית בסדר גודל כזה מתנהלת עם שדה בגודל של שדה דוב בתל אביב? יורדים מהמטוס לשרוול (אם לא נאלצים לנסוע באוטובוס), הולכים 10 מטרים למזוודות ובעוד 10 מטרים כבר נמצאים בחוץ ליד המוניות. היות והוא ממוקם בתוך העיר, הטיסה האחרונה יוצאת ממנו ב-10:30 בערב (לישראל). שדה התעופה הוא לא רק קוריוז, הוא הדבר הכי מדובר בעיר הזו בשנים האחרונות והביא גם לנפילת ראש העיר אחרי 12 שנה. נגיע לזה בהמשך.
חומה חותכת רחובות באמצע ובמקרים מסוימים אפילו בתים. ככה זה היה במשך 28 שנים. הרכבת התחתית של מערב ברלין הייתה נכנסת למזרח וחוזרת. בתחנות המזרחיות הוצבו חיילים והרכבת הייתה מדלגת עליהן. הן נקראו תחנות רפאים. אז אנשים היו נוסעים בבוקר לעבודה, נכנסים לתחנה במערב, נוסעים מתחת למזרח גרמניה וממשיכים למערב וחוזר חלילה.
כוכבי הרוק של המלחמה הקרה
לא היה סמל יותר מובהק למלחמה הקרה ולאיבה שבין העולם הקומוניסטי למערבי מאשר חומת ברלין. במזרח קראו לה "חומת הגנה מהפשיזם" במערב קראו לה "חומת הבושה". לבסוף תושבי ברלין הפילו אותה במו ידיהם. עם פטישים וגרזינים ועם ידיים חשופות. פוררו את החומות משני הצדדים וטיפסו על מה שנשאר. זה היה אחד האירועים ההיסטוריים החזקים ביותר שהתרחשו מול כל העולם בעידן השידורים החיים בטלוויזיה. זה היה היום שבו התמוטט מסך הברזל והעולם כבר לא יהיה מה שהיה.
הקנצלרית אנגלה מרקל הזכירה שיש אירועים לא משמחים בהיסטוריה של גרמניה בתאריך הזה. הבולט שבהם הוא ליל הבדולח שחל בדיוק באותו יום לפני 76 שנים. אבל בערב הזה ברלין רצתה לומר לעולם "אנחנו חופשיים, קוסמופוליטיים ושמחים". העיר מוכרת את עצמה כאבן שואבת בינלאומית, כמרכז של אמנות, סובלנות וחופש. בראיון שערכתי עם ראש העיר קלאוס וורוויט, זה היה המוטו העיקרי בדבריו. ומה לגבי הישראלים? "אני שמח מאוד שהם באים", הוא אמר, "אנחנו פתוחים לכולם מכל העולם ובמיוחד לצעירים". במחירי המילקי בסופרמרקט הוא לא התעניין.
קלאוס וורוויט מכהן כבר 12 שנה. דמות ססגונית ופוליטיקאי מוכשר. הוא התפרסם בין השאר כאשר במהלך הקמפיין הראשון שלו הצהיר שהוא גיי. ההגדרה שלו מלפני כמה שנים "ברלין ענייה, אבל סקסית" הפכה למוטו של העיר. הוא זה שעודד את הפתיחות והקוסמופוליטיות והכל היה טוב - חוץ משדה התעופה.
כבר ב-1996 התחילו לתכנן שדה חדש כי ברור היה שברלין צריכה נמל תעופה גדול יותר. הוא אמור היה להיחנך ב-2011 אבל עדיין לא נפתח. ראש העיר שם את הנמל בראש מעיניו אבל מסתבר שגם בגרמניה הממשלה טובה יותר בלהרוס מאשר בלבנות. קיצורו של דבר, השדה תוקצב ב-3.5 מיליארד דולר ועלה כבר 7. הוא תוכנן למעבר 45 מיליון נוסעים, אבל יצליח בקושי לטפל בחצי מזה. השדה יטריד 100,000 תושבים, אבל לו היו משנים קצת את התכנון ההשפעה הייתה מצטמצמת ל-30,000 בלבד. ראש העיר נאלץ ללכת הביתה והודיע שהוא פורש בחודש הבא. ככה לא בונים חומה. בטח לא בגרמניה.