בזמן שעסקנו בהפסקת האש בעזה, טנקים וכוחות חמושים עשו את דרכם מרוסיה לתוך אוקראינה, באזורי הערים לוגנסק ודונצק שבמזרח. חיילים אוקראינים נראו נמלטים על נפשם – עייפים, מרוטים ומיואשים – לפחות על פי דיווחים עיתונאיים משם. כך הכניסו הרוסים עוד ראש גשר לאוקראינה ופתחו חזית שלישית במלחמה המתגברת.
מדובר במלחמה, לא לטעות. הפגזות, יריות ונפגעים. ארה"ב למשל יודעת בדיוק מה קורה שם אבל מגיבה בינתיים רק בצעדים כלכליים נגד רוסיה. גם אירופה הצטרפה. האמריקנים שיבחו את גרמניה שעמדה במילתה למרות שחברות גרמניות הפסידו כסף רב. אבל כל זה לא עוצר את פוטין.
ובינתיים באמריקה – זכרונות משנות החמישים
את ארה"ב מעסיק משהו אחר לגמרי בימים האלה – השד הגזעי. העיירה פרגוסון, בת קצת יותר מ-20 אלף תושבים, היא פרבר של העיר סנט לואיס במדינת מיזורי. חור נידח בקנה מידה אמריקני, שאינו יורד מהכותרות הראשיות כבר שלושה שבועות. שוטר לבן ירה למוות בנער שחור בן 18 בלתי חמוש בשם מייקל בראון.
זה קרה כבר כל כך הרבה פעמים בארה"ב. המשטרה יורה ורק אחר כך שואלת שאלות. שוטרים קיבלו קריאה על שוד מזוין. מייקל בראון הלך ברחוב סמוך עם חברו. לא חמוש לא מאיים. הוא נורה שש פעמים מטווח קצר. לא היה לו סיכוי. המהומה השתלטה על סדר היום וכולם קפצו על העגלה: פוליטיקאים, אינטרסנטים, פוקס ניוז.
אירן וסוריה פתאום נראות נורמליות
ולבסוף, הטרור של דאע"ש, שסוקר כאן בהרחבה כבר בעבר. ההתפתחויות מוסיפות להפתיע וחוסר האינפורמציה על מה שקורה שם ממשיך להטריד. האמריקני הראשון שנהרג בשירות דאע"ש השבוע הוא דאגלאס מקיין, בן 33, למד באוניברסיטת סאן דייגו, גדל כנוצרי ולפני כמה שנים התאסלם. לבסוף נסע לטורקיה, הצטרף לדאע"ש ונהרג בקרב עם ארגון קיצוני אחר בפאתי חאלב שבסוריה.
לא רק אמריקנים. יש כל מיני הערכות על מספר הזרים בארגון הזה – בין אלף לאלפיים. מה שבטוח שדאע"ש צובר פופולאריות באותם מקומות שבהם מקנן האיסלאם הקיצוני. קחו לדוגמה את ההפגנה באחת ממנהרות הרכב של לונדון. המפגינים צעקו "שחררו את פלסטין" אבל הניפו את הדגלים השחורים של דאע"ש. הוציאו לנתניהו את המילים מהפה.
הנשיא אובמה מדבר עכשיו בתקיפות על הצורך לעצור את דאע"ש. עד כמה שהדבר לא ייאמן, האמריקנים שוקלים שיתוף פעולה עם באשר אסאד כדי להילחם בארגון הזה. גם אירן באה בחשבון.
לא רק מצבנו בעזה מסובך.