ממשל אובמה מסיר את ידיו מהמזרח התיכון, מרטין אינדיק חזר לג'וב הקודם שלו וההסלמה בשטח הייתה מהירה הרבה יותר מכפי שמישהו ציפה. לא ברור עד מתי וושינגטון תסתפק בהצהרות מינימליסטיות כמו זו שבאה אחרי צילומי הילד הפלסטיני טאריק חאדיר, שהוכה על ידי שוטרים ישראלים. גם צילומי וידיאו בוטים וגם היות הנער אזרח אמריקני הוציאו את מחלקת המדינה משלוותה. לא יותר מדי. רק להודעת גינוי על המעשה ותביעה לחקור את האחראים. והוסיפה הדוברת: "אנו חוזרים ומדגישים את דאגתנו החמורה מתקריות של אלימות הולכת וגוברת ואנו קוראים לכל הצדדים לנקוט צעדים שישיבו את השקט על כנו וימנעו פגיעה מחפים מפשע". אחרי זה באה דממה לתוך ההסלמה בדרום עד שתגיע הקריאה הבאה ל"צדדים".
התגובות האלה של הסטייט דפרמטנט מרגיזות איש כמו מייק האקבי שביקר כאן לפני כמה ימים. האקבי, מושל ארקנסו לשעבר ומהימנים השמרנים במפלגה הרפובליקנית היה מועמד לנשיאות מטעמם ואולי גם יהיה ב-2016. "זו תגובה אדיוטית", הוא אמר לי לאחר שהסטייט דפרטמנט קרא ל"כל הצדדים" לשמור על איפוק בעקבות חטיפת שלושת תלמידי הישיבה הישראלים. "יש פה צדדים?" הוא שאל רטורית, "יש פה חטופים ויש טרוריסטים". ייאמר לזכותו של האקבי שהוא באמת לוקח ללב את המצב פה וייאמר גם שהוא מקפיד לקחת את הצד הישראלי באופן מוחלט.
אבל ישראל לא בראש סדר היום של וושינגטון. ספק אם היא בכלל במקום גבוה. יש לכך שורה של סיבות. הראשונה שבהן היא סבך המריבות הפנימיות האינסופיות בין הרפובליקנים לנשיא אובמה כשברקע כבר מריחים את המרוץ הבא לנשיאות. הסיבה השנייה נוגעת לכך שהאמריקנים, כמו שאר העולם, כבר הלכו לאיבוד בשלל ההתלקחויות, ההרג, המהומות והמינוחים שמלווים את השנתיים האחרונות במזרח התיכון. הנה רשימה חלקית ממה שהתקשורת העולמית מפציצה בו את צופיה:
- בסוריה רוצחים אלפים על בסיס יומי.
- עירק מתמוטטת כמו מגדל קלפים כי "דאעש", שהוא איזה פלג של אל קאעידה, צץ משומקום.
- במצרים יש מהומות, הפיכה, בחירות, הפיכה, מהומות, עוד בחירות.
- יש בעיות כל הזמן עם אירן ויש חיזבאללה ויש חמאס ועוד לא אמרנו ערב הסעודית, אפגניסטאן ואל קאעידה שוב.
אז למי יש ראש לעקוב אחרי המזרח התיכון וסביבתו כשבכלל הגביע העולמי מתגלגל בברזיל?
ביום שלישי, עם פטריות העשן וכדורי האש מעל עזה, זה כבר השתנה לזמן מה. תמונות כאלה תופסות תשומת לב לזמן קצר. הכותרות באתרי החדשות הלכו על "ישראל מפציצה בעזה". מי זוכר איך זה התחיל ומה עם הרקטות על ישראל? אבל זה לא כל הסיפור. אני מדמיין את השיחה הבאה בין רה"מ נתניהו למישהו שעוקב אחרי התקשורת העולמית. נגיד יועצו מרק רגב.
נתניהו: "מרק, מה הרוח בתקשורת?".
מרק: "שמע, כותרות על ישראל מפציצה אבל זה נבלע בכל השאר. נראה כאילו זה לא מעניין יותר".
נתניהו: "מה בטלוויזיה?"
מרק: "ג'ק טאפר מ-CNN נטפל אליי עם הנער הפלסטיני-אמריקני. אמרתי לו בראיון 20 פעם שנחקור וזה לא מקובל ושצלצלת לאבא של הילד, אבל הוא המשיך לצטט לי את חמאס. עזוב מי רואה אותו? חשוב מה קורה ברשתות הגדולות".
נתניהו: "ושם זה יותר מאוזן?"
מרק: "תראה, בראיין וויליאמס פתח אתמול את המהדורה ב-NBC עם תמונות חתונה בישראל שהרקטות של החמאס הרסו וכולם נראים בורחים יחד עם החתן והכלה. שורת הפתיחה שלו הייתה "תושבי ישראל קיבלו הערב בין 15 שנית לדקה וחצי לרוץ למקלט". זה היה חזק".
נתניהו: "בראיין הוא איש רציני. תמיד היה".
מרק: "ולכתב שלו כאן יש בכלל שם ערבי, אבל הוא הוגן מאוד".
נתניהו: "אז מה המסקנה מכל הסקירה?"
מרק: "מה אגיד לך? זה לא מה שהיה".
מבצע עופרת יצוקה החל ב-27 בדצמבר 2007 והסתיים ב-18 בינואר 2008. למה? כי יומיים אחר כך התקיים טקס ההשבעה של נשיא ארה"ב החדש ברק אובמה. המסר מוושינגטון היה ברור: הנשיא החדש לא יישבע אמונים בשעה שישראל מפציצה בעזה. מאז כבר היו עוד בחירות והנשיא הזה שקוע בצרות עד מעל לראש. אפשר לדמיין גם את השיחה הבאה -
ראש צוות הבית הלבן: "אדוני הנשיא, ישראל מפציצה בעזה".
אובמה: "לאאאא, עזוב אותי מזה".