מה העסיק הכי הרבה את הנשיא אובמה בשבועיים האחרונים? המלחמה בעזה? לא. בזמן האזעקות ברחבי ישראל וההפצצות ברצועה נשיא ארה"ב פתח חזית נוספת מול נשיא רוסיה פוטין והביא את המתיחות בין שתי המעצמות לשיא חדש. אובמה הכריז על סנקציות כלכליות נוספות על רוסיה והפעם ביחד עם האירופים הוא מנסה לפגוע בבטן הרכה של הרוסים – נפט, גז וייצור אנרגיה. בין השאר, נאסר על חברות מערביות למכור לרוסים טכנולוגיות מתקדמות לחיפוש והפקת גז בעומקים בסדרי גודל שאין לרוסים יכולת להתמודד איתם. גם לא לסינים. כנ"ל השאיפה הרוסית לקדוח בקוטב ולהפיק נפט מפצלי שמן. חברת הענק האמריקנית "אקסון מובייל" הייתה אמורה להתחיל בקידוחים בקוטב בשיתוף פעולה עם החברה הממשלתית הרוסית "רוזנפט". זה לא יקרה – לפחות לא בעתיד הנראה לעין.
משבר הפלת המטוס מעל אוקראינה הביא גם את האירופים וגם את האמריקנים לנקודת רתיחה. במקביל להפלת המטוס עם כמעט 300 אזרחים, המלחמה על אדמת אוקראינה מתעצמת כאשר פוטין מסיר את ידיו ממה שמכונה "מורדים" מקומיים. הרפובליקנים הימניים בוושינגטון כבר רוצים לחמש את צבא אוקראינה במלחמתו במורדים האלה, אובמה מנסה להרגיע אותם וטוען שהאוקראינים חמושים מספיק ושמטרתו היא למנוע שפיכות דמים נוספת. אובמה אולי מטיל סנקציות, אבל מלחמה לא נמצאת במילון שלו.
אובמה מטלפן לנתניהו, קרי דורך על יבלות במזה"ת וסופג השמצות מירושלים – לא מה שסוחף את הכותרות בארה"ב. משבר ההגירה חם עכשיו. אובמה רצה לשנות את החוקים ולהקל על מהגרים בלתי חוקיים. במיוחד על ילדים שמוברחים מעבר לגבול ממקסיקו ומוצאים את עצמם על אדמת ארה"ב. יש לו גם שיקולים פוליטיים משמעותיים. זה הנושא מספר אחת שמטריד את הקהילה הלטינית בארה"ב. כפי שהוזכר כאן בעבר זו הקהילה הגדלה בקצב המהיר ביותר ולמעשה שמה את אובמה בבית הלבן. הוא חייב לה את הרפורמה הזו. הרפובליקנים כמובן קפצו. בשבועות האחרונים מתנהלת שם מלחמת עולם של השמצות. בשבילם אובמה הוא שוב על תקן "עוכר אמריקה". הילדים האלה ממקסיקו מביאים מחלות – טענו כמה פרשנים רפובליקנים.
בצרפת, חוץ ממכת העכברושים במוזיאון הלובר, עסקו בפינוי האזרחים הצרפתים מלוב. גם ארה"ב חילצה משם את הדיפלומטים שלה. בקרבות בין כנופיות שונות סביב נמל התעופה של טריפולי נהרגו בשבוע האחרון לפחות 50 בני אדם.
מה המסקנה מהדוגמאות הספורות האלה? התקשורת העכשווית מחפשת כל הזמן את הכותרת הבאה במהירות גבוהה מבעבר. חדשות מתיישנות מהר. העולם פחות ממוקד במזרח התיכון ובישראל, אבל מדי פעם אירועים חריגים מחזירים את הלחימה בעזה לכותרות הראשיות. אם מדברים על "לגיטימציה" או "חופש פעולה" איש בוודאי לא שיער שלאחר יותר משלושה שבועות ישראל תוכל להמשיך בלחימה בהיקף ובדרך שבה היא מתנהלת בעזה. עוד משהו חדש שגילינו בסיבוב הזה.