מה זה אורניום בכלל, ומה ההבדל בינו לבין אורניום מועשר? מה כל כך מפחיד בצנטריפוגות? פלוטוניום זה לא הדלק של מכונת הזמן מ"בחזרה לעתיד"? ועוד כמה זמן ייקח לאירנים לבנות פצצה שיכולה להשמיד את מדינת ישראל? יעקב אילון עם מדריך קצר וממצה למשבר הגרעיני עם אירן. אלה העובדות. מה אתם חושבים?
מה כל כך מפחיד ב-90%? | צילום:
Mario Tama, GettyImages IL
כמה מילים נאמרו ונכתבו על הפצצה האירנית, האורניום, ההעשרה, הסכנה? עשו לעצמכם טובה קטנה והקדישו 10 דקות להתיישר עם העובדות. זה עובר ממדע הפיזיקה, דרך מדע הפוליטיקה ועד מדע הספין.
אורניום
מתכת כבדה שקיימת בטבע בעיקר בתצורה המכונה 238U. התצורה המאוד נדירה שלה, 235U, היא החומר החשוב לעניינינו. 235U הוא אורניום קל יותר אבל התכונה הקריטית שלו היא שהוא חומר בקיע. כלומר, כאשר יורים את החלקיקים המכונים נויטרונים על הגרעין של 235U, הגרעין מתבקע, משחרר עוד נויטרונים, שמבקעים עוד גרעינים, שמשחררים עוד נויטרונים וכך נוצרת פעולה שרשרת שמשחררת כמות אדירה של אנרגיה. במקרה הטוב זו אנרגיה נשלטת למטרות חשמל, במקרה הרע זוהי פצצה אטומית. 99.3% מהאורניום בטבע הוא 238U. ה-235U מהווה רק 0.7%. כל הסיפור הוא הדרך מ-238U ל-235U.
ציר Y: השקעה בהעשרה. ציר X: אחוז ההעשרה. המאמץ הדרוש להעשרה. קשה להגיע ל-20% אבל קל להמשיך ל-90% | צילום:
World Nuclear Association
אורניום מועשר
קו 20 האחוזים. מה ריכוז 235U בתערובת האורניום? עד 20% זה מכונה "העשרה קלה". מעל 20% זו "העשרה כבדה". רוב כורי האנרגיה בעולם משתמשים באורניום שבו ריכוז ה-235U נמצא בין 3% ל-5%. ישנם כורי מחקר שבהם הריכוז כבר עולה אל בין 12% ל-19.75%. באופן תאורטי, תערובת אורניום עם ריכוז של 235U מעל 20% היא כבר חומר פוטנציאלי לפצצת אטום. צריך מסה קריטית של חומר כדי ליצור פיצוץ ואורניום הוא חומר כבד מאוד. לכן, ככל שההעשרה נמוכה יותר הפצצה תהיה מסורבלת יותר ופחות אפקטיבית. ככל שהריכוז גבוה יותר, הפצצה ריאלית יותר. הפצצה שהוטלה על הירושימה ב-1945 השתמשה באורניום מועשר ברמה של 80% ששקל 64 ק"ג. ההנחה הרווחת היא שחומר ריאלי לפצצה צריך להיות מועשר ב-90%.
צנטריפוגות
אז איך מייצרים 235U ומה כל הסיפור עם ההעשרה והאחוזים? יש כמה וכמה שיטות לקחת אורניום 238U ולהגדיל את ריכוז ה- 235U שבו. אחת השיטות היעילות, שבה גם בחרו האירנים, הומצאה על ידי הסובייטים. ליתר דיוק, הומצאה בברית המועצות על ידי מדענים אוסטרים וגרמנים שנשבו במלחמת העולם השנייה והוחזקו במקומות מסתור. וזו שיטת הצנטריפוגות.
אפשר להאמין לו? רוחאני נשיא אירן | צילום:
John Moore, GettyImages IL
מכניסים תרכובת גז של אורניום לצינורות שמסתובבים במהירות גבוהה. מתוקף חוקי הפיזיקה, אטומי החומר הכבד יותר, 238U נזרקים לדפנות והחומר הקל יותר, 235U נשאר יותר קרוב לאמצע. ואז שואבים את ה-235U החוצה ומיצרים תערובת עשירה יותר. מדובר ברסיסים קטנים ביותר. כדי ליצר כמות משמעותית יש צורך בכמות אדירה של צנטריפוגות ובשנים של עבודה. כמה האירנים התקדמו בתהליך הזה – זו החידה הגדולה. מה שכן ידוע שקשה להגיע ל-20%, אבל משם ל-90% כבר דרוש פחות מאמץ.
לפי הוועדה לאנרגיה אטומית, לאירן יש כ-1,000 צנטריפוגות בנתאנז ועוד כ-3,000 מדגם ישן יותר בפורדו. לפי הדו"ח האחרון של הוועדה, לאירנים יש כבר 185.8 ק"ג של אורניום מועשר בריכוז 20%. המומחים חלוקים בשאלה כמה חומר בריכוז 20% צריך כדי לעבור לשלב של העשרה מתקדמת לייצור פצצה. ישראל הודיעה שמבחינתה 240 ק"ג הקו האדום.
פלוטוניום
פלוטוניום היא מתכת כבדה שלא קיימת בפני עצמה בטבע. פלוטוניום הוא תוצר לוואי של פעילות האורניום בכורים גרעינים. זהו חומר רדיואקטיבי מסוכן, שגם הוא, כמו 235U, ניתן לביקוע בפצצה. כדי שיהיה לך פלוטוניום צריך כור גרעיני עם אורניום, אבל אם יש לך כור גרעיני פעיל לא צריך הרבה זמן כדי שייווצר פלוטוניום. כבר אחרי 3 חודשים של פעילות ייווצר החומר 239-PU, שממנו ניתן ליצר פצצה. הטיפול בחומר דורש מיומנות רבה. הוא רדיו אקטיבי ומשתנה עם הזמן כך שצריך לטפל בו בתזמונים הנכונים. הפלוטוניום הרדיואקטיבי כל כך חזק שהוא מסכן את כל מי שמסביבו. האירנים בונים כור כזה באראק.
יסתפק בהקפאת ההעשרה. אובמה | צילום:
Mark Wilson, GettyImages IL
הפצצה
פצצת אטום יכולה להיות קטנה יחסית או גדולה בתנאי שיש לה מסה קריטית של חומר ביקוע. גם פצצת אטום "קטנה" יכולה למחוק עיר בקלות ולגרום נזק גדול כתוצאה מקרינה. רק פעמיים בהיסטוריה הוטלו פצצות אטום בזמן מלחמה. זו שארה"ב הטילה על הירושימה התבססה על אורניום. זו שהוטלה 3 ימים אח"כ על נגסקי התבססה על פלוטוניום. בשני המקרים האלה הפצצות הוטלו ממטוסים. עד היום, רוב פצצות הגרעין של ארה"ב הן פצצות משקולת שמתוכננות ליפול ממטוסים. יש כמובן דרכים נוספות - בראש ובראשונה טילים. גם היכולת לייצר ולשגר טילים בליסטיים אינה פשוטה. אירן מרכזת מאמץ גם בנושא הזה.
הוויכוח
הקו של ישראל די ברור. ראש הממשלה נתניהו עומד על כך שעל האירנים לפרק את מתקני ההעשרה שלהם ושאין לאפשר להם לבנות את הכור באראק שייצר פלוטוניום. נתניהו דורש פירוק ממשי והעברה של חומרים גרעיניים ומתקנים אל מחוץ לאירן.
שש המעצמות, שחידשו ביום רביעי את המו"מ עם האירנים בז'נבה, מוכנות להסתפק בערבויות ופיקוח על הפסקת ההעשרה. שר החוץ האמריקני ג'ון קרי טוען שישראל אינה יודעת מהם פרטי העסקה, אבל לפי ציטוטים של אנשי ממשל, ארה"ב תסתפק בשלב זה בהקפאת ההעשרה ובהסגה מסוימת של תוכנית הגרעין תמורת שישה חודשים של הקלה בסנקציות הכלכליות.
האירנים לא עושים סימנים שהם נוטשים את שאיפותיהם הגרעיניות. אם מועמר קדאפי הוא דוגמא למשהו, אז הוא קם יום אחד והודיע לארה"ב שנשבר לו מתוכנית הגרעין ושהוא זורק הכול לפח. זה לא יקרה כאן. להיפך. האירנים עומדים על זכותם להעשיר אורניום, עומדים על זכותם לבנות כור באראק ועומדים על כך שאין להם כוונה לבנות פצצה. מכאן והלאה הכול שאלה של אמון, פוליטיקה וספינים. לישראל אין שום אמון באירנים, ארה"ב רוצה להאמין שיהיה אמון.
