מחוקקים ללא הפסקה

בכנסת הקודמת הוגשו 4,600 הצעות, מתוכן אושרו רק 614 חוקים | צילום: סטודיו שרון רביבו, באדיבות mako, חדשות הכנסת ה-19 רק יצאה לדרך, ועל פי נתונים שפורסמו אתמול ב"הארץ" כבר הוגשו בה לא פחות מ- 849 הצעות חוק חדשות. כולן הוגשו במהלך 20 ימי העבודה הראשונים של הכנסת הנוכחית. רוב ההצעות הן כאלה שנדחו או שלא קודמו במהלך הכנסת הקודמת, והעומדים מאחוריהן מנסים כעת להפיח בהן חיים. בין הצעות החוק שהוגשו ניתן למצוא הצעה לעידוד תחבורת אופניים, המבוססת על איחוד בין הצעות של חברי הכנסת דב חנין, מיכאל מלכיאור וגלעד ארדן, והצעת החוק שיזמה ח"כ לשעבר רחל אדטו לקידום אורח חיים בריא. בכנסת הקודמת הוגש מספר שיא של כ-4,600 הצעות, מתוכן אושרו לבסוף רק 614 חוקים.

הגשתן של מאות הצעות חוק שספק אם יעברו, איננה תופעה חדשה. על פי מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, הכנסת הישראלית היא שיאנית העולם בהצעות חוק פרטיות, כשבעשור האחרון הוגשו 12,725 הצעות כאלה. לשם ההשוואה, באותה התקופה בבריטניה הוגשו 582 הצעות בלבד, ובדנמרק 155.

582 הצעות חוק בלבד בבריטניה בעשור האחרון. הפרלמנט הבריטי | צילום: סקאי ניוז שיעורה של החקיקה שמקורה בהצעות חוק פרטיות, מתוך כלל החוקים שאושרו בעשור האחרון, גבוה בישראל בצורה קיצונית. כמעט מחצית מהחוקים שהתקבלו פה בעשור האחרון (46%) מקורם בהצעות חוק. באוסטריה, סלובקיה וצ'כיה, לשם השוואה, מגיע היקף החקיקה שמקורה בהצעות חוק פרטיות לכ-20% מכלל החוקים שאושרו בעשור האחרון; בבריטניה ובהונגריה עומד שיעור זה על כ-15%; ואילו ביתר המדינות הנסקרות (אוסטרליה, אירלנד, דנמרק, הולנד, נורבגיה, סלובניה ופינלנד) שיעור החקיקה שמקורה בהצעות חוק פרטיות מתוך כלל החוקים שאושרו בהן בעשור האחרון, הוא נמוך מאוד עד מזערי, ועומד על אחוזים בודדים בלבד.

"באופן אישי אני מעדיף לא לעסוק בחקיקת 'הערות שוליים', אלא בחקיקה עקרונית", אומר ח"כ אילן גילאון ממרצ ומוסיף, כי "החוקים נועדו לתקן את מה שלא היה אמור להיות מקולקל מראש. אך הצגת כמות הצעות החוק הפרטיות הגבוהה כבעיה מוטעית מיסודה. הצעות החוק הפרטיות מחוללות פעמים רבות שינויים חברתיים חשובים עד מאוד והן משמשות ככלי בידי האופוזיציה לאתגר את מדיניות הממשלה. אם כבר, הכנסת סובלת מהצעות חוק אנטי-דמוקרטיות שנהנות מתמיכת הממשלה, כפי שראינו בכנסת ה- 18". 

"המערכת הפרלמנטרית ירדה מהפסים"

אבל ד"ר אריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, חושב שהפרלמנטרים שלנו עברו קצת את הגבול "המערכת הפרלמנטרית ירדה מהפסים וכמות הצעות החוק הפרטיות היא דוגמה לחריגה ואנומליות שלה. זה טירוף מערכות. המטרות הבסיסיות של הכנסת, שהן חקיקה איכותית ופיקוח, לא מתמלאות ונפגמות".

ד"ר כרמון מסביר כי, "בכל הדמוקרטיות המתוקנות החקיקה מגיעה מהממשלה ורק עשרה אחוזים ממנה מגיע מהפרלמנט. הממשלה יוזמת והתפקיד של כנסת הוא לחוקק מתוך תשומת לב לבקרת האיכות של החקיקה. זאת הייתה המציאות גם בישראל עד לשנת 1996. השיטה החדשה של בחירה ישירה בנוסף לפרמרייז פירקה את המפלגות וגרמה לכך שאין משמעת סיעתית והדגישה את הפרסונליזציה של הפוליטיקה. בפועל מטרת רוב ההצעות האלה היא לחשוף  את המציעים לתקשורת להתבלט בה. התוצאה היא שישראל צריכה להעמיד לרשות המחוקקים סוללת יועצים וזה בזבוז אדיר של משאבים לשווא. כל ח"כ צריך להיות חבר בארבעה עד שמונה וועדות, בעוד שביתר המדינות המערביות ח"כ חבר בוועדה וחצי בממוצע".

מי שחולק על דעתו של כרמון הוא ח"כ הרב אורי מקלב (יהדות התורה) שזכה לאחרונה ב- "אות הפרלמנטר המצטיין" מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה. בקדנציה הקודמת הגיש ח"כ מקלב 119 הצעות חוק מהן 10 אושרו סופית ו-47 אושרו בקריאה טרומית ובקריאה ראשונה ונמצאות בשלב כזה או אחר של הכנה לקריאה שנייה ושלישית לאישור סופי, והוא נמצא במקום השני בשעות הנוכחות בכנסת – 32.5 שעות בשבוע בממוצע.

ח"כ מקלב. הפרלמנטר המצטיין | צילום: חדשות 2 "ישנו עליהום על החקיקה הפרטית מצד משרד האוצר ומשרד המשפטים", אומר ח"כ מקלב, "האוצר הוא לא משרד חברתי או צרכני והעובדה היא שחוקים רבים שהם למען הציבור, לא הוא יזם. לצערי הרבה חוקים לא היו עוברים ללא חקיקה פרטית כי המערכת לא קשובה ולא אוהבת שדורשים ממנה לעבוד. הרשויות מתנגדות מתוך אינטרס לשמור על הגדולים, ותפקידו הוא לשמור ולהגן על האזרח הקטן".

 "החקיקה היא הכלי הכי חשוב שיש לנבחר ציבור וזה נובע מכורח המציאות - הקושי להתיר ביורוקרטיה ולפעול מול המערכת שזזה לאט", אומר ח"כ מקלב "החקיקה הפרטית לא באמת מצריכה משאבים כל כך גדולים כי האוצר גם ככה מצליח לטרפד כל חקיקה שדורשת תקציב משמעותי. נכון שיש אחוז קטן של הצעות חוק פוליטיות או פופוליסטיות, אך לרוב החוקים שהולידו הצעות החוק האלה הן חשובים לזכויות האזרח ואחרת הממשלה לעולם לא הייתה מחוקקת אותם".