אולי קשה לנו להודות בזה, אבל נראה שהדרך שלנו להתמודד עם היופי מעורר הקנאה ונטול הצלוליט של הדוגמניות הוא לרדות בהן. אנחנו כל כך רוצות להאמין שהן שטחיות, רדודות, קולביות, מתפנקות, כלבות, מסוממות, פרינססות ומה לא. מצד שני, אחת לכמה זמן ליבנו יוצא אליהן, כשאנחנו מגלות כל פעם מחדש עד כמה הן לא יותר מאשר קורבן של תכתיבים אופנתיים, ממש כמונו.
זה התחיל עם הרזון הלא נתפס של השנים האחרונות שהביא דוגמניות לאנורקסיה, בולמיה ואפילו מוות על המסלול. אלו שלא חשפו את בעיות האכילה שלהן על דפי הכרומו חשפו את עצמות הבריח שלהן וגרמו לפאניקה תקשורתית. ולא משנה כמה תעשיית האופנה תדבר על שינוי המגמה וקבלת דוגמניות עם יותר בשר, הרי שמוטב שלא תהיי מידה אחת יותר מ-36 אם את באמת רוצה להצליח.
בשבוע האחרון נאלצו הדוגמניות ליפול קורבן לגחמה נוספת של המעצבים: נעלי עקב פשיסטיות וגרנדיוזיות שהרגל האנושית לא יכולה לשאת. נכון, זה לא חדש שהן צועדות על כלונסאות, אבל בתצוגת אביב קיץ 2009 של פראדה בשבוע האופנה של מילנו זה כבר גבה מחיר כשהדוגמניות הדקיקות נפלו על ישבנן ועיקמו את קרסולן. מבטן היה מבועת, גופן התכווץ, ונדמה שהן עברו חוויה מטלטלת ומשפילה מול כל גברדיית האופנה.
ואלו המספרים: 13 ס"מ של עקב. שתי דוגמניות נפלו על הישבן, מספר מעדו והיו קרובות כמחצית הסנטימטר להפגיש את ראשן עם הרצפה. אלו שלא נפלו התנדנדו במבט מבוהל וניכר עליהן שכל מה שעבר להן בראש זה: "איך אני שורדת את הפאקינג מסלול הזה?". המחשבה השנייה הייתה כנראה: "על מה לעזאזל חשבתי כשהלכתי על דוגמנות?".
בחנויות העקבים יהיו יותר נמוכים
כתבת האופנה של הטלגרף הבריטי, הילרי אלכסנדר, נכחה מאחורי הקלעים של התצוגה ושוחחה עם אחת מהדוגמניות שהגדירה את החוויה כלא פחות מאשר התקף חרדה. "הידיים שלי רעדו, העקבים היו פשוט גבוהים מדי. חלק מהבנות בכו, הן היו פשוט כל כך מפוחדות", סיפרה הדוגמנית לטלגרף. נשמע מתפנק ומתבכיין? תנסו ללכת בנעליים שלהן – עקבי ענק דקיקים עם רצועה רופפת ובלי אוכל מהבוקר.
במקביל, בקצה השני של המסלול, התייצבה לה המעצבת מיוצ'ה פראדה וקיבלה את פניהם של העיתונאים בנעליים שטוחות ונוחות להפליא. להגנתה אמרה פראדה שהבעיה לא הייתה בנעליים כלל. "הגרביים הדקיקות שקיבלו הדוגמניות הן שגרמו לנעל להחליק", אמרה לטלגרף. באותה נשימה הצהירה המעצבת שעד שתגיע קולקציית הנעליים של אביב קיץ 2009 לחנויות, יונמכו נעלי העקב לאלתר.
סוגיית "העקב של פראדה" מיהרה להצית את הרוחות בשבוע האופנה. מספר מעצבים אף הודו כי היה קשה להתרכז בקולקציית הבגדים מאחר שהדוגמניות היו עסוקות בלייצב את עצמן על המסלול, והשאלה המתבקשת היא מדוע מלכתחילה הן היו צריכות לסבול את הנעליים האכזריות האלה? למה לשלוח דוגמנית להציג בגדים בנעל שעלולה לפגוע בה? וזאת אפילו לא פנטזיית סטילטו מעוותת של מעצבים גברים, שכן אישה עומדת מאחורי בחירת הנעליים המשונה הזאת.
אז כמה צריך באמת לסבול בשביל להיות יפה? ובכן ¬– בתצוגה של פראדה לא היה הרבה יופי. מבלי להיכנס לביקורת ספציפית על הקולקציה, הרי שאין שום יופי בדוגמנית שצועדת כאילו היא עומדת לשבור את צווארה כל רגע. אף אישה לא הייתה נראית בזה יפה, ומה שעצוב בזה הוא שאף אישה גם לא באמת תנעל אותן. כמו שהבטיחה פראדה, אנחנו נקבל את הנעל הנמוכה והבטיחותית. האם זה הופך אותנו לפחות קורבנות? היי, אל תגזימו.