לפני חודש היה לי דייט עם ענת, בחורה בת 28 שחבר שלי מתעקש כבר חודשיים להכיר לי. נפגשנו לקפה בשכונה, וניהלנו שיחה מרתקת במשך 3 שעות. ענת שונה מהבחורות שאני פוגש בדרך כלל. היא עדינה כזו, שברירית, ויש לה עיניים כחולות מהממות ושיער חום ארוך וחלק. היא בחורה פשוטה ולא מתוחכמת מדי שגרה ברמת גן ורוצה להתחתן. אין לה תואר אקדמי או שאיפות למעמד ולכסף, היא עובדת בתור מארחת במסעדה.
אחרי מספר ימים נפגשנו שוב. גם הדייט הזה זרם מצוין, ובסוף הלילה חזרנו אליי לדירה קצת שתויים. "יש משהו שאני רוצה לספר לך", היא אמרה בזמן שהכנתי קפה. "את נשואה ויש לך ילדים", עניתי בצחוק. "לא, באמת. אני רוצה לספר לך משהו שקרה לי", היא אמרה בטון שהפך בן רגע לרציני. "אחרי השיחה שהייתה לנו בפגישה האחרונה, החלטתי שאם אפגוש אותך שוב אני אספר לך את הסיפור שלי. כשהיא הדליקה סיגריה, ראיתי שהיד שלה רועדת.
"פתאום שמעתי בום והכל הטשטש"
"לפני כמה חודשים הכרתי בחור במועדון", היא התחילה לספר. "הייתי במצב נפשי קשה, אחרי פרידה. שתינו קצת אלכוהול, ובגלל שהייתי צריכה חיזוקים, זרמתי איתו בלילה, למרות שמעולם לא היה לי סטוץ. נשארנו בקשר, ומדי פעם היינו נפגשים ועושים סקס מטורף בכל מיני מקומות משונים. אהבתי את הקשר איתו, הייתי צריכה את זה לאגו. אבל כשהכרתי אותו יותר, הבנתי שהוא קצת עבריין, ואחרי סיטואציה אלימה שחוויתי איתו נבהלתי מאוד וחתכתי.
"כמה לילות אחר כך הוא חיכה לי מתחת לבניין כשחזרתי מבילוי. הוא נראה שיכור או מסומם והבהיל אותי מאוד. הוא ניגש אליי, חיבק אותי בחוזקה והוביל אותי לכיוון האוטו שלו. אני לא יכולה להסביר את זה, אבל מרוב שפחדתי ממנו, הרגשתי שאני לא יכולה להתנגד. הוא פתח את הדלת, הושיב אותי בפנים ונסע לחוף הצוק. ישבנו באוטו ועישנו סיגריה, וכשהוא התחיל לגעת בי ביקשתי ממנו שיפסיק. אמרתי לו שזה נגמר, שהוא לא יודע לכבד נשים ושאני לא רוצה יותר. לא הבנתי מה קרה, אבל פתאום שמעתי בום וכל התמונה היטשטשה לי. לקח לי כמה שניות להבין שהוא העיף לי סטירה חזקה. לא הספקתי להתאושש והוא הנחית עליי עוד אחת. הוא הורה לי לשתף איתו פעולה ואיים שימשיך להרביץ לי. הוא גם איים לפגוע באחותי ובאחיינים שלי, שגרים לא רחוק ממנו.
"לא האמנתי שזה קורה לי. התחלתי לבכות וביקשתי ממנו שירחם עליי, אבל הוא הכה אותי שוב. בלית ברירה נעניתי לו, ואז הוא שכב איתי בכוח מאחורה. אף פעם לא עשיתי את זה ככה. בכיתי כל הזמן, אמרתי לו שהוא מכאיב לי, אבל זה לא עניין אותו. ככל שבכיתי יותר הוא רק הכה, הכאיב והשפיל יותר. כשהוא גמר, הוא תפס אותי בגרון וחנק אותי. לא היה לי אוויר, חשבתי שאני הולכת למות. הוא אמר לי שאם אני לא מפסיקה לבכות ולא מתחייבת לא לספר לאף אחד את מה שהיה כאן, הוא הורג אותי עכשיו. רק לאחר שהתחייבתי הוא שחרר את הידיים. כשנרגעתי הוא לקח אותי הביתה, ולפני שירדתי מהאוטו הוא אמר לי שאם אספר הוא יעשה את אותו הדבר לאחותי".
מי יאמין לסיפור שלי?
אני רגיל לשמוע סיפורים קשים, אנשים חושפים בפניי סודות אפלים, אבל הפעם ישבתי מולה בפה פעור והתקשיתי למצוא מילים. "ומה קורה היום?", שאלתי, מפחד מהתשובה. "אני לא ישנה כמעט בלילות, אני כל הזמן מתחמקת ממנו, לא עונה לו לטלפונים וסמסים. אני מסתכלת מאחורי הגב כשאני הולכת ברחוב, מפחדת מהפעם הבאה שהוא יחכה לי מתחת לבית", היא ענתה בבכי חלש. "התלוננת במשטרה? סיפרת למישהו? משפחה? חברים?", שאלתי. "במה המשטרה תעזור לי? ההורים שלי הם אנשים מבוגרים, קשי יום, אחותי היא אם חד הורית לשלושה ילדים שחיה בדוחק, איך אני יכולה להפיל עליהם דבר כזה? וחוץ מזה, אחרי סוג הקשר שהיה בינינו, אני מתביישת, מי יאמין לסיפור כזה?".
גם אני לא הבנתי איך הסיפור הזה נפל עליי. בדיוק כמו שלא הבנתי איך נפלו עליי סיפורים אחרים, מזעזעים לא פחות, שסיפרו לי לא מעט בחורות שפגשתי במהלך השנים.
למחרת עיתונאית באה לראיין אותי, ושאלתי אותה, מתוך סקרנות, אחת מתוך כמה נשים נאנסות בארץ לדעתה. "אחת ממאתיים", היא ענתה לאחר מחשבה קצרה. האמת שגם אני חשבתי ככה עד אותו יום, עד שראיתי את הנתונים האמיתיים.
מתברר שבמדינת ישראל, אחת מכל שלוש נשים תעבור תקיפה מינית במהלך חייה ואחת מכל ארבע נשים תיאנס. תסתכלו סביב – על המשפחה, בעבודה, בלימודים, בבילוי. לאחת מארבע בחורות שאתם רואים סביבכם ירמוס מישהו ברגל גסה את הנשמה וישלול ממנה את הכבוד, התמימות, ההערכה העצמית ושמחת החיים, לעולמים. בנות המזל יצליחו, במידה מסוימת, להגבר על זה ולנהל אורח חיים נורמלי. רבות אחרות לא ישתקמו, ויתמודדו כל החיים עם פחד לעשות דברים טריוויאליים כמו לצאת מהבית לבד, ללכת ברחוב בחושך, לבטוח בגברים, להקים משפחה.
כאדם שהעיסוק בחוק הוא מקצועו, האינסטינקט הראשוני שלי היה להדגיש בפני ענת, במילים ברורות של עורך דין, שהוא לא שכב איתה, אלא אנס אותה בברוטליות. חוש הצדק והנקמה זעקו לי לדרבן אותה להגיש תלונה על אונס במשטרה. אבל ישבתי שם והתאפקתי. לא אמרתי כלום. לצערי הרב, כמי שמכיר את המערכת וראה המון מקרים מקרוב, אני לא בטוח שהייתי מתלונן אם הייתי במקומה.
אונס בפעם השנייה והשלישית
קשה לי לשפוט אותה, כשאני יודע מה בחורה צריכה לעבור אם היא מחליטה להגיש תלונה במשטרה. היא צריכה ללכת לבד לתחנה, ולמסור תלונה מפורטת בפני שוטר, שבמקרים רבים הוא פועל בפס ייצור של מתלוננים. היא צריכה לתאר בפניו, בפרטי פרטים, מה היה טיב היחסים, איך זה התחיל ואיך זה נגמר, איזה איבר חדר לאיזה איבר, מה היא אמרה ומה היא לא אמרה, ואם היא לא אמרה – אז למה היא לא אמרה, ואם היא באמת נאנסה בברוטליות כפי שהיא טוענת, למה היא נזכרה להתלונן אחרי שחלף כל כך הרבה זמן.
אחר כך, ייתכן שהיא תצטרך להתעמת פיזית מול האנס בתחנת המשטרה, ומאוחר יותר, גם להתמודד עם הלחצים הבלתי פוסקים של הסביבה, הכוללים את האנס עצמו, שישוחרר אולי ממעצר, חבריו העבריינים, משפחתו הכועסת ומחפשת הנקמה במי שהעלילה על בנם, והציבור הרחב, שככל הנראה לא יבין למה היא נכנסה איתו לאוטו. יש שירחיקו לכת ויאמרו שזה מגיע לה בגלל שהיא נכנסה לקשר עם בחור כזה, או שבגלל שהיו ביניהם יחסי מין מוזרים קודם לכן, בהסכמה, אז זה לא ממש נחשב אונס.
בהמשך, לאחר שיחלפו חודשים, אפילו שנים, שבהם היא תקדיש את חייה להתמודדות עם הטראומה ולניסיון לשים הכל מאחוריה, יקראו לה להעיד בבית המשפט, שם היא תצטרך לפתוח הכל מחדש, ובמשך שעות לפרט ולשחזר על דוכן העדים, שוב, איזה איבר חדר לאיזה איבר ובאיזו תנוחה, איזה מכות היא חטפה, איפה בדיוק ואיך, באילו מילים מדויקות היא השתמשה ואיך בדיוק היא התנהגה מהרגע שראתה אותו ועד לרגע שהוא הוריד אותה בבית.
ואם זה לא מספיק, היא גם תהיה חייבת לעמוד בפני חקירה נגדית, אכזרית בדרך כלל, על ידי סנגורו של האנס, שיעשה הכל כדי לבלבל אותה ולערער את מה שנשאר מביטחונה העצמי, וינסה להציג אותה כשקרנית, עד שאולי יצליח לגרום לה לחשוב שהיא בכלל זו שאשמה במה שקרה.
כשאת אומרת לא
החוק הוא יבש. הוא מגדיר אונס כ"בעילת אישה שלא בהסכמתה החופשית". מה זו הסכמה חופשית? אם בעבר היא הסכימה לקיים יחסי מין עם אותו בחור, פרועים ככל שיהיו, זו נחשבת הסכמה? אם היא נכנסה איתו לאוטו ונסעה איתו לים, מבלי להביע התנגדות, זו הסכמה? אם היא לא נאבקה בו ולא צרחה בקולי קולות, זו הסכמה? בשנים האחרונות בית המשפט הבין את הבעייתיות שבהגדרה הזאת, ובפסקי דין מרחיקי לכת הובהר שעברו הזמנים שבהם בחורה הייתה צריכה להתנגד פיזית ולצרוח כדי להביע אי הסכמה לקיום יחסי מין. השופטים קבעו שלא לכל אישה יש את הכלים להתנגד פיזית, ולא כולן מסוגלות להביע אי הסכמה מילולית בנסיבות כאלה. היו שאף הלכו רחוק וקבעו כי נדרשת הסכמה מפורשת מצד האישה לקיום יחסי מין – במילים או במעשים – כדי לעמוד בדרישות ההסכמה החופשית.
אני בטוח שמשטרת ישראל תטען שהיא עושה מאמצים כדי להקל על ההליך המשפיל, ואני יודע שקיימים גופים שונים שמסייעים רבות לנפגעות תקיפה מינית, בליווי ותמיכה לכל אורך ההליך המשפטי. למרות זאת, בשורה התחתונה, אחוז נמוך מהבחורות שנאנסות מגישות תלונה במשטרה. האם אני יכול להאשים אותן? כל עוד זה המצב הקיים, אני נאלץ לענות בצער שלא.
מאז שנתקלתי בסיפור הזה אני מתהפך בלילות ולא יודע מה לעשות איתו. יכולתי לסיים בכובע של עורך דין, לברך ולחזק את ידיהן של אותן בחורות שיש להן את היכולת להגיש תלונה במשטרה, ואף להציע פתרונות. אני בהחלט חושב שבראייה הכללית, כשכמה שיותר קורבנות אונס יאזרו אומץ ויגישו תלונה במשטרה, כך תגבר המודעות לקלות הבלתי הנסבלת של העבירה האיומה הזו, שמתרחשת יום יום מתחת לאף שלנו. למרות זאת, בחרתי להביע את התסכול שאני מצוי בו כאדם מן הישוב, שרק מבקש לחלוק אתכם את הסיפור המזעזע של ענת.