יש קשיים שרק נשים צריכות להתמודד איתם, כמו דיכאון אחרי לידה. היום אחת מכל חמש יולדות חווה תסמינים כלשהם, ולמרות שמדובר במספרים גדולים, מתייחסים לזה בבושה ומשתיקים את הנושא. דור שפק-סייג, שמתמודדת עם דיכאון אחרי לידה, שיתפה ב"מדברות על זה" את הסיפור שלה.

"אצל כל אחת זה יכול להתבטא אחרת, אני לא באה לדבר בשם כל הבנות שחוות דיכאון אחרי לידה, אבל אני כן יכולה לספר עלי. אני לא ידעתי איך זה, לא מדברים על זה וזה כאילו אסור. מה שהיה אצלי זה שפשוט נכנסתי באחד הימים למיטה ולא רציתי לצאת".

"במשך עשרה ימים הייתי במיטה ולא הסכמתי שידליקו לי את האור או ידברו איתי, כלום. זה היה ברמה של לא לאכול כל העשרה ימים ובקושי לשתות, שתיתי רק כי בעלי חייב אותי. מי שקלט שמשהו לא תקין איתי זה בעלי, שפה אני חייבת להגיד שהתקשורת בין בני זוג והפתיחות זה משהו סופר חשוב בדבר הזה, כי הייתה לי את כל התמיכה וההכלה שלו".

אז זוכרת שאמא ניסתה להחזיר אותך לשגרה ושזה רק הוריד אותך למטה?
"כן, כשזה התחיל בכלל ההורים היו בחו"ל, הם לא היו פה ולא רציתי להדאיג אותם. כשהם חזרו בעלי ניסה לתווך להם את זה. היא ואבא תמיד שם בשבילי אבל הם לא ידעו להתמודד עם זה. ביקשתי ממנה להצטרף אלי לפסיכיאטר וידעתי שזה משהו שמאוד יעזור, כי פשוט לא מדברים על זה והסביבה לא יודעת להכיל את זה".

אמה של דור, נירה שפק, התארחה גם באולפן וסיפרה על הקושי להבין מה עבר על בתה אחרי הלידה: "לא רק שהיה לי קשה לזהות, אני כאמא עשיתי לה רע. אני ראיתי שהיא לא חיונית ולא כמה מהמיטה, והבית היה בלגן. לא הבנתי מה קורה לה וניסיתי לתפוס אותה, אבל לא ידעתי שהיא בהתקף. היום אני מסתכלת ואני אומרת שלא רק שהיא הרגישה נורא, גם אנשים סביבה היו עליה, גם אני".

מה המשמעות של התקף?
"הבנו בדיעבד שבהריון הראשון היא גם הייתה בדיכאון אחרי לידה, אבל בגלל שאנחנו גרים בעוטף עזה אז אמרו שזה פוסט טראומה, שזה טיפול אחר לגמרי. דיכאון אחרי לידה זה טיפול בריאותי, הגוף מגיב אחרת. מביאים זריקה להרגעה כי אחרת אי אפשר לתפקד. אני זוכרת בלילות בכנסת הקודמת הייתי מקבלת ב-12 וחצי בלילה טלפון מדור בתוך המליאה שאמרה לי: 'אל תכעסי עלי, אני לא מסוגלת, אבל תדעי שניסיתי הכל'. היה לי חמש דקות למצוא קיזוז ולטוס לבית חולים. אחרי שחוויתי את זה עם דור זה הפך להיות אחת ממשימות חיי. ליוויתי אותה לביטוח לאומי והייתי איתה בוועדות".

דור, מה חשוב לך להגיד לצופות בבית?
"קודם כל לפני הצופות - כל מי שקרוב ליולדת, תשימו לב. מי ששם לב לדיכאון שחוויתי אחרי הלידה זה היה בן הזוג שלי, הוא יודע ומכיר אותי וקורא אותי כמו ספר פתוח. היולדת עצמה יותר מדי עסוקה במחשבות קשות ואובדניות וקשה לה לזהות את זה. כל מה שאת עושה באותם רגעים זה לנסות לעבור עוד יום בחיים. אני רק חשבתי איך אני מסיימת את הסבל הזה, את פשוט רוצה לדעת שאת פה עוד יום והמשפחה לא קוראת עלייך קדיש ושאת לא רוצה להיות פה".