"אמרו לי: 'אמא שלך הייתה רוצה שתעברי ולא תעשי בלאגן'"

חברה קדישא יבנה יפצו משפחה ב-120,000 שקלים על הפרדה מגדרית ומניעת הספד בזמן לוויה: ביוני 2016 נפטרה יפה אביטבול ז"ל לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. אך כאשר משפחתה ואוהביה התכנסו בבית העלמין ביבנה – הם חוו רצף של חוויות קשות, כאשר חברה קדישא הפרידה בבית הקברות בין גברים לנשים. לאחר האירוע תבעה אותם בתה של יפה, טל אביטבול, יחד עם בני משפחתה. אתמול (א'), שבע שנים אחרי, פסק בית המשפט כי המועצה הדתית וחברה קדישא יפצו, כאמור, את המשפחה. 

"הייתי בהריון בחודש חמישי כאשר הרע מכל קרה. כשהגענו לבית הקברות, לבית ההספדים, ביקשו מהנשים ללכת לצד אחד והגברים הלכו לצד אחר", מספרת אביטבול (39) מחולון בשיחה עם mako. "בהתחלה ניגש עובד חברת קדישא לדודה שלי, והיא עברה צד, ואז פנו לאחותי. אני הייתי מחובקת עם אחי הקטן, שקטן ממני ב-11 שנים, ואז אמרו לי 'תעברי'. אמרתי שאין סיכוי. עובדי חברת קדישא אמרו לי: 'אמא שלך הייתה רוצה שתעברי ולא תעשי בלאגן'. אמרתי להם שאין סיכוי שאמא שלי הייתה רוצה שאני אעזוב את אחי הקטן ואז הם התחילו להתווכח איתי. אמרו לי שהרב לא יצא אם לא אעבור, אמרו לי שהלוויה לא תתחיל עד שאני לא אעבור. צעקתי: 'אני את אחי לא עוזבת'. אבא שלי שהיה בספסל מאחורינו שמע שאני צועקת ופתאום הבין מה קורה סביבו וצעק על חברת קדישא ואמר גם במרוקו לא מפרידים משפחות. בשלב הזה אחותי עברה לידינו וראתה את הבלאגן. בסופו של דבר הם התייאשו והתחילו את הטקס. בשלב הזה התחלתי לקרוס, אז אחי הקטן ביקש להספיד את אמא שלנו".

גם כשכבר התחיל הטקס, עובדי חברת קדישא, היא אומרת, לא הקלו על המשפחה. "ההלוויה של אמא שלי הייתה בשבועות. יש מנהג שעל פיו לא אמורים להספיד אלא רק להגיד את דברי הלל. אחי הקטן ביקש להספיד את אמא שלנו ואז העובד של חברת קדישא אמר לו שאסור. כל הקהל צעק 'תנו לו לדבר', ואז דודה שלי, אחותה של אמא שלי, ביקשה לשאת דברי הספד. היא ביקשה ולא הסכימו שהיא תעלה על הבמה כי היא אישה".

לדבריה, בבית העלמין היה אז בטון שיצר מחיצה פיזית נמוכה בין גברים לנשים. "זה דבר שאסור לעשות וכאשר הגשנו את התביעה הם הסירו את זה לפי דרישת משרד הדתות. כאשר אסרו על דודה שלי לדבר היא נכנסה לרחבה של הגברים אבל חברת קדישא לא נתנו לה לדבר. בשלב הזה הייתי חצי מעולפת. התחלתי להקיא ונאלצתי להיעזר באנשים כדי להגיע לחלקת הקבר, הושיבו אותי ליד הקבר. בן הזוג שלי רצה להביא לי ספר כדי שאם ארצה לקרוא קדיש אוכל, אבל הם לא הסכימו לתת לו ספר בשבילי. הוא נאלץ למצוא דרך הטלפון הנייד והתחלתי להגיד את זה במלמול, ועובדי חברת קדישא, מובילי הטקס, ביקשו שהגברים ירימו את הקול על מנת שלא ישמעו אותי".

שנה וחצי אחרי החליטה המשפחה לתבוע. "שבוע אחרי שקמנו מהשבעה בן הזוג שלי פרסם פוסט על מה שקרה. רק קמנו מהשבעה ואני רציתי את הזמן לעכל ולהתמודד. בסופו של דבר, בית הקברות הזה זה המקום שאמא שלי נמצאת. אנחנו שם פעם בשנה לפחות. לא הצלחתי נפשית להתמודד ורציתי רק שקט. אחרי שנה וחצי חזרתי לעבוד ודיברתי עם המשפחה שלי והחלטנו להגיש תביעה. צילמתי את בית האבלים וראיתי את ההפרדה שזכרתי אותה במעומעם".

"היא רצתה להיקבר ליד הוריה"

לאחר הגשת התביעה, ניסה בית המשפט לגשר בין הצדדים ללא הצלחה. "ראש המועצה הדתית אמר שזו כפיה חילונית, שאלו מנהגי המקום וצריך לכבד אותם". לדבריה, הסיבה שהם בחרו לערוך שם הלוויה ולא בקבורה חילונית הייתה בקשתה של אמה: "היא רצתה להיקבר ליד הוריה, ובנוסף אנחנו לא משפחה חילונית, אנחנו משפחה מסורתית. בסופו של דבר הם לא היו רואים אותי בבית משפט אם הייתה רק הפרדה בקהל, אבל העובדה שדרשו ממני להיפרד מאחי הקטן - אני התפרקתי מזה. ידעתי שאסור להם לבקש את זה. הידיעה הזו היא מה שגרמה לי לכעוס ולצעוק. ידעתי שאסור להם לעשות את זה".

"אני שמחה שזה הסתיים. אלו היו חמש שנים קשות. זה דרש מכולנו המון כוחות נפשיים. יש לי גם סיפוק כי אולי זה לא יקרה לנשים אחרות. נשים צריכות לדעת ולזכור שאסור ליצור הפרדה כזו. זה המקום היחיד שבו אנחנו קוברים את היקירים שלנו. זה מקום שאסור להם להגיד לך מה לעשות, שמותר לך להגיד קדיש. כדברי השופטת אני מקווה שפסק הדין ירתיע כל אדם שמנסה ליצור הפרדה במשפחה ברגעים קשים, על מנת שאף אחת לא תצטרך להידרש למאבק ברגע העצוב בחייה".