אתמול בבוקר התעוררתי למציאות שבה אני חווה שוב את הפצע המדמם של החיים בצל האלימות וניצול ע"י גבר. באותו ערב עלתה בהבימה ההצגה "סיבת המוות אינה ידועה", בכיכובה של גילה אלמגור, המבוססת על ספרו של עמרי אסנהיים, תחקירן עובדה, שפנה אליי לפני 9 שנים כדי שאסייע לו עם תחקיר על מותן שתי נשים - נשותיו של שמעון קופר, האדם שחייתי איתו במשך כ 4 שנים.
הפצע המדמם והכה כואב של חיי לצד רוצח סדרתי, נפתח מחדש. אני מרגישה שנוצלתי ונכוותי ע"י במאי ההצגה, חנן שניר, שהתראיין לכתבה ב"כלכליסט" וצוטט כשהוא אומר "כל הנשים בסיפור נורמטיביות, משכילות, אינטליגנטיות ושתיים מהן היו גרושות מעל גיל 40 עם ילדים, שזקוקות לאהבה והסיכוי שלהן למצוא את אביר החלומות נמוך מאוד".
מר שניר, האם אישה מעל גיל 40, גרושה עם ילדים אינה ראויה לאהבה? סיכויה למצוא "אביר" כדבריך נמוכים מאוד? האם אתה תופס נשים שמגדלות את ילדיהן לבד כחלשות וכפי שהגדרת אתה עצמך בציטוט "הקלות הבלתי נסבלת שבה נשים הולכות שולל אחרי גברים פסיכופטים"? האם גברים אינם נוטים ליפול קורבן לנשים אלימות ופסיכופטיות?
אני שמחה שקראת את הספר של עמרי אסנהיים, וגם התארחת באחת מההרצאות שלי והבנת שיש חשיבות רבה בהעלאת הצגה שמדברת על נושא כלכך קשה - רצח נשים ע"י בני זוגן. אבל הדרך שבה אתה מתבטא גרמה לי להרגיש שאני שוב קורבן למניפולציה ותרגיל יח"צ זול, לטובת קידום ההצגה שלך.
כולנו זקוקים לאהבה, לא רק נשים
כקורבן של שמעון קופר, כאישה וכמי שלכאורה עמדה להיות קורבן רצח נוסף שלו, אני מתקוממת ושוב מסרבת לשתוק!
אני לא הייתי "תמימה", ומי מאיתנו, כל בני האדם, גברים ונשים אינו "זקוק לאהבה"? למה אתה בוחר בדבריך להציג את המין הנשי כחלש, כזקוק לאהבה עד כדי נואשות, עד כדי מוכנות ללכת עם פסיכופט העיקר שנהיה נאהבות? האמירה הזאת שלך אכזרית וכמוה גם האמירה "אני חושב שהוא ידע לזהות את הנשים שזקוקות מאוד לאהבה ויש בהן תמימות".
אני מרגישה שעשית שימוש ציני בסיפור שלי, של אורית קופרשמידט, ז"ל ושל ג'ני קופר - מלמד, ז"ל הקורבנות של קופר, לטובת צורכיך. איך אתה מעז להגיד שבסיפור הטראגי הזה יש "רגעים משעשעים" ואף "מצחיקים מאוד", כי "הסיטואציות כלכך הזויות שזה לא יאמן".
שמעון ניצל אנשים, לא נשים
אין שום דבר מצחיק בסיטואציות שחוויתי עם שמעון קופר או ברצח נשים. אתה עושה שימוש בכאב שלי ובזכר של נשים שנרצחו, לצורך מסחרי. אתה מתבטא באופן שוביניסטי וסריאוטיפי ומחזיר אותי היום באופן בוטה וקשה לאותם רגעים שבהם אני רואה שמשהו אינו תקין, שאני מרגישה שמשהו קורה, אבל שמעון שוב ושוב מוכיח לי בעזרת אמצעים פיזיים שאני טועה, שאני הוזה ושלב אחר שלב ויום אחר יום מערער את האמונה שלי בעצמי ובמה שאני רואה ומאמינה, במציאות אותה אני חיה.
שמעון עבד בשיטתיות עליי ועל נשים אחרות, הוא ידע לנצל אנשים, לא נשים! בין הרצון של אדם להיות נאהב לבין היותו גבר או אישה, אין שום קשר - כולנו, כל בני האדם רוצים להיות נאהבים, להרגיש שייכים ורצויים. ככל הנראה גם לך יש את הצורך!
אני לא בחרתי "להאמין לו" וגם לא "כיסיתי את עיני", אתה לא הכרת אותו, לא חווית אותו ואין לך אפילו התחלה של מושג מי האדם שאיתו חייתי ואילו יכולות היו לו לעוות מציאות עד לרמה שגם אתה, מר חנן שניר היית יכול ליפול כקורבן.
יכול לקרות לכל אחד
אני היום עוברת ברחבי הארץ עם הרצאה שבה אני מעבירה מסר חד וברור, כולנו, כל אחד מאיתנו יכול להגיע בחיים למצבים שבהם נהיה חייבים לקבל החלטות קשות, להקשיב לתחושות הבטן ולא לאפשר לאף אדם לערער את מה שאנחנו מרגישים ואת מי שאנחנו. אני מרגישה שזוהי השליחות שלי בעקבות מה שעברתי, זהו הלקח הקשה שאני למדתי וחוויתי על בשרי. מי אתה שתוציא אותי כחלשה? מי אתה שתוציא את המין הנשי כמוחלש ונזקק?
תתבייש לך! החרמתי את ערב הבכורה ואת ההצגה ואני ממש מקווה שצוות השחקניות יראו בכך שליחות נשית וכוח שבו אנו אומרות 'לא' לגברים שמנסים להנמיך אותנו הנשים! שרונה בן אור היא האישה ששרדה ואינה עוד קורבן של שמעון קופר ואף אדם אחר!
הכותבת היא אשתו השנייה וגרושתו של הרוצח שמעון קופר