לרגל יום האישה הבינלאומי, מפרסם ארגון הנשים ויצו את מדד תקרת הזכוכית השנתי, המרכז נתונים הנוגעים למעמדן וייצוגן של נשים במערכות השונות ואת חלוקת המשאבים של המדינה בין גברים ונשים. בין היתר נשען המדד על נתוני משרד האוצר, הממשלה, הכנסת, בית המשפט העליון, הלמ"ס, משטרת ישראל, השלטון המקומי, בנק ישראל, מכון ון ליר, מרכז אדוה, המכון הישראלי לדמוקרטיה ועוד.
לפי מחקר של "הפורום הכלכלי העולמי" שדרג 153 מדינות בפער המגדרי שקיים בהם, בשנת 2020 ישראל ירדה למקום ה-64 לעומת מקום 46 בשנת 2019. איסלנד דורגה כמדינה הטובה ביותר מבחינת שוויון מגדרי.
בתת הקטגוריה "השתתפות והזדמנויות כלכליות" דורגה ישראל במקום ה-67 לעומת 66 בשנת 2019, בהעצמה פוליטית במקום ה-64 לעומת 48 בשנת 2019, בתת הקטגוריה הגשמת חינוך דורגה ישראל כראשונה ביחד עם עוד 25 מדינות, ביניהן אוסטרליה, צרפת ודנמרק.
פערי שכר
נשים מהוות 48.4% מכוח העבודה בישראל, אך עדיין מרוויחות בממוצע 32% פחות מגברים, ובקרב עצמאיים 29% פחות. משכורתה הממוצעת של אישה שכירה היא 8,546 ₪ לעומת 12,559 ₪ לגבר. בקרב בעלי השכלה גבוהה, הנתון גבוה יותר ומגיע ל- 39% הפרש.
פערי שכר גבוהים קיימים גם במגזר הציבורי - שכר נשים במערכת הבריאות נמוך בכ-27% משכר גברים, ב- 24% במערכת הביטחון, ב-7% במערכת החינוך, וב- 17% במשרדי הממשלה.
בקרב משפחות בהם שני בני הזוג עובדים [גילאי 25-65], ולהם ילדים מתחת לגיל 18, נשים מקדישות בממוצע 43.3 שעות בשבוע לטיפול בילדים ובבית לעומת גברים שמקדישים 27.4 שעות.
ייצוג נמוך גם במגזר הפרטי וגם במגזר הציבורי
היחס בין גברים לנשים במגזר הציבורי נותר ללא שינוי זה למעלה מעשור ועומד על 3 נשים על כל 5 גברים. מתוך 29 מנכ"לי משרדי ממשלה, רק 4 הן נשים. רק 14% נשים מכהנות כמנכ"ליות במגזר הציבורי לעומת 86% גברים.
הפערים הללו משתקפים גם בהשתלבותן של נשים בתפקידים בכירים במשק: שיעור המנכ"ליות במשק בשנת 2018 עמד על 12.2% (5,400 מול 38,900), שיעור המנהלות הבכירות במשק עומד על 38.4%.
גם בפוליטיקה המצב לא טוב יותר: בכנסות קודמות מספרן של חברות הכנסת הגיע ל- 35 דבר שהעלה את ישראל מהמקום ה-70 בשיעור הנשים המכהנות בפרלמנט אל המקום ה-57 בעולם. בכנסת הנכנסת, הכנסת ה-23, תכהנה 30 חברות כנסת בלבד לעומת 90 גברים. בממשלה היוצאת המספרים נמוכים יותר: מתוך 39 שרי הממשלה, 15% בלבד היו שרות או סגניות שר ומספרן עמד על 6 בלבד.
במערך הסייבר הלאומי עובדות פחות מ-20% נשים, במשרד רוה"מ נשים מאיישות רק 28% מכלל המשרות ומכל קופות החולים - רק בראש אחת (מאוחדת) עומדת אישה.
למרות שבבחירות 2018 חל שיפור במספר הנשים העומדות בראש רשויות מקומיות - 14 נשים מול 6 בקדנציה הקודמת, עדיין ייצוגן בשלטון המקומי נמוך: שיעורן מגיע ל-5.5% בלבד, 14 מתוך 257 ראשי רשויות. למרות ייצוג נמוך גם בחברות במועצות, חל שיפור מהקדנציה הקודמת: מ- 13.5% (327) עלה ייצוג הנשים ל- 16.6% (426) מתוך 2,566 חברי מועצה. כמו כו, לראשונה נבחרה אישה לעמוד בראש אחת משלוש הערים הגדולות, עינת קליש-רותם ראש עיריית חיפה.
מודרות מהאקדמיה וממערכת הביטחון
מתוך 9 אוניברסיטאות בישראל רק בראש אחת מהן עומדת אישה (האוניברסיטה הפתוחה). למרות רוב נשי מוכח בלימודים האקדמאיים (58% בתואר הראשון, 63% בתואר שני, ו-53% בתאר שלישי), שיעורן בקרב הסגל האקדמי נמוך והולך וקטן ככל שהדרגות הופכות בכירות יותר: 55% מרצות, 37% מרצות בכירות, 29% בתקן פרופסור חבר ורק 17% פרופסוריות מן המניין.
גם במערכת הפיננסית, שנחשבה למתקדמת ביותר מבחינת ייצוג נשים, חלה נסיגה בשנה האחרונה: מתוך חמשת הבנקים הגדולים בישראל, בראש אחד בלבד, הבנק הבינלאומי, עומדת אישה, זאת לעומת שלוש נשים בשנה החולפת. בראש המערכת הפיננסית עומדות כיום שתי נשים, המפקחת על הבנקים והממונה על הרשות להגבלים עסקיים – ביחס לארבע בשנה שעברה. השאר, גברים.
בבית המשפט העליון נוכל למצוא רק 5 שופטות מתוך 17 שופטים. מתוך 28 נשיאים וסגני נשיאי בית המשפט המחוזי רק 28% הן נשים. דווקא מקרב כלל השופטים הנשים מהוות רוב: 61% (85 נשים מתוך 139).
הנשים בצה"ל הינן 33% מכלל החיילים, 2,700 מהן לוחמות [ 8% מכלל הלוחמים], 36% בדרגות קצונה נמוכות, 13% בדרגת אל"מ ומעלה (7 תא"ליות ו-36 אל"מ). רק אישה אחת עד היום בדרגת אלוף בצה"ל.
נקודת אור: לראשונה מונתה מפקדת טייסת בצה"ל.
הרמטכ"ל החליט להרחיב את תוכנית הפיילוט לשילוב נשים בשריון, ולגייס עשרות נשים נוספות לחיל.
8,933 נשים עובדות במשטרת ישראל והינם 28% מכלל כח האדם - 31,731 שוטרים [נתוני 2018]
מתוך 19 חברי הסגל המרכיבים את הפיקוד הבכיר במשטרה, 26% נשים [5 במספר], שתיים בדרגת ניצב.
אלימות כלפי נשים
בשנת 2019 נרצחו בישראל 13 נשים, בעשור האחרון נרצחו 169 נשים.
דנמרק בראש הרשימה, ישראל אפילו לא נכנסה
במקביל מפרסם מגזין האינסיידר את רשית 19 המדינות בהן הכי טוב להיות אישה ב-2020.
דירוג המדינות הטובות ביותר לנשים הוקם בעקבות סקר שנערך בקרב כמעט 9,800 נשים כחלק מהדירוג הרחב ביותר של ארגון התקשורת.
רשימת המדינות הטובות ביותר ב -2019 סקר למעלה מ- 20,000 אנשים מ -73 מדינות שונות עבור 65 תכונות שונות המקובצות לתשע קטגוריות, כולל איכות חיים, הרפתקאות, אזרחות וכוח.
כל מדינה קיבלה גם כן ציון משוקלל באותה מידה על פני חמש תכונות כדי לייצר את הדירוג הממוקד נשים: אכפת מזכויות אדם, שוויון מגדרי, שוויון הכנסה, התקדמות ובטיחות.
באופן לא מפתיע, מדינות סקנדינביה שלטו ברשימה: דנמרק במקום הראשון, שוודיה בשני והולנד בשלישי. עם ציונים שנעו בין 8.8 ל-10 במדדים של שוויון מגדרי, ביטחון אישי, שוויון בשכר וזכויות אדם.
המדינות באות ברשימה הן קנדה, נורווגיה ופינלנד - שמצטיינת במיוחד בכל הנוגע לייצוג נשים בפרלמנט. עוד נמצאות ברשימה שוויץ, אוסטרליה, ניו זילנד, אוסטריה, גרמניה, לוקסנבורג, בריטניה, צרפת ואפילו איטליה וארה"ב.
בתחתית הרשימה נמצאות פורטוגל, יפן וספרד - שקיבלו ציונים גבוהים בתחומי הביטחון האישי, אבל איבדו נקודות בתחום השוויון המגדרי.
אניטה פרידמן, יו"ר ויצו העולמית: "נתוני המדד מממשיכים לשקף פערים בלתי נתפשים בין גברים ונשים במגוון רחב של תחומים. ניתן לראות כי בשנת 2018 לא חל שינוי במצבם של נשים ביחס לשנים קודמות ויתרה מכך- אף חלה נסיגה בחלק מהתחומים. אנו רואים זאת גם במערכות הבחירות האחרונות, שהדירו נשים ודחקו אותן אחורה, כמעט בכל הרשימות, עד כדי הגעה למספר שפל של חברות כנסת, שתכנה בכנסת הבאה, שיעמוד על שלושים בלבד. הקיפאון המגדרי שמשתקף ממדד ויצו נמצא בניגוד למתרחש במדינות ה-OECD, שפועלות באופן מתמיד ומתמשך לצמצום פערים מגדריים. חלוקת המשאבים הציבוריים חייבת להיות שווה ולשקף את שיעור הנשים באוכלוסייה, העומד על 51% ועל הממשלה לפעול להסרת כלל החסמים בקידומם של נשים בחברה. זה אינו מאבקן של נשים בלבד, זה מאבק לשויון חברתי ואינטרס לאומי של כל מדינה מתקדמת".