שלום לכן ולכם, הקץ הגיע ואיתו פוסט משחקי הכס הפמיניסטי האחרון שלנו, עד לפריקוולים וליציאת הספרים (אני אישה מאמינה, הם עוד יגיעו!) ספויילרים רבים, כתמיד, הצטרפו אלינו אחרי הנקודות:
מאיה: מה אני אגיד לך מריאלה, היה לי קשה. אני חושבת שהסוף של כל דמות בפני עצמה היה יפה ופואטי, אפילו של דאני היה יכול להיות יפה, אבל זה הרגיש לי שהסדרה לא בנתה אליהם בשום צורה. בעיקר דאני, שהמעבר שלה לרודנית היה יכול להיות דוגמא נהדרת לאיך כוח משחית וכו. בפועל פשוט הפכו אותה ממרטין לות׳ר קינג להיטלר בתוך שלושה פרקים. למרות שהסצנה שבה היא יוצאת אל הקהל עם הכנפיים של הדרקון מאחוריה ונותנת לך וייב מליפיסנט לבקנית היה מטורף.
מריאלה: זאת היתה סצנה מאוד מספקת והיא היתה מלכה מדהימה בעייני, אבל חייבת לתקן אותך- הם לא הפכו אותה להיטלר אלא לסטאלין! בכלל כל הפרק הזה היה מלא בפילוסופיה פוליטית החל מהנאום המדהים שלה על שחרור העולם, השיחה שלה עם ג'ון על עולם שהיא רוצה לבנות, המונולוגים הארוכים של טיריון ועד הסוף עם המעבר המאוד אלגנטי הזה לשלטון פרלמנטי של מלך נבחר ולא יורש. בכל מקרה- דאני. הגיעה לכס שלה, אבל כפי שאמרת לא זכתה לצדק. הפכו אותה לרודנית תוך שניה וגם לא ממש נתנו לה (וגם לא לנו) להראות אותה כמלכה בפועל. המוות שלה היה מאוד צפוי, והסצנה עם דרוגון שברה את ליבי ממש ממש ממש.
מאיה: זה באמת היה החלק הכי עצוב. כשהוא ניסה להעיר אותה, הלב שלי נשבר. אבל למה הוא שרף את הכיסא ולא את ג׳ון?!
מריאלה: האמת שאהבתי שהוא הרס את הכסא... זה הרגיש כמו רגישות של ילד לאמו, הוא הבין שזה כל מה שהעסיק אותה, והוא כעס על זה. בסוף זה אפילו הרג אותה (בעייניו), אז הגיוני שהוא יוציא על זה את כל זעמו. הסצנה הכי שוברת לב בפרק.
מאיה: בנוסף איך בחרו בבראן?! פאקינג בראן שלא עשה כלום כבר שלוש עונות, אפילו במהלך הקרב עם המתים המהלכים הוא פשוט ישב והלך לטייל בעורבים שלו. וזה כשמשני צדדיו יושבות סאנסה סטארק, האסטרטגית הכי טובה במשחק ואריה שהצילה את כולם מהמוות עצמו.
הרגשתי שהן יושבות שם ומרגישות כמו כולנו כשאנו רואות גבר חסר כישורים שמהללים אותו על פני נשים שהוכיחו את עצמן שוב ושוב. לפחות סאנסה זכתה להיות מלכה בצפון למרות שגם זה משולל הגיון לחלוטין כי בראן הוא היורש החוקי של בית סטארק אז למה שהם ייפרשו מהממלכה עכשיו?
מריאלה: לגבי בראן- אני גם הזדעזעתי שהם לא כולם הציעו את סנסה מיד!! אבל ברגע שהיא קיבלה (בעצם לקחה) את הצפון נרגעתי (כי גם אם בראן המלך, סנסה והצפון רוצים עצמאות). והאמת? פה אני חצויה, כי אני לא יכולה להתעלם מהוואו שיש בזה ששני אנשים עם מוגבלות שולטים בממלכה עכשיו, זה היה הכי crip-power בעולם, ואני מתקשה לצאת נגד זה (אפילו ששניהם גברים שעשו המון טעויות או לא עשו כלום).
מאיה: זו נקודה יפה. עדיין, אני חושבת שנרמז, ושוב אולי זו אני שמחדירה משמעות שלא קיימת בה לסדרה, שבראן לא הולך להיות מלך טוב. בפגישת המועצה הראשונה הוא ישר עוזב כדי שיוכל לחפש את דרוגון. איזה מלך זה? למי הוא עוזר? טיריון, כידוע לנו, לא חכם כמו שהוא חושב שהוא בהינתן כמות ההחלטות המטופשות שהוא עשה שעלו לדאני בצבא ובשפיות שלה.
מריאלה: טיריון באמת עשה יותר מידי טעויות... ולגבי בראן, לדעתי את לגמרי צודקת. וגם אין צורך לדמיין ראינו את זה בעבר, הוא משתמש באנשים ומתייחס אליהם בצורה מאוד פונקציונלית (זוכרים את מירה ואיך הוא נפנף אותה אחרי שהיא הצילה לו את החיים שוב ושוב בצפון?), אז אני לא אופתע אם בספין-אוף על המלך השבור שלנו נראה שהוא די מעפן.
מאיה: אולי מה שאני מנסה להגיד באופן כללי הוא שזה מרגיש לי לא פייר שאנחנו פה מנסות להחדיר משמעות לסדרה אחרי שברור שהתסריטאים הפסיקו לנסות. כאילו מה היה המסר של משחקי הכס? מעבר לכמה רגעים יפים כביכול שאמורים להוות סגירת מעגל עם עונה 1. מה המסר הכולל? כוח משחית אבל לא אם אתה בן? אל תנסי להיות מהפכנית כי פשוט יינצלו אותך כדי להרוג את כל הזומבים ואז ייהפכו אותך למליפיסנט/היטלר ויידקרו אותך בלב? אל תנסה להציל את הממלכה מהיטלר כי יישלחו אותך למשמר הלילה? מה אני אמורה לקחת איתי מהסדרה הלאה? חוץ מכמה רגעים סינמטיים יפים וכמה דמויות נשיות חזקות? ובשביל לעצבן אותנו עד הסוף דאגו לסיים את העונה עם מועצת החבר׳ה המעצבנת הזאת בסוף שבה טיריון, ברון, סאם ודאבוס מתבדחים על בתי זונות בזמן שבריאן יושבת בצד בתור עלה תאנה ושותקת.
בכלל, כל כך הרבה מהדמויות הנשיות פשוט הפכו למכשיר עלילה עבור גברים. דאני, שהסוף שלה עדיין הכי מעצבן אותי ולא כי היא הפכה לרודנית, זה דווקא טוויסט יפה, אבל בספרים יש הרגשה שהדמויות נבנות בצורה יותר מורכבת ולא שנקבל את דאני שפשוט משתגעת, אלא דאני שהופכת לאכזרית בגלל שזה מה שכוח עושה.
לעומת זאת בסדרה קיבלנו את דאני פשוט משתגעת כי ככה זה ביצ׳ז כשהן לא מקבלות זין ובסוף נהרגת על ידי ג׳ון בחלק הראשון של הפרק ולא מוזכרת עוד כמעט בכלל.
מטרתה הייתה להביא אותנו לכאן, היא עשתה את שלה, שרפה את הזומבים ואז את העיר, יאללה אפשר להרוג אותה בשביל שג׳ון יקבל סוף מיוסר. כנ״ל בריאן שבמקום להתמקד בעלייתה לראשות המשמר, במקום להתמקד במשמעות העמוקה של המינוי שלה ואיזו סגירת מעגל זו עבורה, הסוף שלה כמובן עוסק בכלל בג׳יימי ובזה שהוא מקבל את הסוף שלו בספר של ראשי המשמר. עם אריה הם בכלל לא ידעו מה לעשות אז הפכו אותה לקולומבוס.
ונותרנו עם סאנסה. שלפחות סיימה עם קצת כוח אבל הטעם של כל זה מרגיש כל כך חסר משמעות. מה זה בכלל אומר שהיא מלכה בצפון? היא רצתה את זה? ממתי? ואיך זה שבסוף כל הסטארקים נפרדים? הם שרדו רק כי הם נשארו ביחד!
מריאלה: מה זאת אומרת האם סנסה רצתה את זה? ברור שהיא רצתה את זה!!
בעייני סנסה היא הדמות היחידה שהצליחה גם לשמור על ערכיה ואנשיה, וגם להשיג מה שהיא רצתה - כוח. באופן כללי, היא אמנם הופיע מעט ובסוף, אבל היא היתה הדמות שהכי ניחמה אותי בפרק האחרון. היא היתה חזקה, חריפה (איך שהיא השתיקה את אדמור טולי שהתחיל לברבר על כל השגיו בלי שום קשר!!! סצנה מדהימה), ובסוף היא גם דאגה לאנשי הצפון ולעצמאות שהם רוצים מתחילת הסדרה בעצם.
מאיה: אבל זה לא בעייתי? שעם זה נשארנו? עם אצילה שהפכה למלכה, טובה כנראה, ובכל זאת, פשוט עם אותה מערכת של מלוכה,מבלי שמתייחסים לעובדה שיש פה שינוי עמוק שמאפשר לה למלוך אפילו שהיא לא היורש של הבית שלה?
זה מרגיש לי שפיתו אותי עם נשים חזקות, כמו שפיתו סטרייטים עם ציצים, ועכשיו כל מה שנשארתי איתו זה כמה דימויים יפים, הרבה כתיבה גרועה ואכזבה. מעניין אם ככה מרגיש כאב ביצים.
מריאלה: אבל זה כן חשוב, הדמויות החזקות שקיבלנו בעייני היו הדבר המשמעותי ביותר בסדרה. אני יכולה לחשוב על המון דמויות פמיניסטיות לאורך כל העונות, היו הרבה והן היו מדהימות כל את בדרכה שלה וזה תכלס הדבר הכי טוב שיש לקחת מהסדרה הזאת - הגיבורות הכ"כ שונות ועדיין כ"כ חזקות שקיבלנו.
מאיה: נכון. אם אני מנסה לסיים פה באופטימיות, ואני תמיד אמשיך לנסות, אז אני שמחה על כל המשמעות שמצאנו והפמיניזם שהצלחנו לקרוא לתוך הסדרה וכן, אני שמחה שיש לנו עוד דמויות של נשים חזקות, טובות ורעות, אף פעם אין מספיק מאלה. הבשורה הפמיניסטית כנראה לא תבוא מסדרת פנטזיה אבל היה מאוד כיף להאמין לכמה שנים שאולי כן.
(מאיה ומריאלה, היועצות שלכן בווסטרוס)
הפוסט פורסם במקור "פוליטיקלי קוראת"
עוד בפוליטיקלי קוראת:
אני לא יודעת איך מישהו יכול היה שלא לדעת
מי מטריד את הפסיכולוגיות
"בשבח שינאת הגברים"