העולם כולו נושא את עיניו מאתמול למתחולל בשוויץ, שם יצאו לרחובות מאות אלפי נשים בדרישה לשוויון זכויות והשביתו את הבירה והמשק לשעות ארוכות.
למרות שהיא ידועה כאחת המדינות העשירות בעולם, ממשיכה שוויץ להפלות מחצית מהאוכלוסייה שלה - ולחצי הזה נמאס. אתמול, החל משעות הצהריים, יצאו נשות המדינה למחאה חסרת תקדים בהיקפה: מאות אלפי נשים יצאו מעבודתן ופקדו את רחובות המדינה כשהן צובעות אותה בסגול, במפגן כוח ענקי למען שכר גבוהה יותר, שיוויון וכבוד. המחאות, שנמשכו שעות ארוכות וחסמו את מרכזי הערים המרכזיות במדינה, כללו צעדה בת 4 שעות וסדרה של הפגנות ומחאות.
אל אירועי המחאה המרכזיים בציריך שהוגדרו כמחאה נגד תרבות הסקסיזם בחיי היומיום, היגעו על פי הדיווחים כ-160,000 נשים. "הגל הסגול" התהדר במצעדי עגלות, הפסקות צהריים ארוכות מהרגיל, פיקניקי ענק ועצרות במרכזי הערים.
"זה לא הגיוני שבשנת 2019, אנחנו עדיין מחפשות שוויון", אמרה ל"גרדיאן" קלרה אלמיידה לוזאר, המשתייכת לארגון הפמיניסטי "Grève des Femmes", שהיה שותף לארגון הפגנות הענק, "מגיע לנו הרבה יותר מזה. הסקסיזם הוא חלק מחיי היום-יום בשוויץ וכל כך התרגלנו לזה שרובינו בקושי מבחינות בכך שהוא קיים".
View this post on Instagram
בכל הנוגע לזכויות נשים, נמצאת שוויץ בעיכוב אחרי רבות משכנותיה האירופיות. נשות שווייץ קיבלו את זכות ההצבעה שלהן רק בשנת 1971, עשרות שנים אחרי רוב העולם המערבי. עד 1985 נזקקו הנשים במדינה לאישור בעליהן כדי לצאת לעבוד ולפתוח חשבון בנק. חופשת הלידה החלה להיות מונהגת במדינה רק בשנת 2005 ולפי הנתונים, נשים במדינה עדיין מרוויחות בממוצע כמעט 19% פחות מגברים (או "רק" 8% פחות במידה והן בעלות אותם כישורים ומשכל).
עבור נשים רבות, השכר הלא הוגן הוא הסיבה המרכזית למחאה. "למרות החוק, שוויון השכר לא הושג וזו סיבה טובה לשביתה", אמרה רות דרייפוס, שהפכה לנשיאה הראשונה של שוויץ בשנת 1998. יחד עם הזעקה נגד הסקסיזם ואי-השוויון במקום העבודה, דרשו המפגינות שכר גבוה יותר גם עבור עבודות ניקיון, הוראה, טיפול ועבודות נוספות, שבהן מועסקות בעיקר נשים. בנוסף, קראו מארגנות ההפגנה לנשים לעזוב את עבודות הבית ולהחרים חנויות ומסעדות במשך היום, כדי לסייע בהגדלת המודעות לתרומה החברתית והכלכלית החיונית של הנשים במשק.
אך המפגינות לא מחו רק נגד הפערים בשכרה. תנועת "MeToo#" העולמית עודדה לתקוף תרבות רחבה יותר של אפליה וזלזול כלפי נשים ולפי הנתונים - 59% מנשות שווייץ העידו שחוו הטרדה מינית.
View this post on Instagram
הפעם האחרונה בה התקיימה הפגנה בסדר גודל כזה במדינה הייתה לפני כ-30 שנים. שביתת הנשים הלאומית הראשונה של שוויץ התקיימה בשנת 1991 והייתה לפעולה החברתית הגדולה ביותר בהיסטוריה של המדינה, כאשר יותר מ-500,000 נשים יצאו ממקום עבודתן למחות כנגד האפליה, כעשור לאחר שחוקק חוק השוויון מיני.
אלא שלפי המסרים שנשאו המפגינות אתמול, נשים רבות מרגישות שמאז לא חלה התקדמות משמעותית. "אני חושבת שהרבה מאיתנו חשבו שהשינוי יתרחש באופן אוטומטי אחרי 1991", אמרה אחת מהן, "אבל זה לא קרה. הסקסיזם הזה עמוק יותר מחקיקה ואנחנו נצטרך להילחם על מה שמגיע לנו".
בין האירועים שבלטו בהפגנות הענק: בעיר לוזאן צלצלו נשים בפעמוני הקתדרלה המרכזית שהוארה בסגול והדליקו "מדורת שמחה" שעליה זרקו עניבות וחזיות. בציריך נשאו הצועדות דגם של דגדגן גדול בצבע ורוד ובעיר בזל הניפו את סמל התנועה הפמיניסטית מעל משרדי חברת התרופות "Roche". בברן, הפרלמנט ציין את תמיכתו בהפגנה בהפסקה של כ-15 דקות מעיסוקיו.
View this post on Instagram
חלק מן המעסיקים הצהירו שלא יענישו נשים שהחליטו לא להגיע לעבודה כדי להצטרף למחאה, ואחרים תמכו בהן באופן פעיל - כולל העיתון "לה טמפס", שהשאיר רווחים ריקים במקומות שבהם הופיעו מאמרים שנכתבו ונערכו על ידי עיתונאיות. לעומת זאת, רבים אחרים התנגדו. חלקם טענו כי על הנשים לדווח יום חופשה מהעבודה בעקבות ההפגנה, וארגון המעסיקים הראשי של שווייץ אף טען כי מתנגד לתנועה, ולפי סקרי דעת הקהל האחרונים, דעתם מגובה ביותר מ-63% מהאוכלוסייה.