"הייתי בדייט, שתינו קצת יין. ובסביבות 01:15 לפנות בוקר הזמנתי מונית הביתה", נזכרת ליאת. "ירדתי, נכנסתי מאחורה - הייתה ממש שיחת חולין נחמדה עם הנהג והוא אמר לי: 'את טיפה מסובבת, קחי מים'. שתיתי שניים-שלושה שלוקים אולי ושאר הלילה... זה די פלשבקים".
סיפור האימה הזה כמעט בלתי נתפס אבל הוא קרה בלב תל אביב בחודש יולי האחרון לליאת (שם בדוי), צעירה בשנות ה-20 לחייה. "אני זוכרת ששמעתי אותו מזמין חדר בחדרים לפי שעה, הוא הזמין חדר לשעתיים. אני זוכרת בערך את פקידת הקבלה, זוכרת שהוא הזמין חבר וזוכרת שהחבר שלנו נכנס".
מאותו רגע הזיכרון שלה נמחק: "הפריים הבא בערך שאני זוכרת זה שהתעוררתי בצוהריים של אחרי במיטה שלי, מבולבלת לחלוטין, עוד עם האיפור עליי - עם אותה חולצה שהייתי, בלי החזייה, בתחתונים. הדבר הבא שעשיתי, זה כתבתי לחבר: 'אני חושבת שנאנסתי אתמול בלילה'. יממה לאחר המקרה היא מחליטה להגיע לבית החולים וולפסון, שם היא נשלחת לחדר 4 לסדרת בדיקות.
"הרופאה אמרה שמה שאני מספרת זה סם אונס, ושכבר עברו 12 שעות אז הסיכוי שהם ימצאו משהו בדם או בשתן שלי הוא מאוד מאוד קלוש ובאמת לא מצאו שום דבר". ליאת ניגשה למשטרה והגישה תלונה על אונס. כמה ימים לאחר מכן היא קיבלה מהמשטרה עדכון שנהג המונית וחברו נעצרו לחקירה - ושוחררו: "היא אמרה לי שהם טענו שהכול היה בהסכמה, ושכל דבר שקרה שם אני רציתי ואני ביקשתי. אמרתי לה: 'אני לא נמשכת לגברים', זה לא באמת שינה הרבה".
וכך הסבירה זאת השוטרת: "היא אמרה שצריך ראיות פורנזיות שיתמכו בגרסה שלי, והיא אמרה שהיא חייבת לעמת אותי עם סרטונים שמצאו מהמלונית באותו לילה. רואים את המונית עוצרת ואני נראית מתפקדת ויש לו בקבוק וודקה ביד, ואנחנו שם בסביבות שעה וחצי. בצוך חצי שעה מגיע עוד בחור, ואחר כך גם אני וגם הנהג יוצאים - ואני נראית מחוקה לחלוטין. אני לא מצליחה לעמוד על שתי רגליים בלי שהוא יחזיק אותי. וזהו".
"זה לא הגיוני שאני אזכור כל רגע מאותו ערב עד אותו רגע שהוא נתן לי לשתות משהו. זה לא הגיוני שכל מה שאני זוכרת מאותו רגע זה פלשבקים של משהו שאין סיכוי בעולם שהייתי מסכימה לו - לא לגבר אחד, בטח שלא לשניים, בטח שלא במלונית שאין לי מושג איפה היא נמצאת".
איך מנסים לברר אם היה שימוש בו - ומה הסיכוי להצליח?
איך מנסים בכלל לברר אם היה שימוש בסם אונס? "הנפגעת, המתלוננת, נכנסת לחדר הבדיקה ואנחנו עוברים לשלב של איסוף דגימות מהגוף של הנפגעת", מסבירה ד"ר ג'וליה ברדה, מנהלת המרכז לטיפול בנפגעי תקיפה מינית במרכז הרפואי וולפסון. "אנחנו לוקחים בדיקת שתן לסמים, דגימות DNA בניסיון לאתר DNA של התוקף". בחדר האקוטי בבית החולים וולפסון מרוכז הטיפול הרפואי הראשוני לנפגעי תקיפה מינית. הרופאה הראשית פוגשת שם לא מעט נשים שמספרות סיפור דומה.
מה הסיכוי להצליח לאתר סם אונס בדם או בשתן? "קשה מאוד לאתר אותו, אבל אנחנו בהרבה בדיקות מוצאים מרכיבים אחרים - תרופות טשטוש, הרדמה ואחרות". וכשנשים מגיעות, מה מעורר את החשד שאולי היה שימוש בסם אונס? "בדרך כלל הסיפור הוא של תחושה של רפיון", היא עונה, "של חוסר יכולת להגיב לתקיפה, ושכחה. הן לא זוכרות מה היה, הן לרוב זוכרות מה שהיה לפני ואיפה הן התפקחו, איפה הן התעוררו, איפה הן הפכו להיות צלולות".
וזו לא רק תחושה שיש עלייה בפגיעות: "בשנה-שנתיים האחרונות אנחנו רואים עלייה דרסטית בפנייה למשרד הבריאות על חשד לשימוש בסמי אונס", מודה ד"ר רוני ברקוביץ'. מדובר במגמה מטרידה: בשנים האחרונות נרשמה עלייה בדיווחים של נשים שביקשו לנסות לאתר את הסם בגופן. לפי מחקר שנערך בבית החולים וולפסון, מספר המתלוננות בחשד לפגיעה מסם אונס קפץ פי 2 בעשור האחרון, והוא עומד על 16%. "נשים מגיעות מאוד נסערות", מסבירה ד"ר ברדה. "אני חושבת שהתחושה הזאת מאוד מאוד מטרידה את הנפגעת - חוסר השליטה על הגוף ואת לא יודעת מה קרה לך, ואת לא יכולה לתת הסבר לכל הסיטואציה הזאת".
קבוצות סמי האונס בישראל
סמי האונס בישראל נחלקים לשלוש קבוצות עיקריות - הסם המוכר יותר בצורת נוזל שקוף נקרא GBL, וניתן לערבב אותו בכל סוג של משקה. את שני החומרים האחרים, הקטמין - חומר טשטוש והרדמה לסוסים - ותרופות מרשם נגד חרדה, מערבבים בתוך אלכוהול. את כולם קשה מאוד לאתר בשתן, הם מתנדפים מהגוף בתוך פחות מ-12 שעות.
"ההשפעה של סם האונס, ה-GBL, מתחילה לאחר כרבע שעה עד חצי שעה", מסביר ד"ר ברקוביץ. "ההשפעה שלו היא בין שעתיים לארבע שעות. החומר נעלם מהגוף לאחר 10 שעות, כלומר יש לנו טווח מאוד מאוד קצר. לכן אנחנו יודעים על אלפי מקרים שנשים שבאו, שהתלוננו, שהן בטוחות ששמו להן משהו לתוך המשקה - ואנחנו לא גילינו חומרים".
"הלוואי שאני אגיד 'תשמרו על עצמכן, תסתכלו על מה שאתן שותות' וזה יספיק. אבל זה לא מספיק", אומרת בתסכול לאורה שהתלוננה על ניסיון אונס: "אני שמרתי על עצמי וזה עדיין קרה לי". לאורה יצאה לערב שגרתי עם חברות בבר במרכז הארץ. אחרי שתי כוסות של וודקה היא התחילה להרגיש שהאלכוהול באותו ערב משפיע עליה אחרת.
"באיזשהו שלב, שאני לא מצליחה להניח עליו את האצבע, משום מה אני נכנסת למונית עם בחור שאני לא מכירה", היא משחזרת. "אני מגיעה אליו הביתה. הדבר שאני זוכרת אחר כך בוודאות זה שבעצם אני כמו מתעוררת, כשאני שוכבת על הבטן בלי בגדים, ובעצם מה שמעיר אותי זה כאב - הוא בעצם מנסה לחדור אליי ואני הודפת אותו ממני. אני רואה שהוא מסתיר את הפנים - אני לוקחת את מה שאני רואה ששייך לי ובורחת משם".
לאט לאט חלחלה אצל לאורה ההבנה שהיא נוצלה והייתה קורבן של תקיפה מינית. היא מחליטה לנסות להתחקות אחרי הזיכרון שנמחק לה לחלוטין באותו הערב ולאתר את הבחור שפגע בה. "עשרה ימים לאחר מכן נסענו למועדון כדי לצפות בצילומי האבטחה. רואים שמישהו נוגע בי במועדון - אני הולכת איתו ואז דוחפת אותו ועושה לו ככה עם הידיים - 'לא, לא, לא'. ואז קורה שם משהו שהוא לא ברור".
"קיבלתי סטירה מאוד חזקה באותו ערב", היא מסכמת בבכי. "אני עושה הרבה סיוטים מאז, בעיקר סיוטים שהדבר הזה קורה לאנשים שאני אוהבת, שזה הדבר הכי נוראי".
קשה מאוד לאתר שאריות של סם אונס בגוף, אבל קל מאוד לקנות אותו. בשנה האחרונה נתפסו על ידי משרד הבריאות עשרות ליטרים של סם אונס שיוצר בחו"ל. יש אתרים, אפילו אמזון, שבהם ניתן לקנות GBL בתוך מנקה טסות של גלגלים: "חשוב להגיד שה-GBL כאן זה 99.9%, כלומר GBL טהור לגמרי", מזהיר ד"ר ברקוביץ'. "הרבה מהאנשים שתופסים אותם, אז הם משתמשים בתירוץ הזה". לא רק באתרים, גם דרך הטלגרם ניתן לקנות בקלות קטמין במשלוח עד הבית: "כולם לוקחים, מלא אנשים עושים את זה", אומר לו הסוחר. "אין לזה סוף. תיכנס בווייב טוב, הכול טוב".
שקד, שהתלוננה גם היא על אונס, מודה: "אני תמיד חשבתי שאונס זה מישהו שמחכה לך בפינה ועושה את מה שעושה בכוח, אבל בימינו כל כך קל להשיג את הסמים האלה, המטשטשים. עוד יותר גרוע שזה אנשים שאת מכירה". במקרה של שקד, בילוי ספונטני עם חברה ושני ידידים, דווקא בבית, הסתיים בטראומה שתלווה אותן מאותו ערב.
"לא מזגנו לעצמנו את האלכוהול אלא הבנים הם אלה שהביאו לנו", היא זוכרת. "היה שם ג'קוזי, החלטנו להיכנס כולם. מאז, בעצם, הערב די מעורפל לי, אני זוכרת קטעים בודדים - רגעים מיניים שאני נמצאת בהם עם שני הבנים. אין לך שום שליטה. את לא אומרת 'לא', אבל את גם לא אומרת 'כן', אז את פשוט שם כמו בובה. הם עשו בי כרצונם".
לשקד לקח זמן לגשת למשטרה ולהתלונן נגד אותם חברים שהכירה. מכיוון שכבר עבר פרק זמן ניכר, במשטרה שלחו אותה לעשות דגימת שיער - בדיקה חדשנית שנשלחת למעבדה באיטליה ומאפשרת לאתר שאריות סם אונס עד חצי שנה לאחר האירוע. "הבדיקה עובדת על העיקרון שכל סם או חומר שנכנס לנו לגוף הוא נכנס גם לשורש השערה, נשאר בתוך השיער", מסבירה אלינה פופרנו, רוקחת מבצעית במשרד הבריאות. "כלומר, החומר נשאר בשיער מספר חודשים לפחות מהרגע שהגוף נחשף לחומר הזה".
הקושי הוא לא רק טכנולוגי: "יש הרבה מיתוסים בקשר לסמי אונס", אומרת יעל שרר, מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית. "בעצם הם גורמים לאנשים לוותר ולא להידגם. אבל אני רוצה להגיד שיש צ'אנס לבדוק וגם למצוא, להגיש תלונות וגם להרשיע. ואני ממש פונה - להגיע לבתי החולים, להידגם".
שקד מחכה לתוצאות דגימת השיער שלה, בתקווה שיובילו להרשעה בתיק. אבל הסיכוי שלה לא גבוה.משנת 2018 ועד 2020 נפתחו במשטרה 366 תיקים בחשד לשימוש בסמי אונס. מעט מאוד מהתלונות הבשילו לכדי כתב אישום, רוב התיקים נסגרים ללא הרשעה. תחושת חוסר האונים והמצוקה ממשיכה ללוות את הנפגעות,
"בעוד שהתוקפים ממשיכים בחייהם. אני מרגישה שאני כבר לא אני", אומרת שקד בגרון חנוק. "מרגישה שאני לא יודעת מי אני בכלל. זה פשוט גורם לך לא באמת להיות מודעת ליום-יום, לחיים". גם ליאת סוחבת איתה את אותו הערב: "אני מאובחנת עם פוסט-טראומה ודיכאון. אני על כדורים כי אחרת אני פשוט לא יכולה לתפקד. הוא חי את החיים שלו, ואני מניחה שאפילו די בסבבה. ואני חיה מיום ליום".
תגובת משטרת ישראל: "עם קבלת התלונה של ליאת (שם בדוי) אודות המקרה, פתחה המשטרה בחקירה, במסגרתה בוצעו מגוון פעולות, לרבות חקירת כלל המעורבים, לצד בחינת ממצאים פורנזיים בארץ ובחו"ל. בתום החקירה יועבר התיק לעיון והחלטת הפרקליטות כמקובל".