כשהייתה שיין טירנור בת 13, אמא שלה יצאה למסע רציחות ברחבי בריטניה – ותוך עשרה ימים דקרה למוות שלושה גברים. שיין עצמה הייתה אצל חברים, כשאבא שלה התקשר ואמר: "אמא שלך הרגה מישהו". את שאר הפרטים הוא הסתיר ממנה, כשמנע ממנה להתקרב לרשת האינטרנט במשך זמן מה כדי שלא תוכל לקרוא על הפרשה שהסעירה את בריטניה. אבל שיין גילתה בסופו של דבר, ושקעה בדיכאון עמוק.
היום, כשהיא בת 19 ומסיימת לימודי סוכנת נסיעות, הצעירה מדברת לראשונה עם התקשורת הבריטית בראיון בלעדי ל"סאנדיי פיפל" ומספרת על הילדות לצד האם ועל הפעם היחידה בה ביקרה אותה בכלא, לפני שנה.
"לא סיפרו לי כלום, ורציתי תשובות. כשהגעתי לגיל 18 כתבתי לה מכתב. הייתי קרירה כי חשבתי שהיא שונאת אותי, כתבתי לה שאני לא מחפשת מערכת יחסים איתה, רק רוצה לדעת 'למה'. אבל קיבלתי ממנה מכתב תשובה אוהב וארוך, על כמה היא רוצה אותי בחיים שלה. בכיתי. זה היה כל כך מרגש".
ג'ואנה דנהי, שילדה את שיין בגיל 17, נשפטה למאסר עולם והיא לא צפויה להשתחרר מהכלא עד יום מותה. "מגיע לה לבלות את שארית חייה בכלא", אמרה בתה בראיון. "אני מצטערת עבור הקורבנות. אני לא יכולה לדמיין מה הם עברו". למרות התחושות הקשות כלפי אמה, היא מספרת באופן נוגע ללב על המפגש עמה בכלא. "הייתי עצבנית, רעדתי. כשנכנסתי לאולם המבקרים הייתי צריכה להסתכל כמה פעמים כדי לזהות אותה. היא נראתה אחרת לגמרי. היינו שתינו לבד בחדר, פרט לשומרים. ישבנו זו מול זו ליד שולחן. אמרתי לאמא שלי, 'התגעגעתי אליך'. עם כל הכנות, לא חשבתי שאראה אותה שוב. אף פעם לא חשבתי שהיא תעשה מה שעשתה או שהיא תהיה שוב בחיים שלי. שתינו פשוט בכינו. שאתי אותה, 'למה?' היא התנצלה בפניי. זה לא הופך את זה לבסדר וזה לא תירוץ – אבל רציתי את ההתנצלות הזו. חלק מהעונש שלה הוא שהיא לא תזכה לראות אותי גדלה או מתחתנת".
טירנור מספרת שבתור ילדה היא דווקא זוכרת אם חמה ואוהבת, שהפכה עם השנים לשתיינית. "אמא שלי אהבה לקרוא. היא הייתה תמיד על הספה קוראת ספר, או יוצאת להליכות ארוכות. היינו מכינות עיסת נייר יחד. פעם אחת אני והיא צבענו את הקיר של המסדרון, אבא שלי הגיע וכעס נורא, אבל אני זוכרת את זה כזיכרון מתוק איתה. היינו ממלאות את הבריכה המתנפחת בבוץ. היא הייתה מין ילדה מגודלת".
בהמשך התחילה האם לשתות והחיים הפכו למפחידים יותר ויותר. "היא הייתה יוצאת לשתות ושולחת גברים להכות את אבא שלי. זה היה מפחיד. היא הייתה נעלמת לימים, לפעמים לחודשים, וחוזרת עם פנסים בעיניים או עם חתכים על כל הגוף". בשלב כלשהו לקח אביה של שיין אותה ואת אחותה, ועזב איתן את הבית.
אחרי שגילתה הנערה מה אמא שלה עשתה, היא התחילה לסבול מסיוטים ומהפחד שתהפך גם היא לפסיכופתית, כמו אמה. "זו היתה מחשבה אמיתית. הייתי רק בת 13, לא ידעתי אם זה דבר גנטי. אבל אני לעולם לא אגמור כמו אמא שלי. אני אדם בפני עצמו. אולי יש לי כמה תכונות שלה, אבל אנחנו שני בני אדם שונים. לא חייתי איתה הרבה שנים, אז לא הייתה לה השפעה כזו גדולה עליי. היא פגעה באנשים האלה ולא אוכל לסלוח לה על זה. היא צריכה לבלות את שארית חייה בכלא, ולחשוב על הסבל לו גרמה. באיזה שהוא אופן היא לגמרי הרסה את חיי".