בחצי השנה האחרונה, מרב מיכאלי הפכה לתופעה ויראלית. נאומים שלה בכנסת, לפעמים מול מה שנראה כמו מליאה ריקה - מקבלים מאות אלפי צפיות ברשתות החברתיות. עוקביה באינסטגרם מחכים לסלפי היומי מ"השירותים שליד המליאה", ובטוויטר היא להיט. מכל אלה, אחת מפיסות התוכן שבלטו מעל כולן, הייתה סרטון לט"ו באב שבו היא מבקשת מחברי הכנסת לשיר לה שורה משיר האהבה האהוב עליהם. בלי פוליטיקה, בלי מריבות, בלי נבואות זעם על עתיד ילדינו. פתאום נחשפה שוב מרב של לפני כמה גלגולים, יוצרת התוכן הכיפית. חברי הכנסת שיתפו פעולה, זימרו בפנים מכורכמות ובחוסר נוחות ניכר, ורק אחד לא הסכים: ח"כ משה גפני מיהדות התורה. לא שזה הפריע למיכאלי לרדוף אחריו ולצעוק "גפני, תביא משהו, אפילו שיהיה משיר השירים". גפני לא הסכים, אבל הטון הראה שבין השניים יש קרבה מסוג שלא היינו מצפים מהפמיניסטית הראשית בכנסת וחבר הכנסת החרדי. מיכאלי מאשרת את המסר. "גפני ואני ביחסים מאוד טובים", היא אומרת.
אשכרה חברים?
"חברים זו מילה גדולה אבל יש בינינו קרבה. הוא יו"ר ועדת הכספים ואני יושבת שם, אז אנחנו מדברות על החיים, על פוליטיקה - דברים שקורים בקשר אישי. תמיד יש כאלה שיש לך איתם יותר שפה משותפת ואיתו יש לי יותר. אבל זה לא אומר שאין לנו חילוקי דעות קשים מאוד בדברים מסוימים, אני יכולה גם להתפוצץ עליו. יש הרבה חברי כנסת חרדים שאין לי ספק שהיו מצביעים אחרת אם לא הייתה משמעת קואליציונית. לצערי ליצמן קובע הרבה מאוד מהטון והוא מאוד ראקציונר. כשהוא הושבע לשר אמרתי שאני רוצה לראות גם חברות כנסת ברשימות חרדיות והוא צעק לי מהמליאה - 'אפילו לא באספמיה'. אבל לא כולם כאלה. כשהמבנה הפוליטי במדינה ישתנה זה יפתח".
ואז כשתהיי ראשת ממשלה, תעשי קואליציה עם חרדים?
"שאלה טובה. פוליטיקה היא אמנות האפשר. אם את מרכיבה ממשלה את צריכה לשקול מה הדברים היותר דחופים. אשמח לקבל מספיק מנדטים כדי לא להצטרך לשבת עם המפלגות החרדיות, אבל אין לדעת".
"ראשת הממשלה מרב מיכאלי", זה אולי נשמע רחוק עוד יותר מנשים בצמרת יהודות התורה, אבל לפחות אזרח אחד שהוא גם ראש ממשלה לשעבר כבר הוציא אותן מהפה. בראיון שנתן לאחרונה אהוד אולמרט לאתר "וואלה!", הוא הפתיע כשאמר ש"מרב מיכאלי היא האדם היחיד המתאים היום לראשות הממשלה, היא עולה עשרות מונים על ביבי". "אולי אני בסוג של משבצת - האופטימיסטית האחרונה", מהרהרת מיכאלי, שרוח הלחימה והאופטימיות שלה בוודאי עולות עשרות מונים על קברניטי הממשלה בימים אלה.
"בצדק אנחנו לא עוברים את אחוז החסימה"
אם חופשי זה לגמרי לבד, מיכאלי בגרסתה הנוכחית מדגימה את תמונת המראה - לבד זה לגמרי חופשי. חמישה חודשים עברו מאז הקרע הגדול בינה לבין חברי סיעתה, איציק שמולי ועמיר פרץ, שהצטרפו לממשלה. מאז הם לא הסכימו לפרוש ממפלגת העבודה והיא לא הסכימה להקים סיעת יחיד. מי שבשבע שנותיה בפוליטיקה הקפידה לא להסתכסך עם חברי המחנה שלה, ודגלה לטפל בכביסה המלוכלכת עמוק בפנים - עושה היום הכל כדי שהשניים יפרשו ממפלגת העבודה ולא מפסיקה לתקוף את הממשלה אליה הצטרפו, שלדבריה "עושה נזקים איומים לחברה, לדמוקרטיה, לכלכלה". "מעולם לא יצאתי נגד יושב ראש מכהן, בניגוד למה שהיה מקובל במפלגת העבודה לאורך השנים", היא אומרת. "בעבר הייתי יו"ר סיעת המחנה הציוני ותמיד הקפדתי על סגירת שורות ועבודה משותפת, רציתי שפחות אנשים יטנפו זה על זה וזו על זו. אבל כשזה הגיע לדבר הזה שהוא בנפשנו, לא הייתה לי שאלה. עמיר אפילו לא דיבר איתי לפני שהוא קיבל את ההחלטה".
כי הוא ידע איך השיחה תתנהל?
"כנראה. כשאמרתי לו 'לא דיברת איתי', הוא נדהם שאני בכלל מעלה את זה וענה 'הרי לא הייתי משנה את דעתך'. זה קשה. היה לי קשר טוב עם עמיר הרבה שנים ותמכתי בו מאז 2006 כשעוד לא הכרתי אותו אישית. התמיכה שלי בו הייתה כשלא יצא לי מזה כלום. זה היה מאה אחוז אידאולוגי".
הוא התקשר לאחל שנה טובה?
"לא. לא אמרנו שנה טובה".
זה עצוב.
"אני מסכימה איתך. בתחילת הקדנציה הייתי במצב מוזר. אני נכנסת למליאה, היא מחולקת היום בגלל הקורונה, יושבות יש עתיד עם מרצ וימינה, וכולם יחד - ואני לבד, בלי חברי המפלגה שלי. אבל זה עבר מהר מאוד כי באופן עמוק ואמיתי אני לא לבד. אני מקבלת תמיכה מהממת ועוצרת נשימה מהציבור וזה מחזק באופן שקשה לתאר. אני הולכת ברחוב והציבור אומרת לי תודה. וברשתות זו נהייתה תופעה מדהימה, אני מגיעה למספרים שהם יותר מהמספרים של נתניהו בלי שאני שמה שקל אחד על הפייסבוק שלי, הכל אורגני לגמרי. יש שכר לזה שאני עושה את מה שאני מאמינה בו באמת".
משהו בך השתנה גם?
"כן. אני יותר משוחררת. אם בעבר מצאתי דרכים לבלוע דברים שקשה, עכשיו באמת יש לי חופש".
כל הזמן הזה, מיכאלי ממשיכה לכהן כסוג של רשג"דית ללא מעצורים בשבט הצופים המתפרק ששמו מפלגת העבודה. לא ברור אם מטעמים סנטימנטליים או תועלתניים, היא פשוט לא מוכנה להפסיק להיאחז במותג. בשעה זו, לא ברור מה יהיה עתיד המפלגה. הפריימריז לא נקבעו והסקרים מראים שלא עוברים את אחוז החסימה - אבל מיכאלי בשלה, מכנסת הרמות כוסית מפלגתיות תמוהות בזום.
"אין בדעתי לוותר על מפלגת העבודה", היא מכריזה, "לא אני זו שפרשתי. לא אני הלכתי נגד כל מה שהמפלגה התייחסה אליו בשלושה קמפיינים. עדיין לא קמה אלטרנטיבה למפלגה הזו. חשבו שקדימה וכחול לבן יהיו, אבל בכל פעם זה לא קרה".
אבל גם לא חשבו שתגיעו למצב שלא עוברים את אחוז החסימה.
"בצדק אנחנו לא עוברים עכשיו. על מה נעבור, על הבגידה הגדולה? זה מובן מאליו. המפלגה חייבת פריימריז ועמיר ואיציק צריכים לפרוש, אם הם רוצים ללכת לכחול לבן אדרבא, הם לא יכולים לקחת את המפלגה איתם. העבודה חייבת להיות גדולה כדי לחזור להיות מפלגה משמעותית במרכז-שמאל הישראלי".
את באמת מאמינה במה שאת אומרת?
"כמו שהובלתי שינוי בדברים משמעותיים והייתי ללעג ולקלס אז אין ספק שאצליח לעשות את השינוי הזה גם כאן. יש לי סבלנות. צריך לקבוע תאריך לפריימריז. אני באתי למפלגה דמוקרטית והיום יש דיבורים על לחבר אותה לכחול לבן בלי פריימריז, מי חושב שהוא יכול לבטל פריימריז בעבודה?"
ואת כמובן תרוצי לראשות המפלגה.
"בואי נראה".
"אם היה שלטון שיש בו אמון, לא היו הפגנות מלכתחילה"
בניגוד לח"כים אחרים שצפים לבדם בכאוס הפוליטי, מיכאלי לא מתפארת בחיזורים ממפלגות אחרות, גם לא דרך הדלפות. ככה לא נהוג בבית הספר לקלאס של מיכאלי. על מרצ יש לה רק דברים טובים לומר ("אבל אני רוצה להיות במפלגת שלטון"), מנקיטת צד במלחמות יאיר לפיד ועפר שלח היא מנסה להימנע ("זה עניין פנימי שלהם, אני במפלגה דמוקרטית שיש בה פריימריז. עם יאיר תמיד הייתי ביחסים טובים אבל הוא ימני רך. ועם עופר יצא לי לעבוד צמוד בשנים האחרונות. בהחלט יש דברים שבהם אני ועפר שלח רואים עין בעין"). היא גם מתעקשת שלמרות בדידותה לכאורה - היא אדם פופולרי למדי בכנסת, מה שמזכיר איך כולם הסכימו לשיר לה שירי אהבה לסטורי. "אני ביחסים טובים אישיים עם הרוב המכריע של חברות וחברי הבית, זה היה תמיד. אין לי ריבים. גם לפני הכנסת לא הייתי אדם שרב".
כולם אומרים לך שלום במסדרון?
"אני חושבת שכן. לדעתי כן. ואני אומרת לכולם, חוץ מלאורלי לוי אבקסיס. אני לא פוגשת את העיניים שלה. לא רוצה. זה אישי. אני הלכתי שלושה קמפיינים ואמרתי שהיא שותפה, שותפה, שותפה".
יכול להיות שהיא, שמולי ופרץ מאמינים שהם באמת ממזערים נזקים בממשלה הזו?
"הממשלה הזו עושה את ההיפך הגמור מכל מה שהיא קמה לעשות. לא רק שהם לא הראו לנו למה הם נמצאים בממשלה הזו, הם הראו לנו את ההפך הגמור. זה שעמיר, מנהיג עובדים, שותף למדיניות שמעודדת פיטורים המוניים, זה בלתי נתפס. וצריך לומר ש-70% ממי שמפוטרים ומוצאים לחל"ת הן נשים. באיזה עולם מפלגת העבודה יושבת בממשלה כזו? זה נורא. ואיך אפשר להגביל הפגנות בחוק? איציק שמולי התחיל את הקריירה שלו בהפגנות ועכשיו הוא מגביל אותן? מה זה? מצחיק שאנחנו באותה סיעה".
שיחתנו הראשונה נערכת כמה ימים לפני ההצבעה על איסור ההפגנות בחוק, ואנחנו נפגשות שוב יומיים אחרי שהוא עבר, כפי שמיכאלי צפתה בצער שיקרה. על הדרך אירעה עוד מיני-דרמה, כשברשתות החברתיות הועברה תמונה עם שמותיהם שם מי שהצביעו בעד ונגד החוק, ושמה של מיכאלי הושמט מעמודת ה"נגד". "זו לא טעות", היא פוסקת, "מישהו מפיץ תמונה לא נכונה, כנראה בכוונה ואני חושבת שאני יודעת מי זה. הם לקחו רשימה מאחד הסעיפים של החוק שבו לא הצבעתי, הצבעה שלא הייתה משמעותית, אבל בקריאות השנייה והשלישית הצבעתי נגד וגם העליתי על זה פוסטים. היינו במליאה עד ארבע וחצי בבוקר".
ואיך ההרגשה ביום שאחרי?
"זה נוראי, פשוט נוראי. בכל פעם מחדש, גם התכנים וגם הדרך שבה הדברים נעשים, מהומת אלוהים. אני בטוחה שיש המון חברות וחברי קואליציה שלא מאמינים בחוק הזה, אבל נאלצו להצביע בעד. אחת הפגיעות הגדולות לדמוקרטיה שנתניהו עשה זה שהוא מפעיל משמעת קואליציונית, לא רק כנשק יום הדין, אלא על כל דבר. זה הפך להיות אוטומט שהקואליציה מאשרת כל דבר שהממשלה רוצה וזה פוגע בהפרדת הרשויות. ועל חברי כחול לבן אני בכלל לא מצליחה להאמין. הרי כל היומרה שלהם לתת לנתניהו עוד זמן שלטון הייתה כדי לשמור על הדמוקרטיה, אז איך אתם מצביעים בעד פגיעה כל כך אנושה בדמוקרטיה?".
אבל את בעצמך כבר לא מפגינה.
"אני כבר זמן מה לא הולכת להפגנות, כי אני חושבת שבשלב הזה חשוב להיזהר לא להגדיל את התחלואה. מה שהיה צריך לעשות זה להגיד לציבור: תשתדלו להימנע. לעשות את החשבון של מה טוב לכולנו בנקודת הזמן הזו. לא ללכת לחוק כזה. צריך לזכור שאילו היה שלטון שיש בו אמון, לא היו הפגנות מלכתחילה. אם לא היה ראש ממשלה שעומד למשפט עם שלושה כתבי אישום של שחיתות, לא היו הפגנות. במקום שיש אמון בשלטון הכל מתנהל אחרת. עכשיו נתניהו מנסה לעשות קרע חדש, בין מתפללים ומפגינים, אסור לנו להסכים שהדברים יעמדו אחד מול השני. תפילה היא עניין אישי, מספיק מניין, הפגנה היא נשמת אפה של הדמוקרטיה. שלטון לא יכול בשום אופן לאסור על הפגנות נגדו".
מיכאלי היא כנראה באמת מקפידנית קורונה גדולה וגם שהתה בבידוד עשרה ימים, "אני וכל חברי הלשכה שלי", היא משתפת, "אבל הבידוד ההוא דווקא בא לי טוב. זה נתן לי הזדמנות להיות הרבה עם הכלבה שלי, דנה נושי, ולטפל בה לפני שהיא נפטרה".
אני מאוד משתתפת בצערך. בת כמה היא הייתה?
"16, מתוכן 14 איתי".
היא חונקת את הדמעות. מיכאלי ובן זוגה ליאור שליין, שיתפו את אותה תמונה של הכלבה המנוחה בשבוע שעבר. "האבל על דנה נושי הוא משותף לשנינו. לליאור לא היו חיות מעולם בניגוד אלי שתמיד היו לי כלבות וכלבים גם חתולים שהוא לא כל כך אהב. דנה נושי זו החיה הראשונה שהוא נגע בה והתחבר אליה".
האישי והפוליטי תמיד מתערבבים אצל מיכאלי. כל דבר הוא החלטה שאפשר למצוא לה הסבר תיאורטי: ללבוש שחור בהופעות ציבוריות, לא לעשות ילדים, לגור באותו בניין עם בן זוגה אבל לא באותה דירה, לדבר בלשון רבות. אבל זה דווקא מה שהופך אותה לאישיות כל כך נגישה, פתוחה ולא מאיימת. היא בת 53, מתקיימת בעין הציבור כאשת טלוויזיה משנות ה-20 שלה, אחרי שטופחה בערוגות הביטחון העצמי של גלי צה"ל. ב-1997 התחילה הפעילות הציבורית, עם הקמת "עזרת נשים" ומרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. אבל עוד שנים קודם לכן הכירה לחברה הישראלית את המילה "פמיניזם", פשוט לקח לזה זמן לשקוע.
"יש צעירות וצעירים שלא יודעות שהייתי פעם בטלוויזיה אבל מי שיודעות, יודעות שנחשבתי החיה הזו שקוראים לה דעתנית. כשבאתי ואמרתי בשנות ה-90 שאני פמיניסטית, זו הייתה מילה שלא נוכחת. דיברתי נגד אונס, נפלה לאנשים הלסת מזה. ואז נהיה כדור שלג חיובי והמון דברים קרו במקביל".
"מידת האחיזה של נתניהו בתקשורת מדהימה בעיני"
ההחלטה לחצות את הקווים לפוליטיקה לפני שבע שנים, נראית היום טבעית. במהלך השנים האלה הפכה לפרלמנטרית בולטת: היא מציינת בגאווה את החוק שהעבירה המחייב זוגות לפנות לגישור לפני הליך גירושים, ואת מעורבותה בחוק הפללת לקוחות הזנות, שהוכיחו כי גם באופוזיציה אפשר להגיע להישגים. והאישי עדיין נמצא בכל דבר. גם כששליין פוטר לאחרונה מ"רשת", ורבים תפסו את הורדת תכנית הסאטירה שלו, "גב האומה", כסתימת פיות של הממסד. "מדהימה בעיני מידת האחיזה שנתניהו דורש לעצמו ומקבל בתקשורת", היא אומרת, "לא שצריך אותי בשביל זה, נכתבו מילים מדהימות על 'גב האומה' ועל השערורייה בהורדתה".
ליאור תובע את רשת בדרישה לפיצויים בגובה 30 מיליון שקל, זה לא מוגזם?
"היה כאן ביטול חד צדדי של הסכם להמון תכניות, יש המון אנשים שנסמכו על זה, שזו הייתה העבודה שלהם. זו יצירה חשובה עם הרבה שותפות ושותפים".
בסוף השבוע שעבר ליאור צייץ שכל הממשלה צריכה להתפטר בעקבות הסגר הזה. יכול להיות שנראה גם אותו בפוליטיקה?
"אני לא מדברת בשמו. בכל זאת יש בינינו הפרדת רשויות".
לגמרי הפרדת רשויות. ואת גם מתראיינת למגזין mako (שפרסם תחקיר בנושא היותו בוס מתעמר - ה.ב).
"מי שהאשים את ליאור בהתעמרות הודה בבית המשפט שאלה היו האשמות שקריות והתנצל בפני ליאור. אני בטוחה שגם mako ייאלצו להתנצל בהקדם״.
שליין, כאמור, גר בקומה מעליה ולאף אחת מהן (אם להשתמש בשפת מיכאלי) אין תכנית לאחד כתובות. למרות הלו"זים הצפופים של מיכאלי ושליין, הזוגיות לדבריה חיה ונוכחת מאוד. "כל ערב אנחנו ישנות ביחד, ודווקא בתקופת הקורונה היה לנו יותר זמן משותף והיה מאוד כיף. אנחנו יחד המון זמן ומבחירה וזה מאוד משמח. התפיסה שלי על בתים נפרדים היא חלק מהתפיסה הפמיניסטית שלי, אבל היא אומרת שצריך לארגן את האפשרויות לגור כך שהשיקול לא יהיה רק יכולת כלכלית. צריך לתת יותר אופציות".
ומה עם אופציות לבוש? לא נמאס לך מהשחור? לא מזמן כתבת על כמה כיף ללבוש ורוד בחו"ל.
"נכון, כי בחו"ל אני לא עובדת, אני בחופשה".
אז הבגדים השחורים הם בעצם מדי עבודה?
"בטח".
והם עדיין נחוצים?
"ברור. למה, גברים הפסיקו ללבוש חליפות? זה המדים של הגברים והם לא מוותרים על האריזה שמגנה עליהם. היא מייצגת אותם ומגנה עליהם היטב. למה שאנחנו נהיה חשופות? למה שלא אהיה מוגנת ומיוצגת היטב? התחלתי ללבוש שחור לעבודה בשנת 2003, אחרי רפרט שעשיתי אצל ד"ר אריאלה אזולאי, שגרם לי לבחון את האופציות שלי והבנתי שהדרך לשמר את המגדר ככלי שמייצג אי שוויון זה בפרפורמנס שלנו. לכאורה, ככה את יודעת מי רציונלי וסמכותי ואובייקטיבי ומקצועי ומי רגשית, מינית, היסטרית וחמודה. או לחילופין לא צייתנית. זה לא שאני רוצה להיות גבר, אני לא רוצה חליפה, למרות שכשקר לי ואני לוקחת ז'קט מאחד הבנים אני מרגישה טוב, שאני לא צריכה להחזיק את הגוף".
תפס אותי גם פוסט שלך בו את משוויצה בלק אדום בציפורניים. את מתחילה להזכיר לי דתיות שמחפשות פרצה בחוקי הצניעות.
"זה משחק, אין מישהי שלא עושה את זה. כולנו משחקות בתוך החוקים ששמו לנו. שאף אחת לא תספר לעצמה שהיא נהנית מחופש מוחלט".
"כשאני רואה גברים עושים משהו לא לעניין, אני משתדלת להגיד להם"
אחרי תנועת MeToo וגלגוליה היא עוקבת מקרוב, תומכת, נותנת רוח גבית. אבל מיכאלי פועלת במקביל בדרכים יותר ממלכתיות משל אקטיביסטיות אחרות. בראש מעייניה עכשיו - קידום חוק לבתי משפט מיוחדים לטיפול בעבירות מין, וחופשת לידה לגבר. "מי שמתבלבלות לחשוב שהשוויון כבר כאן צריכות להיזכר בכמה מספרים. לי הכי קל המספר של דוח האו"ם על נשים שמראה איך מתחלק ההון בעולם: 99% לגברים ו-1% לנשים. כשאנחנו לוקחות בחשבון שופט שמאשר איסור פרסום על שם הבעל החשוד בניסיון הרצח המחריד במצפה רמון, את האונס באילת ובאיה נאפה, לא חסרה לנו עבודה. השלט בנתיבי איילון שבו פורסמה תמונת הגבר החשוד בניסיון הרצח למרות צו איסור הפרסום, ממחיש מודעות שהולכת וגדלה. ככל שהציבור יותר מודע ומודעת לאלימות בלתי נסבלת כלפי נשים והממשלה לא טורחת לעשות את חלקה, יש תגובת נגד. ואז בא שופט ומסכים להגן על אינטרסים של גבר שניסה לרצוח את אשתו וזה מפוצץ את הציבור – שמגיב בכל הכוח".
שאלת ה"מי ידע" על אנשים שנחשפים, עולה יותר ויותר. גם את שואלת את עצמך את השאלה הזו?
"זו תמיד שאלה גדולה. אם את עובדת עם אנשים, נשים וגברים, ופתאום מתברר לך שמישהו מהם פגע ולא היית מודעת לזה, זו תחושה איומה ונוראה. גם כשלא ידעתי ולא העליתי על דעתי, זו כמעט תחושה של בגידה".
את מדברת על מישהו ספציפי?
"לא, על דברים שמתבררים. בדרך כלל בשלב הזה אין מה לעשות. כשאני רואה גברים עושים משהו לא לעניין, אני משתדלת להגיד להם. אולי לידי אנשים נזהרים יותר".
יש לך סולידריות עם כל אישה בפוליטיקה?
"ברמה מסוימת בהחלט".
גם עם מירי רגב ואסנת מארק?
"כולן נשים והן מתמודדות עם היותן נשים, גם כשהן עושות בחירות שאני לא מסכימה איתן. אני זוכרת שכל אישה מתמודדת ממקום של אישה, עם כל המשמעויות של זה. הייתי שמחה שהן לא יעשו את הבחירות שהן עושות אבל הן מתמודדות מנקודת מוצא אחרת. באיזושהי רמה תמיד יש תחושה של אחיות - עם כל אחת".
בשלב הזה היא מוציאה מהפה שם שהוא סדין אדום עבורה - איילת שקד. רק אזכור שמה של שקד מחמם את מיכאלי עד לרתיחה כמעט. "היא הייתה בתפקיד סופר משמעותי לנשים, משרד המשפטים הוא אחד הצמתים המרכזיים שאפשר בו לעשות שינוי. אמנם היא אפשרה - אחרי הרבה לחצים וכמעט בלית ברירה - להעביר את חוק איסור צריכת זנות, גם אם בגרסה יותר חלשה, אבל היא נתנה גיבוי קבוע לאנשים שאמרו זוועות על נשים וחסמו נשים באופן מוחשי (מיכאלי מתכוונת למקרה של הרב שמואל אליהו, שבג"ץ קבע כי עליו לעמוד לדין משמעתי בעקבות התבטאויות חריפות נגד להט"בים, נשים וערבים - ה.ב). אני מקווה שאנשים יזכרו את זה כשהם מוקסמים פתאום מבנט וממנה".
ימינה מתפוצצת בסקרים.
"יש מי שהולכים שולל אחרי בנט ומוקסמים מזה שהוא באופוזיציה לנתניהו. שוכחים ושוכחות שהוא המליץ על נתניהו שוב ושוב והקריב את המנדטים שלו על מזבח נתניהו ועשה שימוש ציני ופוליטי לא ראוי בבנות שירות כדי לקדם אי שוויון של נשים. הוא גם היה שר חינוך כושל בכל דרך. אנחנו רואות את התוצאות בקורונה, הכיתות גדולות מדי, אין מחשבים לילדות ולילדים. הוא בעד סיפוח חד צדדי וחד משמעי וסיכון של מדינה דו לאומית. הוא מדבר גבוהה גבוהה נגד השמאל בנושאי ציונות אבל הפעילות שלו עם ההתנחלויות מסכנת את החזון הציוני".
ואולי את צריכה לזכור שאנשים פשוט ימנים ומעדיפים אותו ואת שקד עלייך?
"אני חושבת שחלק מהגידול בתמיכה בהם לא בא מימנים, אלא מאיך שבנט מדבר על הקורונה. אגב הרבה ימנים דווקא אוהבים אותי. תמיד היה את הדבר הזה של 'אני לא שמאלני אבל אני מסכים עם מה שאת אומרת', עכשיו זה התרחב לממדים אדירים. מפלגות ימין עשו קמפיינים פוליטיים שהשחירו אותי בהרבה כסף וזה חסם אנשים מלהקשיב. הדבר הזה נופל עכשיו".
יש עדיין אנשים שלא אוהבים אותך באופן עצמאי, אל תגזימי.
"אבל אני חמודה לא? טוב נו. אני מבינה מה שאת אומרת. אני יודעת שאני מעוררת רגשות חזקים".
צילום: יונתן בלום | איפור: הלן אמויאל