זה קרה ביום שישי שעבר, בקו הסיום של משפט לארי נסאר, הרופא לשעבר של נבחרת ההתעמלות האמריקאית הלאומית. רנדל מארגרייבס, אב לשלוש בנות שהיו קורבנות להתעללות מינית של נסאר, פנה לשופטת עם בקשה לא שגרתית. "אני מבקש שבמסגרת פסק הדין תתני לי חמש דקות בחדר ההלבשה עם השטן הזה. את יכולה לעשות את זה?".
כשהשופטת השיבה בשלילה, מארגרייבס ניסה להתפשר על דקה. כשגם זה לא עבד, הוא שעט לעבר נסאר ההמום בכוונה להכות אותו. עין תחת עין, פגיעה תחת פגיעה. אבל שוטרי בית המשפט בלמו אותו, והאב הכואב וצמא הנקמה נעצר. מאוחר יותר הוא שוחרר ללא קנס וללא עונש: "אין סיכוי שבית המשפט הזה יגזור איזשהו עונש לאור הנסיבות בתיק הזה", נימקה השופטת.
מארגרייבס אמנם התנצל, אמר שאיבד שליטה והוסיף כי "אני לא כאן כדי להעלות לכותרות את בנותיי, אני כאן כדי לעזור להן להחלים" – אבל האמריקאים בכל זאת הצדיעו לו בגל של אהדה ציבורית סוחפת. ברשתות החברתיות נפתחה מגבית במטרה לגייס כסף לשחרורו, ו-30 אלף דולר נאספו בטרם נודע שהוא משוחרר ללא ערבות. מארגרייבס סירב לקחת את הכסף וביקש להחזיר אותו לתורמים: "אני לא גיבור, הבנות שלי כן. הן הקורבנות והניצולות של המקרה הנורא הזה".
המקרה של מארגרייבס מזקק את האימה ומדגים בדיוק עד כמה נורא הסיפור: במשך 20 שנה פגע הרופא של נבחרת ההתעמלות ב-156 נערות וילדות. הצעירה שבהן הייתה בת שש. עם כמות כזאת של קורבנות, העובדה שבין הנפגעות היו שלוש אחיות בנות משפחה אחת הופכת למתקבלת על הדעת מבחינה סטטיסטית. מכל הבחינות האחרות, מדובר בסיפור בלתי נתפס.
רשימת הקורבנות כוללת גם את האלופות האולימפיות הגדולות ביותר של ארה"ב, סימון ביילס, אלי רייזמן וגבי דאגלס. עשרות נשים נוספות נפגעו ממעשיו במרוצת השנים ועדיין לא התלוננו. המתעמלות שכן מסרו עדות חזרו על אותו סיפור: מפגשים שהחלו בשיחות מטרידות על יחסי מין, נמשכו בעיסוי באזורים אינטימיים והגיעו להחדרת אצבעות לאיבר המין ולישבן, שוב ושוב.
לארי נסאר, בן 54 ממדינת מישיגן, היה נשוי לסטפני, סייעת רפואית בבית חולים לילדים, ולשניים שתי בנות ובן. אחרי חשיפת הפרשה, עוד בטרם המשפט המתוקשר, אשתו התגרשה ממנו וזכתה במשמורת מלאה על שלושת הילדים. לפני שבועיים גזרה עליו השופטת רוזמרי אקווילינה 175 שנות מאסר, שמצטרפות ל-60 שנות מאסר שכבר נגזרו עליו לאחר שנתפסו אצלו 37,000 תמונות של פורנוגרפיית ילדים.
הפרשה הסתיימה מבחינה משפטית, אבל הציבור האמריקני מסרב להירגע. הוא זועם על עסקת הטיעון, על תלונה שהוגשה לפני שנים ומעולם לא נבדקה, על מערכת הספורט - המאמנים, האיגוד והקולגות - שהעלימה עין ואפשרה לזוועה להימשך זמן רב כל כך.
התנהגות מינית פלילית ממדרגה ראשונה או טיפול רפואי לגיטימי?
הוא שימש כרופאה של נבחרת ההתעמלות של ארצות הברית במשחקים האולימפיים ב-96', 2000, 2008 ו-2012, נכח בכל מחנות האימונים והתלווה אל הנבחרת לתחרויות בינלאומיות מחוץ לארצות הברית. בנוסף, עבד כרופא הנבחרת של אוניברסיטת מישיגן ובאוניברסיטאות נוספות. הערכות מקצועיות של נסאר כללו בעבר תיאורים כמו "חמלה ומחויבת בלתי נלאית", והאוניברסיטה אפילו השתמשה בו ביחסי הציבור שלה כדי למשוך אל שורותיה מתעמלות מצטיינות. הרי מי לא מתרשם מלימודים לצד הרופא האולימפי?
מעשיו של נסאר נחשפו לראשונה בסוף שנת 2016. העיתון "אינדיאנפוליס סטאר" פרסם תחקיר בו סיפרו המתעמלות רייצ'ל דנהולנדר וג'יימי דנצ'ר על ההתעללות שעברו, ונסאר פוטר מתפקידו באוניברסיטת מישיגן. כמה חודשים לאחר מכן, בפברואר 2017, התראיינו שלוש מתעמלות לשעבר - ג'נט אנטולין, ג'סיקה הווארד ודנצ'ר – בתכנית התחקירים "60 דקות". השלוש סיפרו כיצד היו מגיעות פעם בחודש למחנה אימון של הנבחרת במרכז הלאומי בטקסס, כחלק מתהליך ההכנה לאולימפיאדת ריו דה ז'ניירו ב-2016. בגלל האינטנסיביות והתובענות הפיזית של האימונים הן נזקקו לטיפולים תכופים של נסאר; הוא, מצדו, ניסה להתקרב אליהן בתפקיד של חבר טוב ודואג. הוא נהג לקנות למתעמלות קינוחים טעימים ומתנות, וניצל את היותן מרוחקות מהבית ומהמשפחה. האווירה במחנה האימון, כך אמרו המותקפות בדיעבד, לא אפשרה להן לדבר על מה שעברו במהלך ה"טיפולים" אצלו.
בנבחרת ארצות הברית עבד לצדו של נסאר ג'ון גדרט, שהיה בזמנו מאמן הנבחרת. גדרט נחשב לקשוח במקצוע, וייתכן כי נסאר ניצל זאת כדי להצטייר לעומתו כאיש הצוות הרך והעדין. אחרי שהיו עוברות סשן של צעקות אצל המאמן גדרט, היה הרופא המנחם והחומל מעודד את הבנות להגיע אליו לטיפול כדי להירגע. זה עבד. נסאר היה מרגיע, ועל הדרך מחדיר אצבעות לגופן הקטן של בנות ה-12. כאשר פורסם כי גדרט, שנודע בחיבתו להתלהמות ולעימותים, תקף באלימות מתעמלת ואת הוריה, התייצב נסאר לצד חברו והתחנן שלא תוגש נגדו תלונה. האם הקשר החברי הזה עבד באופן דו צדדי? האם המאמן גדרט ידע כל השנים האלה על מעשיו של נסאר, ונמנע מלדווח?
בעקבות הפרסומים התחילו לצוץ במהלך 2017 עדויות נוספות. נשים מכל הדרגים והגילאים בענף ההתעמלות סיפרו על הטרדות והתעללות שעברו תחת ידיו של נסאר במשך שנים ארוכות: לפחות שמונה מהן היו חברות בנבחרות הלאומית של ארצות הברית, חמש התחרו במשחקים האולימפיים. בנובמבר יצאה אלי רייזמן, אלופה אולימפית בעלת שש מדליות ששלוש מהן זהב, עם סיפורה לתקשורת – והוציאה את הפרשה מעמודי הספורט של העיתונים אל הכותרות הראשיות בכל העולם. היא סיפרה שהמתלוננות לא ידעו, למעשה, שמעשיו של נסאר מהווים תקיפה מינית. למרות שבחרה שוב ושוב שלא לפרט מה בדיוק כללו התקיפות, העדויות שלה זעזעו את העולם כולו. "מחנה האימונים הוא מקום שבו בוחנים כל תנועה של המתעמלות והגישה היא לא להראות למאמנים שאת עייפה, מפוחדת, פצועה או חלשה. זה מקום שבו את הבעיות שלך את צריכה לשמור לעצמך", סיפרה.
עדותה של רייזמן ושל נשים נוספות הובילו להגשת כתב אישום נגד נסאר באשמת תקיפה מינית של קטינות, והוא הואשם ב-22 סעיפים של התנהגות מינית פלילית ממדרגה ראשונה. בתגובה טען כי בסך הכל סיפק טיפול רפואי לגיטימי, אבל לאחר חודש נמצאו אצלו יותר מ-37,000 תמונות עירום של ילדים וקטעי וידאו של נערות והוא נעצר על ידי ה-FBI.
גל הנשים שנחשפו המשיך לגדול לאחר מעצרו. סימון ביילס בת ה-20, אחת מאגדות אולימפיאדת ריו, חשפה בחשבון הטוויטר שלה שגם היא הייתה קורבן של נסאר במהלך האימונים למשחקים האולימפיים. "גם אני אחת הניצולות להתעללות המינית של לארי נסאר", כתבה, "האמינו לי שזה היה הרבה יותר קשה לומר את המילים האלה בקול מאשר לכתוב אותן. יש הרבה סיבות שמנעו ממני לחשוף את הסיפור שלי, אבל עכשיו אני יודעת שזו לא אשמתי". בראיון טלוויזיוני סיפרה: "ספורטאי עילית כמונו טובים בלהדחיק, אנחנו דוחפים את זה לאחורי הראש, כאילו שזה לא קרה לנו. אבל ברגע כשאתה מבין שזה כן קרה לך זה מאוד מעציב. במשך תקופה ארוכה ההורים שלי היו שואלים שאלות ואני הייתי כועסת, לא רציתי לדבר על זה, אמרתי אוטומטית שאין סיכוי שזה קרה לי. ואז את מבינה שזה כן קרה. הוא לקח חלק ממני שאני לא יכולה להחזיר. אני עדיין עובדת על זה".
"כרגע חתמתי על גזר דין המוות שלך"
המשפט נגד נסאר נפתח ביולי 2017 וסוקר ברשתות הטלוויזיה סביב העולם. בקול צלול וברור עלו 156 הקורבנות לדוכן העדים וסיפרו מה עבר עליהן, כיצד הותקפו, באילו נסיבות. הן פנו ישירות לרופא שלהן לשעבר, עד שהוא נאלץ להתחנן ולבקש שיפסיקו. במכתב בן שישה עמודים פנה לבית המשפט וטען שקשה לו מדי להקשיב לכולן; הוא כתב שהוא חווה לחצים בחזהו. השופטת לא ממש התרשמה: "קשה לך להקשיב לעדויות", ענתה לו, "אבל זה כלום לעומת מה שהקורבנות האלה עברו תחת ידיך. להעביר ארבעה או חמישה ימים בהקשבה להן זה מינורי בהתחשב בשעות ההנאה שהעברת על חשבונן והרסו את חייהן".
בין העדות הבולטות הייתה רייזמן, שתיעוד הדברים שלה הפך לוויראלי. במשך 15 דקות עמדה על דוכן העדים, הישירה מבט אל נסאר ודיברה ברהיטות: "ההתעללות המינית שלך התחילה לפני 30 שנה, אבל זה רק המקרה המדווח הראשון שאנחנו יודעים עליו. אם לאורך שנים רבות כל כך היה ולו מבוגר אחד שהיה מקשיב ושהיה לו את האומץ והאופי לפעול, הטרגדיה יכולה הייתה להימנע. אני ורבות כל כך לעולם לא היינו פוגשות בך. גברתי השופטת, אני מבקשת שתגזרי על לארי את העונש הקשה ביותר האפשרי, כזה שמעשיו ראויים לו. כי כשתעשי זאת, תשלחי מסר אליו ואל כל המתעללים מינית שהם לא יכולים להתחמק מהפשעים האיומים שלהם... מתעללים מינית – זמנכם הגיע. השורדות פה, עומדות גאות וזקופות, ואנחנו לא הולכות לשום מקום. החלום שלי הוא שיום אחד כולם ידעו מה מסמלות המילים גם אני, Me Too, אבל יהיו מסוגלים להגן על עצמם מפני מטורפים כמו לארי, כך שלעולם-לעולם-לעולם הם לא יצטרכו להשתמש במילים הללו".
גזר הדין ניתן במסגרת הסדר טיעון, בו הודה נסאר בעשרה סעיפים של תקיפה מינית. "אני סבור שמה שעשיתי היום יעזור לקהילה לנוע הלאה ולהתרחק מהכאב, לאפשר להחלמה להתחיל", אמר נסאר בבית המשפט במעמד הסדר הטיעון. רייצל דנהולנדר, אחת מהקורבנות, נכחה באולם והייתה המומה מהדברים: "זה מדגיש את מצבו הפסיכולוגי", אמרה, "הוא נרקיסיסט מושלם, מומחה במניפולציות. אני לא מאמינה שהוא היה כן בדבריו".
פסק הדין של השופטת, שגזרה על נסאר 175 שנות מאסר, צוטט בכל אמצעי התקשורת. "זה כבוד גדול עבורי להיות זו שגוזרת עליך לא לצאת חופשי לעולם. אתה לא ראוי להיות מחוץ לכלא. כרגע חתמתי על גזר דין המוות שלך. ההחלטה שלך לתקוף את הנערות הייתה ממוקדת, מחושבת, מניפולטיבית, ערמומית ומתועבת. לא עשית כלום כדי לשלוט בדחפים שלך".
השופטת, אנג'לינה רוזמרי בת ה-59, עוררה בפני עצמה את תשומת הלב הציבורית. כל העיתונים ביקשו לראיין אותה, אבל היא סירבה לכולם. היחס שלה למקרה היה מסקרן במיוחד: המבקרים טענו שהיא נקטה צד והפגינה תמיכה גלויה מדי במתלוננות, ושהיה עליה להיות נייטרלית יותר. האוהדים אמרו שדווקא הגישה שלה, שעל גבול הטיפולית, הייתה זו שגרמה לנערות ולנשים הצעירות לצלוח את המשפט הקשה במינימום נזק. את החותמת הרשמית לאהדה שצברה בעקבות המשפט העניקה לה השחקנית נטלי פורטמן, שהתארחה בתוכנית סאטרדיי נייט לייב בסוף השבוע ועלתה לבמה עם חולצת טריקו פשוטה ועליה הכיתוב "השופטת אנג'לינה".
"הרופא יודע מה הוא עושה"
בארצות הברית מנסים להבין איך סיפור חמור כל כך לא התפוצץ לפני כן. מדוע לא עלה ספק סביב שיטת הטיפול החריגה של נסאר במטופלות שלו? לא כל המתעמלות שמרו את המבוכה לעצמן: אחת המתלוננות סיפרה שכאשר פנתה למאמנת שלה ואמרה לה שנסאר מחדיר לה אצבעות לאיברים אינטימיים תוך כדי עיסוי גב או טיפול בשרירי האגן, היא נתבקשה שלא לדבר על זה יותר. לפחות שבע נשים שטופלו על ידי נסאר באוניברסיטת מישיגן טוענות שהתריעו על מעשיו, אבל זכו לתשובות כמו "הרופא יודע מה הוא עושה" או "תהיי אסירת תודה שרופא ברמה כזו מטפל בך". התקשורת מדווחת על לפחות 14 אנשי סגל באוניברסיטה שקיבלו תלונות על הטרדות מיניות מצדו של נסאר, אחת מהן היא נשיאת האוניברסיטה בעצמה. חקירה משטרתית לא הובילה לכתב אישום, ובדיקה פנימית שערכה האוניברסיטה הסתיימה במסקנה שהמטופלת כנראה לא הבינה את ההבדל בין תקיפה מינית לטיפול אוסטאופתי, סוג של עיסוי רפואי המתבסס על מגע ידיים בלבד. האוניברסיטה כן גזרה על נסאר מגבלות, ודרשה כי מעתה יטפל בנשים רק בנוכחות אדם שלישי בחדר. זה לא עזר. נסאר תקף את הנערות גם כשהוריהן היו שם, מבעד לסדין הטיפולי, מבלי שיכלו להבחין בכך.
ביקורת ציבורית קשה עולה גם נגד הרשויות. מתברר שכבר לאחר חשיפת התחקיר ב"אינדיאנפוליס סטאר" החל ה-FBI לנהל חקירה נגד נסאר, אבל זו התנהלה באיטיות מרשימה ובמשך זמן רב כל כך, שאפשר לנסאר לפגוע במהלכה ב-40 נשים וילדות נוספות. לפי הניו יורק טיימס, בידי ה-FBI היו סרטונים המציגים את שיטות הטיפול החריגות של נסאר: רואים בהם את הרופא נוגע בידיים חשופות באזורים אינטימיים של הבנות, השוכבות על שולחן הטיפולים כשפניהן כלפי מטה. הראיות האלה היוו הישג משטרתי, אבל כמובן שלא היו שוות את כמות הנפגעות החדשה שעלתה בהשגתן.
איגוד ההתעמלות האמריקאי, שהוא ארגון הגג האחראי על פעילות הנבחרת, נתון, אולי, לביקורת הקשה מכולן. מדליסטית הזהב מייקלה מרוני תבעה את האיגוד בטענה ששילם לה 1.25 מיליון דולר בהסכם השתקה, במטרה שלא תחשוף את התקיפות המיניות שעברה במהלך חמש שנים, מאז שהייתה בת 13. "השתיקה שלנו נתנה לאנשים הלא נכונים כוח במשך זמן רב מדי, והגיע הזמן לקחת את הכוח שלנו בחזרה", צייצה בטוויטר שלה כשהחליטה להפר את ההסכם ולהיחשף.
גם אלי רייזמן דורשת מהאיגוד תשובות: היא מאשימה ישירות את סטיב פני, נשיא האיגוד, וטוענת שידע על המעשים הקשים של נסאר, שתק והשתיק. פני התפטר מתפקידו, וגם הוא נתון תחת חקירת משטרה. בינתיים לא רק שאינו חולק תא במעצר עם נסאר, הוא גם קיבל עם עזיבתו את הארגון פיצויי פרישה בסך מיליון דולר. לפני כשבועיים הביאה הפרשה לגל פיטורים נוסף של בכירים באיגוד ההתעמלות, שכללו את יו"ר, סגנו ואת הגזברית.
"הארגון הזה רקוב מפנים", אמרה רייזמן באחד מהראיונות, "הכי חשוב מבחינתם זה המוניטין שלהם, המדליות והכסף שהם עושים על הגב שלנו. אם היה אכפת להם, הם היו מושיטים יד, מציעים עזרה... הם יכלו לעשות שינוי, אבל במקום זה הם אפשרו ללארי להתעלל בנערות צעירות במשך תקופה ארוכה. אני לא יודעת איך הם ישנים בלילה".