לפני חצי שנה הציג אתר הדייטינג הענק אוקיי קיופיד חידוש: אפשר לקשר את החשבון שלך עם הפרופיל של בן או בת הזוג. כמו בפייסבוק, פשוט לציין עם מי אתה נמצא בריליישנשיפ. על פניו, תוספת קצת משונה לאתר היכרויות שבניגוד לטינדר וחבריו, מציג את עצמו כאתר שידוכים לרווקים שמחפשים זוגיות, כולל טקסטים ארוכים בפרופיל ושאלון בלתי נגמר שמספק אחוזי התאמה. אז למה? לא בגלל אג'נדה, אוקיי קיופיד פשוט רואים מה קורה להם לפני העיניים. לפי נתוני האתר, בין 2010 ל-2015 מספר המשתמשים שענו שהיו שוקלים לצאת עם מישהו שכבר נמצא בזוגיות עלה מ-34% ל-42%, ואילו מספר המשתמשים שענו כי הם מעוניינים אך ורק במונוגמיה צנח מ-56% ל-44%. קראתם נכון, הם כבר מיעוט. את אופציית הבחירה ב"מערכת יחסים פתוחה" או "פוליאמוריה" בהגדרות הפרופיל הציגו באוקיי קיופיד ב-2014, אבל התוספת החדשה והעובדה שפחות מחצי מהמשתמשים מחפשים מונוגמיה מגלות שאנחנו נמצאים בשלב אבולוציוני חדש במונוגמיה המודרנית.
לא מהפכה. לא שינוי. לא הכרזות על מותה של המונוגמיה והולדת מודל חדש. אלה הן מילים גדולות ומרתיעות. יחסים פתוחים הם לא סדום ועמורה, לא הידרדרות מוסרית והנה הדבר שכנראה הכי ילחיץ את מי שמפחד מהם: יחסים פתוחים הם מונוגמיה. הם לא מודל חילופי, אלא שיכלול של המונוגמיה שמתאים יותר לזמננו ולא עומד על כתפי הפטריארכיה והפיקוח הדתי הישן על המיניות. המונוגמיה הישנה התאימה לגברים נוסח מד מן שיצאו לעבוד, בילו את המשך הערב עם המאהבת וחזרו הביתה לעקרת הבית המתוקתקת שבדיוק הוציאה פאי מהתנור וריעננה את הליפסטיק. יחסים פתוחים הם גרסת המונוגמיה של ליברלים צעירים, והבחירה בהם מתפשטת במהירות מסחררת. אם אתם בני 20-30 שגרים בתל אביב, יש סיכוי טוב שיש לכם לפחות חבר או חברה אחת שהתנסו ביחסים פתוחים או משתעשעים עם הרעיון.
לפני שלב ההוכחות, צריך להגדיר מה כל אחד מהדברים האלה אומר. הפירוש המילולי של "מונוגמיה" הוא אמנם נישואים לאדם אחד, אבל השימוש המקובל בו מתאר מערכת יחסים מחייבת עם פרטנר אחד. "פוליאמוריה" היא ריבוי אהבות, כלומר כמה מערכות יחסים מקבילות. "מערכת יחסים פתוחה" היא קשר רגשי עם אדם אחד וריבוי ברמה המינית בלבד. לאהוב אחד, לשכב עם רבים.
אם חושבים על זה קצת בלי להתחסד, הפורמט הנוכחי של המונוגמיה לא כל כך רחוק ממערכת יחסים פתוחה: הוא הרי בדרך כלל כולל סקס מחוץ לקשר הזוגי, הסקס הזה פשוט מושתק. קשה לחלץ נתונים מדויקים על בגידות, אבל ממחקרים שנעשו בעולם המערבי, לפחות שליש מהנשואים בוגדים, ויש מחקרים שהמספרים בהם מגיעים ל-60%. בכל המחקרים מדובר על יותר גברים שבוגדים מנשים, בין השאר בגלל סביבה חברתית ותרבותית שנותנת להם הצדקה כמו "גברים חרמנים יותר מנשים", "זה הטבע שלהם" ועוד נימוקים מומצאים שטבועים כל כך עמוק בחברה האנושית שהם כמעט נראים טבעיים.
חוסר השוויון בין גברים ונשים הוא מה שהפך את הבגידות לעניין כל כך נורמטיבי בפועל, אבל כזה שעדיין מסתכלים עליו עם הרבה שיפוט מוסרי. כולם עושים, אף אחד לא מדבר. קשר השתיקה נרקם במשך שנים: גברים יצאו לעבודה וחיו חיים נפרדים מהנשים שנשארו בבית לטפל בילדים ובעבודות הבית, וכדי להתאוורר מהמחנק החזיקו מאהבת. הגל הפמיניסטי של השנים האחרונות עבד קשה לפרק שתי תפיסות שאיפשרו את קשר השתיקה הזה - נשים רוצות פחות סקס מגברים, ואישה שייכת לגבר שנישא לה. נו, בעל.
הבעלות הגברית על המיניות מתחילה להתרופף
"הציפייה והדרישה למונוגמיה מעולם לא פעלו באופן שיוויוני", אומרת ליהי רוטשילד, דוקטורנטית לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית שכתבה עבודת מאסטר תחת הכותרת ״מונוגמיה כפויה והקיום הפוליאמורי״. "בתקופות ובחברות מסוימות גברים יכלו להינשא ליותר מאישה אחת, באחרות גברים יכלו להחזיק מאהבות, לצרוך מין בתשלום, לנהל כמה קשרים עם נשים במדינות שונות, ו'מעידות' שלהם נסלחו בקלות יחסית. גם היום, ריבוי פרטנרים אצל גברים הוא סמל סטטוס גברי, ואילו אצל נשים הוא מסמן אותן כשרמוטות. זה מלווה במסרים, שמצד אחד מגבילים את המיניות ואת החופש של נשים, ומצד שני מציירים את המיניות הגברית כמתפרצת ובלתי נשלטת. הסטנדרט הכפול הזה נוכח בכל מקום - בייצוגים התרבותיים של מונוגמיה, במערכת המשפט, בשיח הפסיכולוגי ואפילו בשפה". והנה, הבעלות הגברית על המיניות מתחילה להתרופף, ורואים את זה בכל מקום: תעשיית הפורנו הפמיניסטי צומחת במהירות ומציגה תכנים קרובים יותר למציאות שבהחלט מדליקים גם גברים, מיילי סיירוס מחצינה את המיניות שלה ומדברת עליה אבל מבלי להתחשב בקלישאות של מה נחשב כסקסי בעיניים גבריות, וגם ביונסה למדה להשתמש בירכיים שלה לא רק כסמל מיני אלא כסמל של כוח נשי. גם נשים נשואות הן חרמניות, אלוהים ישמור.
אי אפשר שלא לדבר על אפליקציות הדייטינג, או בשם הקוד שלהם: טינדר. טינדר ושלל השיכפולים שלה (כולל 3nder, אפליקציית השלישיות בה אפשר למצוא אנשים נורמטיביים ואפילו להיתקל בכמה מחבריכם הטובים) הפכו את המין המזדמן לזמין מאי פעם. על פניו, נראה שהטכנולוגיה - שהפכה את המפגש עם פרטנרים פוטנציאליים לקל - היא הזרז העיקרי שדוחף אנשים לצאת ולחקור מחוץ לזוגיות שלהם. זה כבר שם, לא ניקח? אבל טכנולוגיה לא מתפתחת בוואקום מאחורי דלתות מעבדה, היא עונה על צרכים חברתיים. אם לא היינו מוכנים להתחיל לחשוב קצת אחרת על זוגיות, טינדר הייתה יכולה רק להגביר את כמות הבגידות, לאו דווקא את כמות הקשרים הפתוחים בהסכמה. הגל הפמיניסטי הנוכחי, ששם דגש על שוויון בתחום המיניות – למשל, צעדת השרמוטות - הוא ככל הנראה סיבה טובה יותר לשינוי המחשבתי. הוא גרם לנו להתייחס לנשים ולגברים כיצורים בעל חשק מיני שווה והתנהגות מינית דומה, תפיסה הכרחית כדי בכלל להתחיל לחשוב על יחסים פתוחים. טינדר הוא רק הכלי לממש אותם.
ויכול להיות שהקשר הפתוח הוא התשובה של דור ה-Y למונוגמיה הכפויה שהורישו לו הדורות שלפניו. כמו בתחום העבודה, שבו הצעירים השכילו להבין את תנאי השוק הנוכחי, וכתוצאה מכך מדלגים בין עבודות ומעדיפים סיפוק, הנאה וזמן פנוי על פני ביטחון ויציבות, כך גם ברומנטיקה. אם בשביל רובנו מונוגמיה היא פתרון פגום מאוד, למה לא לנסות משהו אחר? האפשרויות הבלתי נגמרות שקיימות בשוק הדייטינג יכולות לפרנס מונוגמיה סדרתית, או סט ארוך מאוד של סטוצים, או שאפשר פשוט ללכת על מודל קצת אחר.
לא משנה כמה הסקס מצוין, בשלב מסוים הוא מתחיל לשעמם
בניגוד למודל המיושן של יחסים פתוחים, שנחשד כשקר מוסכם בין בני זוג, בדרך כלל בין גבר שלא רוצה להתחייב ואשה שנגררת להרפתקה שהיא לא בהכרח מעוניינת בה, במקרים רבים היום האשה היא יוזמת המהלך. "המחשבה על יחסים פתוחים הגיעה ממני, לא מהגברים שיצאתי איתם", אומרת לילך, מורה בת 33 מהשרון. "התחלתי לחשוב על זה כשהייתי עם בן זוג שלא סיפק אותי מינית. אהבתי אותו, אבל הייתי מתוסכלת והצטבר אצלי כעס. כל הזמן חשבתי שאם רק הייתי יכולה להמשיך להיות איתו אבל לשכב עם אחרים, היה אפשר להציל את הקשר. אז הבנתי לראשונה את הפער הזה שיכול להיות בין אהבה לסקס וגם שיש פער בחשק המיני בין אנשים. אז עוד הרגשתי שרק המחשבה על סקס עם מישהו אחר היא בגידה, והייתי אכולת אשמה. מאוחר יותר, כשנכנסתי לקשר פתוח, הבנתי כמה טוב זה עושה לי וגם לבן הזוג שיש עוד אנשים שיכולים לספק אותי ואני לא שמה בידיים שלו את כל האחריות לספק אותי מינית. כמו בכל מערכת יחסים, לא משנה כמה הסקס מצוין, בשלב מסוים הוא מתחיל לשעמם או שחסר הריגוש של לגעת במישהו חדש. ואת יודעת מה? עזבי רגע את ההסברים, הנה עובדות - לפחות חצי מהחברים הקרובים שלי נמצאים כרגע או היו במערכת יחסים פתוחה, בריאה ומתפקדת, חלקם מנהלים כזאת כבר עשור ומעלה. אלה הזוגות הכי מאושרים שאני מכירה".
"זה לא עניין גברי בכלל", מוסיפה נעמי, תסריטאית בת 28 שחיה ביחסים פתוחים עם בת זוג. "זה גם לא מגיע ממקום של לזיין כמה שיותר ומהצד. זה בא ממקום אחר אצלנו. בת הזוג היא לא רכוש שלי והיא יכולה לעשות מה שהיא רוצה, היא חוזרת אליי בסוף יום כי אנחנו אוהבות ויש לנו בית משותף יחד. זוגיות פתוחה לא אמורה להתחיל בגלל שמשעמם ושגרתי במערכת יחסים או בסקס, להפך, זה בא מתוך פתיחות וחופש מיני ורצון להתנסות ולנסות. אם זה היה ממקום של דכדוך מיני אז אני לא חושבת שהיינו נשארות יחד בכלל".
למרות שהבחירה בקשר פתוח הגיע אצלה מהבנה שיש לה ליבידו שאדם אחד לא יוכל לספק, חשוב ללילך להסביר שאנשים ביחסים פתוחים לא חיים באורגיה מתמשכת. "יחסים פתוחים זה לא ללכת להזדיין עם כל העולם. במקרה שלי זה אפילו ממש רחוק מהמציאות. אני עדיין שונאת סטוצים ומאוד בררנית, ואני מעדיפה לקיים קשרים מיניים עם חברים. כמו שאני הולכת לשתות קפה או לראות סרט עם חברים, יש כאלה שאני שוכבת איתם".
שמעתי מלא מעט נשים שהן מעדיפות לא לדעת אם בן הזוג שלהן בוגד בהן. את לא חושבת שזה עדיף?
"אולי זה מתאים לאנשים מסוימים. אני לא חושבת שכולם צריכים להיות בזוגיות פתוחה, אבל אני בהחלט חושבת שזו בחירה טובה יותר עבור אנשים שבאמת לא יכולים להסתפק בפרטנר אחד, שזה דבר ממש הגיוני ולדעתי גם נפוץ הרבה יותר ממה שאנשים מוכנים להודות. ברגע שהתקשורת הזאת נפתחת זה פותח דלת לכל כך הרבה דברים אחרים. אין לי חיים סודיים שאני מנהלת מאחורי הגב של בן זוגי, מה שמחזק את הקשר בינינו. אנחנו יכולים להיות כנים לחלוטין אחד עם השנייה ואנחנו גם לומדים המון אחד על השנייה דרך החוויות המיניות הנפרדות. מה ההעדפות של כל אחד, למשל. יחסים פתוחים שיפרו לי את הקשרים הזוגיים מכל בחינה - אינטלקטואלית, רגשית, מינית".
הסיבה האמיתית שזוגות, גם אלה שתופסים את עצמם כמתירנים, לא פותחים את הקשר, הוא הפחד הגדול מקנאה. "כולם מצפים שנדע להתמודד עם רגשות שליליים - עצב, פחד, שנאה - אבל דווקא את רגש הקנאה כמעט ומעודדים אותנו להדחיק, לא להתמודד", אומר עומר, מנהל דיגיטל בן 34 שהיה בקשר פתוח במשך שנה וחצי. "כשאתה מחליט לעמוד מול הרגש הזה - ומצליח להתמודד איתו טוב - זו תחושה מזככת שיכולה לבנות אותך גם כאדם וגם כפרטנר במערכת יחסים".
ולפעמים פתיחת הקשר לא רק שלא מחמירה את הקנאה, אלא מקלה עליה. "כשהייתי בקשר מונוגמי והיה לי סקס גרוע, כי לא העזתי לדבר על זה ולהגיד מה אני רוצה, הייתי כל הזמן בלחץ שבן הזוג שלי בוגד בי", מספרת לילך, "לא הייתי קנאית לפני זה, אבל בגלל שכל הזמן חשבתי על גברים אחרים בגלל חוסר הסקס הייתי בטוחה שזה גם מה שקורה אצלו. זה הוביל לחשדות, האשמות שווא וחיטוטים במחשב שלו. בקשרים הפתוחים שלי זה לא היה ככה, ואני באמת חושבת שהרבה פעמים קנאה נוצרת בגלל שמסתירים דברים. ברור שאני רוצה שלבן הזוג שלי יהיה את הסקס הכי מדהים בעולם איתי, אבל אני אקנא הרבה יותר אם הוא יהיה בקשר עם מישהי מאחורי הגב שלי מאשר כשהכל על השולחן". קנאה, אגב, יכולה להיות גם רק מילה יפה לרכושנות גברית, שנובעת מתפיסה עתיקה שעוד לא שחררנו ממנה. זה לא נדיר להיתקל בגברים שבוגדים בנשים שלהם אבל אם הן יעזו לעשות את אותו הדבר – עולמם יתמוטט ברגע.
בכל סיפורי ההצלחה של היחסים הפתוחים חוזרת על עצמה התפיסה של זוגיות כבחירה, לא מחויבות. בעוד רובנו נמצאים בהתלבטויות אינסופיות האם אנחנו נמצאים עם האדם הנכון, אנשי הקשרים הפתוחים יכולים כל הזמן לראות מה קורה שם בחוץ ולדעת שהם חוזרים הביתה לאופציה הטובה ביותר עבורם. "ברגע שפתחנו את הקשר נוצר סדר עדיפויות - להיות ביחד בערב או לצאת לדייטים, וברוב הפעמים אנחנו בוחרים להישאר ביחד. אנחנו אוהבים סקס, אבל מה שיש בינינו זה הרבה מעבר, בגלל זה אני רואה את עצמי כמונוגמית", אומרת לילך, שרק אחרי שנתיים של זוגיות היא ובן זוגה החליטו להתחיל לשכב עם אחרים. "יש רק מישהו אחד שאני אוהבת ברמה הזאת, בוטחת בו ומשתפת אותו בכל מחשבה ורגש שלי. הוא זה שיטפל בי כשאני חולה ושיבוא איתי לארוחת ערב עם ההורים או ידע לקנות את מה שאני אוהבת בסופר. יחד עם זאת, זה גם שידרג את הסקס בינינו כי כל הפלירטוטים מהצד והניצוצות וההרגשה שאנחנו רצויים - עושה לנו חשק אחד לשנייה. התוצאה היא שאנחנו בקושי עושים סקס עם אחרים, למרות שהאופציה קיימת, אבל עושים הרבה יותר סקס אחד עם השנייה מאשר לפני כן. זוגיות זה באמת דבר נהדר, אבל אני רוצה גם אינטראקציות עם גברים אחרים, אפלטוניות או לא. גם אם יש לי את הגבר הכי נפלא בעולם, אני לא רוצה לתלות את כל האושר שלי ולא את כל הסיפוק המיני שלי באדם אחד בלבד, ואני גם לא רוצה להיות המקור היחיד שלו לסיפוק מיני, זה המון עבודה!".
אז הכל טוב ויפה וכולם מאושרים בזוגיות הפתוחה, אבל האם הם מוכנים לצאת מהארון? "סיפרתי לחברים קרובים, וכמובן לנשים שהייתי איתן במהלך התקופה", אומר עומר. "להורים סיפרתי אחרי שמערכת היחסים הסתיימה".
הם הזדעזעו?
"לא, ההורים שלי כבר לא יופתעו משום דבר שאני עושה".
לעומת עומר, המרואיינים האחרים בכתבה דווקא מסתירים את זה מההורים, אבל מספרים בכיף לחברים הקרובים ולעמיתים לעבודה. "יש תחושה בחודשים האחרונים ממש שזה נהיה יותר נהוג ויותר מדובר, אולי באמת כי אנשים נתקלים באנשים אחרים בקשרים פתוחים דרך האפליקציות. אם לפני שנה-שנתיים הייתי מדברת על הנושא רק עם החברים הקרובים שלי, היום שכולם ידעו מצדי, אין לי מה להסתיר, במיוחד כשאני מאמינה שאני עושה משהו שהוא נכון ובריא מבחינה נפשית וגם מוסרית. אני דואגת לקשר שלי ולאושר שלי ואין מה להתבייש בזה, אני לחלוטין גאה בבחירה שלי".
ובכל זאת לא סיפרת להורים.
"כי הם יתאבדו ואז יתהפכו בקבר. לא חבל?".