העפתי ממנו את השמיכה וצרחתי, "אני יודעת הכל, אתה פדופיל"

כשפתחה ערב אחד את הטלפון של בעלה לעתיד, נועה ליברטי חששה ממה שהיא עומדת למצוא שם. זה זמן חשדה שארוסה, ברק וייס, מנהל רומן – אבל מה שהיא גילתה היה גרוע בהרבה. "החזקתי את הפלאפון בידיים רועדות, הייתי בטוחה שאראה שיחות שלו עם אישה אחרת ושאבין סופית שהוא בוגד בי", היא מספרת ממרחק שנה וחצי. "נכנסתי לאפליקציה האחרונה שהייתה בשימוש באייפון שלו, וזה היה טיקטוק. חשבתי, 'מה הקשר טיקטוק?'. הוא תמיד היה אומר לי שזו אפליקציה לילדים. בצד של העמוד ראיתי שמחכות לו כמה הודעות שלא נקראו, ונכנסתי לבדוק".

ליברטי נכנסה להודעה הראשונה. "זו הייתה שיחה מאוד מינית. הוא כתב למישהי, 'אני רוצה לשפוך עלייך שמן ולזיין אותך'. הייתי בהלם וישר יצאתי מהשיחה, אבל היו לו בטיקטוק עוד עשרות שיחות מיניות. גללתי למטה וזה פשוט לא נגמר, חטפתי חום. אני זוכרת הודעה אחת שבלטה לי: 'מה זה הדיבור הזה? אני רק בכיתה ד''. הבנתי שכל השיחות שהוא ניהל היו עם ילדות. באותו רגע הבנתי שחייתי עם פדופיל".

מה עושים ברגע כזה?
"עלה לי המרוקו. הדלקתי את האור בחדר השינה, העפתי ממנו את השמיכה בעצבים וצרחתי, 'אני יודעת הכל, אתה פדופיל'. נכנסתי להיסטריה, להתקף חרדה. הוא התעורר בלחץ, ניסה להחזיק אותי ולהרגיע אותי שזה לא נכון, לשכנע אותי שנדפק לי השכל".

בין השניים התחיל מאבק ווייס ניסה לחטוף מידה של ליברטי את הטלפון שלו. "הוא העיף אותי מצד לצד כדי לקחת את הפלאפון ואני לא הסכמתי לשחרר. הוא עשה לי סימנים כחולים על היד ואני צרחתי הצילו, קיוויתי שמישהו מהשכנים ישמע אותי".

בשלב מסוים הצליח וייס לקחת את הטלפון, וברח איתו מהדירה. "באותו רגע התקשרתי לאמא שלו ושאלתי אותה, 'איך לא סיפרת לי שהבן שלך פדופיל?'. היא אמרה שאני משוגעת וחולת נפש. התקשרתי לאחותו, לאבא שלי, ואז למשטרה. סיפרתי למשטרה על כל מה שראיתי - השיחות, שם המשתמש שלו, שמות הילדות שזכרתי. במהלך השיחה עם המשטרה ברק נכנס שוב הביתה, הפעם בלי הפלאפון, ואמר שהוא זרק אותו. השוטרת שמעה את הכל והנחתה אותי לצאת מהבית כדי שהוא לא יפגע בי. ירדתי במדרגות, והוא התחיל לרדת אחריי. בהתחלה הוא שתק, ואז התחיל למלמל לעצמו בשקט, כמה פעמים בלי הפסקה: 'זהו, אני נכנס לכלא'".

מחוץ לבניין כבר המתינה ניידת, שהוזמנה כנראה בידי השכנים ששמעו את הוויכוח הקולני. "השוטרים ראו אותי רטובה מדמעות, בכיתי בלי הפסקה", מספרת ליברטי. "השוטרת דיברה איתי וניסתה להרגיע אותי. לי היה חשוב לדעת רק דבר אחד: אם הם מצאו את הטלפון שהוא החביא. השוטרים אמרו לי שהוא בידם, והבנתי שהם הולכים לראות את כל מה שראיתי ויותר. אחרי עוד כמה רגעים ראיתי אותו יוצא מהבניין כשהוא מלווה בשוטרים ואזוק בידיים וברגליים. הוא הסתכל עליי, נכנס לניידת ולא אמר שום דבר".

כמה דקות מאוחר יותר הגיעו לדירה אמו ואחותו של וייס. "אחותו חיבקה אותי ואמרה, 'אני לא מופתעת, הייתה לי הרגשה'. אמא שלו צעקה עליי, 'אם לא רצית להיות איתו, לפחות לא היית צריכה להכניס אותו לכלא'. פתאום הבנתי שכולם ידעו, או לפחות הרגישו".

אני לא גיבורה

מעצרו של וייס בן ה-39 הוארך עד תום ההליכים. חודש לאחר מכן הוגש נגדו, על בסיס הראיות שנמצאו בסלולרי שלו, כתב אישום חמור בגין עבירות של אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים בקטינה בת 10. ככל הידוע לליברטי, וייס פגע ביותר מילדה אחת – אבל הפרקליטות העדיפה להימנע מלזמן קטינות להעיד, ולכן בחרה להסתמך בכתב האישום רק על המקרה שלא הצריך מתן עדות.

על פי כתב האישום, וייס הציג את עצמו ברשת כ"ירון", נער בן 14. הוא הנחה את הקטינה לבצע בעצמה אקטים מיניים שונים לפי הנחיותיו, וכן לצלם את עצמה מבצעת את המעשים ולשלוח אליו את הסרטונים. באפריל האחרון, במסגרת הסדר טיעון, הודה וייס בעובדות, הורשע בביצוע ריבוי עבירות מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14, שש עבירות אינוס ועבירת מעשה סדום – את כולן ביצע דרך הרשת. עבירות מהסוג הזה נקראות "אונס וירטואלי", והן מתייחסות למעשים שבמרחב הפיזי היו מוגדרים כאונס. על וייס נגזרו 52 חודשי מאסר בפועל, עונש מאסר על תנאי ופיצוי בסך 100 אלף שקל לקטינה.

יצא לך לחשוב על האפשרות שהצלת נפשות?
"אנשים מתייחסים לזה שדיווחתי על ברק למשטרה כאילו שזה איזה מעשה גבורה. עד היום זה מעצבן אותי בטירוף, וזו גם הסיבה שהחלטתי להתראיין. אני לא גיבורה ולא שום דבר. ראיתי שהוא פגע בילדים, והחובה שלי כאדם היא לדווח עליו כדי שיפסיק לפגוע, גם אם מדובר בגבר שאני מאורסת לו".

הם הכירו בשנת 2017. הוא היה אז בעל אולם אירועים ששימש בעיקר לחגיגות בר ובת מצווה, ובנוסף עבד כאיש סאונד על הסט של "האח הגדול" והיה מוכר כדי-ג'יי מצליח ומוערך. "איך שראיתי אותו נדלקתי עליו", נזכרת ליברטי. "הוא אדם מאוד כיפי וחברותי והיה בו משהו חמוד וחיובי, צ'ארמר כזה. הוא מכיר את כולם. כשהוא הולך ברחוב, לא משנה באיזו עיר, תוך חמש דקות עשרה אנשים אומרים לו שלום".

איך זה הפך לקשר אינטימי?
"ביליתי עם ידיד שלי בתל אביב ועלינו לשידור 'לייב' בפייסבוק, סתם בשביל הצחוקים. ברק ראה את הלייב והציע שניפגש. הוא אסף אותי והלכנו לאיזה בר בתל אביב, זה היה ערב ממש כיפי ושם הייתה הנשיקה הראשונה שלנו. כשחזרתי הביתה היו לי פרפרים בבטן ואמרתי לעצמי שזה זה. היה בינינו קליק מהיר, הקשר היה מאוד אינטנסיבי מרגע שהכרנו. היינו מדברים כל היום, נפגשים כל יום והפכנו לחברים הכי טובים. תוך חודש הכרתי אותו למשפחה שלי ואחרי ארבעה חודשים עברתי לגור ביחידת הדיור שהוא שכר. בהתחלה חברים שלו הרימו גבה על הקשר שלנו, אבל לשנינו היה ברור שזה רציני, שאנחנו לא מבזבזים אחד לשנייה את הזמן".

מה זאת אומרת הרימו גבה?
"היה ידוע שהטעם של ברק זה בחורות לא מפותחות, בנות מאוד רזות שנראות ילדות, ואני הייתי בת 28 ויחסית מלאה. לפני שנכנסנו לזוגיות הייתה על ברק בדיחה קבועה בחבר'ה, היו אומרים שהוא מחזיק ילדות בבגאז' של האוטו. חשבתי שזה מוזר, אבל ההיכרות שלנו הייתה אז שטחית והנחתי שזו בדיחה פרטית שלו עם החברים. כשהתחלנו לצאת והחברים הבינו שזה רציני בינינו, הם הפסיקו להגיד את זה".

הוא עבד באולם אירועים לבני העשרה. יצא לך לראות אותו עובד עם ילדים?
"הייתי מגיעה איתו הרבה לעבודה, והוא תמיד נראה לי מדהים עם הילדים. הם היו מעריצים אותו, הוא היה מפעיל אותם ומנחה באירועים. כשראיתי איך הוא איתם זה עשה לי טוב, הבנתי שהוא הולך להיות אבא מדהים".

בדיעבד את חושבת שהיה שם משהו חריג?
"הוא תמיד היה קורא לילדות 'נסיכות שלי'. זה היה מוזר, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות. מעבר לזה, רוב העובדות באולם היו בנות 14 או 15, מאוד צעירות. כשהוא היה מדבר איתן, הרבה פעמים הוא הניח להן יד על המותן. הערתי לו שזה לא נראה טוב. לפעמים הוא גם היה מסיע את העובדות שלו הביתה אחרי המשמרת".

בערבים הוא עבד באירועים. מה הוא עשה בבקרים?
"היו ימים שהוא היה עומד מחוץ לבתי ספר יסודיים ומחלק פליירים לאולם האירועים שלו. הוא היה מגיע בבוקר ועומד שעות מחוץ לשער, עד שהילדים היו יוצאים מבית הספר. היינו מתווכחים על זה, אמרתי לו שהפרסום הזה לא מועיל ומיותר, אבל הוא היה מתעקש ללכת ואומר שרוב האירועים מגיעים אליו ככה. היום ההתנהלות הזו נראית לי כמו נורה אדומה מובהקת, אבל אז לא העליתי בדעתי שזה חלק מהסטייה שלו. מי יחשוב בכלל שמדובר בפדופיל?".

אמרתי לעצמי שזה הבחור הכי טוב שאוכל למצוא

וייס וליברטי החלו לדבר על מיסוד הקשר כבר אחרי חודשים אחדים של זוגיות. "זה הגיע ממני", היא מספרת. "מאוד רציתי להתחתן, הייתי כמעט בת 30, גדלתי בבית דתי והייתי בטוחה שמצאתי את אהבת חיי. נתתי לו דדליין, אמרתי שאנחנו מסיימים שנה של זוגיות והכל בסדר ואני רוצה שהוא יציע לי נישואים. אבל עברה שנה, דיברנו, והוא עדיין לא היה שם. הוא אמר שאני מלחיצה אותו ושהוא מפחד ממחויבות. באיזשהו שלב גם ההורים שלי ושלו שאלו אותו מה קורה, ורק אז, אחרי שנה וחצי של זוגיות, הוא הציע. רגע אחרי ההצעה הוא ביקש ממני לפרסם בפייסבוק שהתארסנו. היה לו חשוב שכולם ידעו שהוא מאורס".

דיברתם על החשש שלו ממחויבות?
"קצת. לרוב הוא פחד לדבר ואני הייתי זו שיותר משתפת ומדברת על רגשות. הוא היה מקשיב, לא עוזר או נותן עצות, אבל מקשיב מעולה". 

איך נראו החיים המשותפים שלכם?
"באופן כללי הם היו הפוכים. אני הייתי עובדת מהבוקר עד הערב, וכשהייתי חוזרת הביתה הוא כבר היה יוצא לעבודה. הוא היה חוזר באמצע הלילה, רואה טלוויזיה, אוכל, הולך לישון וקם מאוחר. הייתי מבקשת ממנו להיות איתי יותר, אבל הוא היה אומר שאין ברירה וזה המקצוע".

הייתה שם רומנטיקה? אינטימיות?
"לא קיימנו יחסי מין בזוגיות שלנו. בחודש הראשון ניסינו כמה פעמים, והוא לא הצליח להגיע לזקפה. שאלתי אותו כמה פעמים מה קרה ובכל פעם הוא נתן לי תירוץ אחר. כשעברנו לגור ביחד היה לנו ריב מאוד גדול על זה. אמרתי לו שזה מפריע לי, שאני מרגישה שאנחנו כמו ידידים ושאני לא מרגישה נחשקת. הוא התעצבן ואמר שהוא לא רוצה לשכב איתי כי אני שמנה ולא מושכת אותו. יצאתי מהבית ורצתי לשדה ממול, להתנתק".

כואב.
"בכיתי בטירוף. הוא רץ אחריי, בכה גם כן והתנצל. הייתה לנו שיחה ארוכה באותו יום והוא אמר שהוא שיקר ושהוא לא רוצה לשכב איתי בגלל בעיה רפואית. הלכתי לרופאת נשים וסיפרתי לה על הסימפטומים שהוא תיאר, אפילו קבעתי לברק תור לרופא מומחה. אני לא יודעת אם הוא הלך בכלל".

ובכל זאת נשארתם יחד.
"הזמן עבר, עמדנו להתחתן והוא הבטיח לי שביום החתונה אנחנו נשכב. את צריכה להבין שהייתי מאוד חסרת ביטחון עם עצמי, וגם מאוד אהבתי אותו. אמרתי לעצמי שזה הבחור הכי טוב שאני אוכל למצוא ורציתי חיים שקטים ונורמטיביים. היום זה נשמע מצחיק".

היו ביניכם ריבים?
"היו ריבים כמו לכל זוג, לא משהו יוצא דופן, אבל היום אני רואה ריב אחד באור אחר. בדצמבר 2020 פורסמו כמה עדויות של גברים שסיפרו שמומי לוי ביצע מהם מעשים מגונים כשהיו קטינים (לאחר שפורסמו הטענות  הכחיש לוי את החשדות נגדו באמצעות עורכת דינו אז, טלי גוטליב – ל"ש). באותה תקופה ברק ומומי לוי היו חברים, וכשהפרשה התפרסמה הם היו מדברים הרבה בטלפון וברק ממש תמך בו. היה לנו ריב נורא על זה, אמרתי שאם היו לי ילדים אני לא הייתי שולחת אותם בחיים למומי לוי, אפילו מחמת הספק, והוא אמר שמומי לא עשה כלום ושלא תהיה לו בעיה שהילדים שלו יהיו אצלו. השיחה הזו הייתה מאוד קשה". 

קראו לי חולת נפש

ואז הגיע הקיץ של לפני שנה וחצי. ההכנות לחתונה שתוכננה לדצמבר היו בעיצומן; וייס וליברטי סגרו אולם מפואר בשרון, הכינו רשימת מוזמנים, הזמינו די-ג'יי וצלם. ליברטי אפילו הספיקה לקבל מהתופרת את שמלת הכלה, אבל צל העיב על השמחה. 

ארבעה חודשים לפני יום החתונה המיועד רכש וייס מכשיר אייפון חדש, ובכל זאת נשאר צמוד גם לטלפון הישן שלו. "כשהוא התחיל להסתובב עם שני המכשירים חשדתי שהוא מסתיר ממני משהו, לא הייתי שקטה", אומרת ליברטי. "שאלתי אותו כמה פעמים למה הוא עדיין משתמש בפלאפון הישן, ובכל פעם היה לו תירוץ אחר - פעם הוא העביר גיבויים ופעם היה צריך לשחזר משהו באייפון. זה בסדר פעם או פעמיים, אבל כמה פעמים אפשר להעביר גיבויים?".

ביקשת ממנו לראות מה יש בטלפון?
"כן, והוא אפילו נתן לי אותו לכמה שניות, אבל לא הספקתי לראות שום דבר. אמרתי שאני עדיין לא מאמינה לו, אז הוא הביא קופסה והודיע לי שהוא מניח את הפלאפון בקופסה – ובכל פעם שאני ארצה להסתכל, אני אוכל לקחת אותו משם ולעשות מה שאני רוצה".

נשמע פייר.
"למחרת, כשהוא היה בעבודה, החלטתי שאני בודקת מה קורה בטלפון. פתחתי את הקופסה והיא הייתה ריקה, הפלאפון לא היה בפנים. אז התקשרתי אליו, והוא אמר שזה כן בקופסה. הרגשתי שאני משתגעת, צילמתי לו את הקופסה והראיתי לו שאין שם כלום. נסעתי לאולם, רציתי שנדבר על הכל, אבל כשהגעתי ראיתי שיש שם משטרה. התברר שהם הכניסו יותר מדי ילדים והיה בלגן גדול. הוא היה עסוק עם המשטרה ולא היה לנו זמן לדבר על הפלאפון".

כעבור שבועיים חזרה ליברטי מהעבודה ומצאה את וייס ישן בעירום והטלפון הישן שלו מונח לצדו. זה היה הערב שבו החליטה להציץ במכשיר וגילתה למרבה הזוועה את החיים המקבילים שניהל הארוס שלה. 

למחרת, בבוקר שאחרי המעצר של וייס, הוזמנה ליברטי להעיד במשטרה. להפתעתה, החוקר בחדר החקירות הציע לה לקבל שירות מעורך דין, ביקש לצלם אותה ולקח ממנה טביעת אצבעות. "התייחסו אליי כאילו אני עבריינית, כמו אחרונת החשודים", היא נזכרת. "שאלתי את החוקר מה קורה, והוא אמר שאסור היה לי להסתכל לברק בפלאפון. אחר כך התברר שברק סיפר בחקירה שלו שאני פדופילית. הוא המציא סיפור שאני שלחתי את ההודעות לילדות מהפלאפון הישן שלו".

וברגע אחד את הופכת לחשודה.
"אני מאמינה שהחוקרים ידעו שזה סיפור מופרך, אבל בכל זאת, הם שמעו עדות והיו צריכים לעשות את העבודה שלהם. בסופו של דבר הכל הופרך".

ואחרי שהובהר שלא היה לך חלק בזה, עד כמה היית מעורבת בהליכים נגדו?
"המשטרה לא שיתפה אותי בשום דבר. לא בדיונים, לא בהרשעות, כלום. הרגשתי באפלה. באיזשהו שלב התחלתי לפקפק בעצמי שבאמת ראיתי את מה שראיתי, הרגשתי שאני משוגעת".

את מאוכזבת מהמשטרה?
"מאוד. אני מתוסכלת שלא עירבו אותי בכלום, הייתי רוצה שיהיה לי קלוז'ר לסיפור הזה. ברק ואני אפילו לא דיברנו אחרי הפרידה. היינו זוג מאורס, תוך כמה דקות הבנתי שאני חיה עם פדופיל, הוא נעצר, ומאז לא ראיתי אותו. אחרי שחייתי איתו שנתיים וחצי רציתי לדעת כמה שיותר - מה עוד מצאו, מה עוד הוא עשה כשהיינו בזוגיות. רציתי להבין עם מי באמת היה לי עסק".

כשהותר לפרסם את שמו של וייס כחשוד בפדופיליה, קשה היה להתעלם מהטוקבקים הרבים שיצאו להגנתו. "מכירה אותו מעל 15 שנה ואומרת לכם שאין טיפת אמת בזה, ברגע שהאמת תצא ותבינו את התמונה האמיתית פה כולכם תאכלו את הכובע", הגיבה אחת הגולשות. "אני מכירה אותו אישית ואין שום סיכוי שהוא עשה את זה", הגיבה אחרת.

"קראתי את הטוקבקים שנכתבו בעד ברק וכאב לי מאוד", אומרת ליברטי. "בהתחלה כולם היו נגדי, קראו לי חולת נפש, אמרו שאני מעלילה עליו כי הוא כנראה בגד בי, קראו לי שקרנית. זה דפוק. הרי אני ארוסתו, היינו שנייה לפני החתונה, למה שאני אמציא דבר כזה?".

איך התמודדת עם המצב הזה?
"היה לי מאוד קשה. עד שברק הורשע לא יצאתי מהבית בכלל, לא הלכתי לעבודה ולא נפגשתי עם חברים. הייתי בטראומה והרגשתי הכי לבד בעולם".

יש גברים שאומרים לי כל הכבוד

ליברטי (32), מנהלת פרויקטים שיווקיים, נולדה בשכונת בבלי בתל אביב. כשהייתה בת 6 חזרו הוריה בתשובה והיא עברה עם משפחתה לכפר סבא. "למדתי בבתי ספר דתיים והכרתי רק בנות", היא אומרת. "עד גיל 18 לא ידעתי מה זה בנים, איך לדבר עם בנים ואיך להתנהג איתם".

כחיילת משוחררת מצאה את עצמה בזוגיות אלימה. "רק בדיעבד הבנתי מה היה שם", היא מספרת. "זה הגיע למצב שהוא לגמרי חי על חשבוני, עשה עליי מניפולציות נוראיות כדי שאממן אותו, וגם היה אלים מילולית ופיזית. מתעצבן, צועק, שובר דברים, גם מול המשפחות שלנו".

איך נגמרה מערכת היחסים הזו?
"יום אחד נפל לי האסימון עם מי אני הולכת לחיות, שזה אדם שרוצה להגיד לי מה ואיך לעשות. אמרתי לו, 'נשמה, אנחנו במאה ה-21, אתה לא תגיד לי מה לעשות', ונפרדנו. בכיתי את חיי, אבל הבנתי שעשיתי את הדבר הנכון".

יצאת עם גברים מאז מה שקרה עם ברק?
"יצאתי, אבל כרגע אני רווקה".

באיזה שלב את בודקת עם כמה טלפונים הדייט מסתובב?
"על ההתחלה. חשוב לי להיות גלויה עם הבחורים שאני יוצאת איתם, אני מספרת להם מיד בהתחלה את הסיפור שלי. זה חלק ממני, משהו שאני לא יכולה להסתיר".

ואיך התגובות?
"יש גברים שאומרים לי כל הכבוד, יש כאלה שהסיפור שלי מרתיע אותם ויש גם כאלה ששואלים למה הסגרתי אותו. האמת שזה אחלה סינון מבחינתי".

היית רוצה להגיד היום משהו לברק?
"הייתי רוצה לשאול אותו למה הוא עשה לי את זה. לאורך הזוגיות שלנו הכל נראה לי כל כך אמיתי, החוויות, הרגשות, ואני תוהה עד היום אם הוא בכלל אהב אותי. אני רוצה לשאול אותו, 'למה החלטת להתקדם עם זה לחתונה כשאתה יודע שאני רוצה חיים נורמטיביים ואתה לא יכול להעניק לי אותם?'".

מה את חושבת על העונש שהוא קיבל?
"כשהפרשה התפוצצה לא ציפיתי שהוא בכלל יקבל עונש מאסר של שנים, ולכן בהתחלה הייתי מאוד בסדר עם העונש. בהמשך, כשהבנתי באילו עבירות מדובר ואת סדר הגודל של המעשים שלו, הבנתי שהעונש הזה הוא כלום לעומת מה שמגיע לו באמת. הוא נידון ל-4 שנים ו-4 חודשי מאסר, עברה כבר יותר משנה מאז שהוא נעצר ובטח גם יורידו לו שליש על התנהגות טובה. בעוד שנתיים בערך הוא ישתחרר ויעבור לגור בתאילנד, שם הוא יהיה עם כמה ילדות שהוא רוצה".

את לא נשמעת אופטימית.
"אני אומרת לך את זה בוודאות. הבן אדם הזה ייצא מהכלא וימשיך להיות פדופיל. אולי מתוחכם יותר, אולי לא בארץ, אבל הסטייה הזו לא תעבור לו מעצמה. הוא ישתחרר מהכלא וימשיך".