את הכניסה למשרדי הפרקליטות בתל אביב עיטרו בבוקר ה-8 במאי מאה זוגות תחתוני חוטיני. ים ההלבשה התחתונה שהציף את המשרדים הגיע במחאה על קו ההגנה שנקטו בו סנגורי שלושת החשודים באונס הקבוצתי בהרצליה. "היא יצאה עם בחורים בני 50 והעלתה תמונות שלה בחוטיני", טענה ההגנה נגד הנאנסת בת ה-17, ועוררה גל ספונטני של מחאה, כשמלבד מיצג התחתונים התמלאה תיבת המייל של שרת המשפטים שקד בתלונות ופיד הפייסבוק בער. מאחורי טיעון החוטיני עומדת עורכת הדין הפלילית טלי גוטליב, שלא ממצמצת מול הביקורת הקשה שחטפה. "כינו אותי פרקליטת השטן, איחלו לי שאיאנס ושיאנסו את הבת שלי. מישהי כתבה שהיא חושבת איך היא תסיים את חיי", היא מספרת, ובזוויות הפה תלוי חיוך קטן.
למה את מחייכת? אומרים לך מילים קשות.
"הנשים האלה - ואגב, רק נשים שלחו לי את הקללות האלה - הן פתטיות ופוסטמות. סליחה, לקרוא לי אויבת הציבור או אויבת הנשים? מרוב שזה מגוחך זה לא יכול לגעת בי. אני מסומנת על ידי ארגוני נשים שרואים בי אויבת ועל ידי פוליטיקאים כמו זהבה גלאון שמשתמשת בי כדי להגיע לבוחרים שלה. זה גם יושב על בורות וחוסר הבנת המקצוע שלי, אני עורכת דין פלילית שנלחמת על החפות של המיוצגים שלה. אנשים רוצים למצוא מי להאשים בסיפור הזה, ומצאו אותי".
לפני כמה שנים גוטליב (41) הגיחה בסערה לחיינו. כמעט ואין דיון בתוכניות האקטואליה והבוקר בנושא האנס או המטרידן התורן, מבלי שגוטליב תשב שם כמגינת הגברים ומתעבת הפמיניזם, ותירה לכל עבר. ההופעות התקשורתיות שלה מלאות בפאתוס, משולהבות, תזזיתיות, ומפיקי התוכניות לא מפסיקים לחזר. הם יודעים שגוטליב לא תאכזב ותחולל את השואו המצופה ממנה. "שי חי של עולם המשפט", קרא לה אחד הטוקבקיסטים. גם בראיון איתי היא יורה בצרורות. להסדר הטיעון שנחתם עם בוכריס, במסגרתו הודה בעבירות מין, היא קוראת "הסדר פח. אין שם אונס ושום דבר. אם הייתי מייצגת את בוכריס, הייתי אומרת לו לחזור בחקירה כמנטרה, 'טלי גוטליב אמרה לי לא לדבר'. הייתי גם שולחת אותו רק לפוליגרף אזרחי ובוחרת את השאלות בקפידה ומדליפה את התוצאה לתקשורת כדי להשפיע על דעת הקהל. המתלוננות שלו היו יודעות שיש לי נגדן חומרים". להרשעת משה קצב באונס היא קוראת "פרשה עגומה". "הוא היה מסוגל להודות שהיה חרמן וניהל רומנים, והוא לא היה מורשע. אני לא חושבת שהיה צריך לשבת בכלא, הוא לא אנס אף אחת. בגלל שהוא לא נתן גרסה של הסכמה, לא הייתה גרסה חלופית לאמץ ולכן קיבלו את גרסת האונס". גם בפרשת אלון קסטיאל, שהואשם באונס ובעבירות מין בשש נשים שונות, היא פוסקת בנחרצות שלא היה ולא נברא. "הייתי באולם הדיונים כשחיכיתי לדיונים של הלקוחות שלי ויצא לי לשמוע. המעשים שמיוחסים לו לא מרשימים אותי. מתלוננות יוצאות איתו, הן רוצות לצאת איתו, ואז הן עולות אליו הביתה כשברור למה הן עולות הביתה, ואז מאשימים אותו באונס. הייתי יושבת ושומעת ואומרת 'מסכן'. באינסטינקט שלי הוא קורבן. מה רוצים מחייו?".
לא צריכה שיחבבו אותי. חיבה היא אויב
בשבוע שעבר, באולם בית המשפט, גוטליב שוב יצרה סערה. בדיון הארכת המעצר לשלושת החשודים באונס הקבוצתי בהרצליה נכחו גם שני הסניגורים האחרים, ציון אמיר ורותם כהן, אבל הייתה זו גוטליב שהרתיחה את הציבור כששלפה את טיעון החוטיני. גוטליב עדיין מתעקשת שאין פסול במה שאמרה. מבחינתה, דבריה הוצאו מהקשרם במזיד. "חושבים שאמרתי שאם היא הולכת עם חוטיני, מגיע לה להיאנס. אמרתי את זה רק בגלל שרציתי לנגח את הנחת העבודה של המשטרה שמדובר בנערה תמימה בת 17, שאין סיכוי שתחפוץ לקיים אורגיה עם שלושה גברים. אם משטרת ישראל הייתה מספיק אמיצה או חרוצה, היא הייתה לבד חופרת ובודקת ומגלה את הסרטונים של הבחורה באינסטגרם ואז אני לא הייתי צריכה לעלות את הטענות האלה. עשו שימוש ציני בי ובמה שאמרתי כדי לעודד מאבקים מיותרים. התקשורת רצתה כותרות צהובות. היא אוהבת להראות את בכיה המר של המתלוננת. פוליטיקאים וארגוני נשים גם השתמשו בי. זה חזק ממני".
את זו שהעלית את הטענות המקוממות האלה. מתחת קו ישר בין החוטיני של הנערה וזה שהיא, נניח, רוצה לצאת עם בני חמישים, לאונס הקבוצתי שנעשה בה.
"בתיק הזה יש עוד שני סניגורים גברים. אף אחד לא תהה לגביהם איך הם ישנים בלילה או איך הם מוכנים לייצג חשודים בתיק כזה ומה הם מוכנים לעשות בשביל כסף, כמו שתהו לגביי. אנחנו חיים במקום שמקבל הצלחה של גבר ועדיין לא מקבל הצלחה של אשה".
לרגע לא חשבת שהתבטאת בצורה לא תקינה? את לא מסוגלת להבין את הביקורת עלייך?
"אני סניגורית כבר יותר מ-17 שנה. רק בחודשים האחרונים זכיתי בשלושה תיקי אונס וחטפתי מארגוני נשים. מדביקים לי תווית של רעה ומפלצת כי אי אפשר לקבל שיש מתלוננות שקרניות. אני לא איזה אדם רגיל ונורמטיבי שנורא חשוב לו מה אומרים עליו. אני לא צריכה שיחבבו אותי. למעשה, זה רק מעכב. סניגור פלילי יוצא למלחמה מול הפרקליטות והשופטים. אם באולם בית המשפט אחבב או יחבבו אותי, לא אלחם כמו שצריך. חיבה היא אויב. אם אתה צריך פידבקים אתה לא תצליח. ההגדרה שלי לא מגיעה מאהדת הקהל, אלא מהיכולת שלי לנהל תיקים גדולים ולהגיע לתוצאות הולמות. עורכי דין יגידו שאני מקצוענית, אמיצה ולוחמת. לוחמת מדי, ומנהלת קרבות עקובים. אי אפשר לקחת ממני את האומץ".
ובינך לבינך, לא היה איזה עצב מול המילים הקשות שנאמרו עלייך? אפילו לא באסה קלה?
"אפילו לא קמצוץ. זה לא נוגע בי. אני סניגורית מיומנת. אחרי כל זיכוי גדול שלי, מגיעים גלי שנאה ו'הנה משחררת האנסים הגדולה'. שום מילת קללה ואיום לא תשתווה להכרת הטוב של הלקוח שלי ולתחושת הסיפוק והשמחה שלי שהוכחתי את חפותו".
אז אשאל אותך שוב באופן הכי ברור: האם את סבורה שזה שאשה לובשת חוטיני אומר שהיא משדרת מסר לסביבתה שהיא מופקרת מינית ומותרת לכל?
"את רואה אותי, אני מאופרת, הולכת עם חצאיות קצרות ועקבים, ומחוץ לעבודה גם עם גופיות. כשלא נתנו לי להיכנס לבית המעצר באבו כביר לפגוש לקוח כי אני לבושה בחצאית קצרה, עשיתי כזו מלחמה שהכניסו אותי מיד. ברור שזו זכותה להעלות תמונות שלה עם חוטיני, שיהיה לה בכיף ולבריאות. גם זכותה להיות בקשרים מיניים כאוות נפשה, עם מי שבא לה וכמה שבא לה. כשחוקרי המשטרה או השופט התורן מניחים אוטומטית שבחורה בת 17 לא תרצה להיות עם שלושה גברים בו זמנית, זו מסקנה מתנשאת ופטרנליסטית. על ההנחה הזו ערערתי".
אז קהל השומעות לא מבין אותך פעם אחר פעם?
"נשים לא מצליחות לפענח אותי. אני אינטליגנטית, למדתי באוניברסיטה, אני אשת קריירה ומנהלת משרד מצליח. אני לא אשה קטנה או תלויה במישהו כלכלית, ואני עדיין אוחזת בדעות האלה ולוקחת תיקים שמקוממים עליי נשים, הן לא מסוגלת להבין איך אחת משלהן יוצאת מהעדר. מדהים שעם כל הפמיניזם אסור לאשה לחשוב לבד. אם תחשבי אחרת, תוצאי מחוץ למחנה. אוי ואבוי אם תעזי לצאת נגד מישהי מאתנו. האבסורד הוא שאני לרוב צודקת. כשהעלילו על ידוענים כמו ינון מגל, שרון גל ועמנואל רוזן, אמרתי שאין שם כלום, והנה, כך היה".
אוקיי, בואי נפרק את זה. ינון מגל הרי הודה בדברים. נראה לך הולם ונעים לאשה לשמוע מהבוס שלה שהוא חרמן עליה וחושב על הציצי והתחת שלה?
"ברור כשמש שלא היה שם רבב של הטרדה מינית. זה קרה במסיבת פרידה ממנו, הוא כבר לא היה הבוס שלה. הפרסום של זה נועד כדי לקדם את רחלי רוטנר".
עזבי רגע את זה שבאותה מסיבה הוא גם תיאר איך נהג לדבר על הציצי והתחת שלה עם עובדים אחרים בזמן שעבדו יחד. בסיטואציה כזו, שהוא אומר דברים כאלה, היא בעינייך הנבל? את הופכת את הסדר התקין. המקרבן הופך אצלך לקורבן.
"אולי זה לא היה נעים לה ומיותר לה", גוטליב לרגע מתרצה, ומיד חוזרת לעצמה. "אבל היא לא אמרה לו את זה במקום. היא בחרה לפרסם. למה לקלקל את שמו של אדם? פרסום כזה מרחיק גברים מנשים. את חיה היום בחברה שגברים נמצאים בה בעמדת מגננה מטורללת".
לא נורא, טלי.
"זה נורא, כי כשתבואי להתקבל למקום עבודה בשוק החופשי, ובישורת האחרונה תישארו גבר ואשה, אני חוששת שבסופו של דבר יעדיפו להעסיק גבר כדי לא להסתבך. נשים הפכו את המינוח 'הטרדה מינית' לזול ומחולל. אני אדם רומנטי ובעד חיזור. התעקשות סבירה היא לא תרבות אונס וניסיונות שכנוע זו לא תרבות אונס. לא כל מילה היא הטרדה, לא כל בוטות היא הטרדה. הפכו את המילים האלה לסיסמאות. כשלמדתי באוניברסיטה ובתחילת חיי המקצועיים לא העליתי על דעתי שיש נשים שיטענו שהוטרדו למרות שלא היה דבר כזה. האמנתי לנשים. המיתוס הגן עלי, עד שנתקלתי שוב ושוב בהיפך הגמור.
"אם את מתלוננת בחלוף כמה שנים נגד ידוען שקיבל בדיוק תפקיד חדש ואין הסבר נחרץ למה נזכרת עכשיו, אני לא מקבלת את זה. אין כאן סיבה שהיא לא נקמנות. גם שרשרת מתלוננות לא מרשימה אותי. הן תמיד גם מגיעות לתקשורת העוטפת והמלטפת. אי אפשר לשאול אותך מה עשית אצלו במלון ב-11 בלילה, אי אפשר לבדוק את העבר שלך, אי אפשר לחקור אותך בחקירה נגדית".
את אומרת שתלונות שווא זו אופנה, בעוד שהנתונים מראים שתלונות שווא זו תופעה שולית שבשולית. לפי סקירה של משרד המשפטים מהשנים האחרונות יש בממוצע 3 תלונות כוזבות של נשים בשנה, ומדובר בכל התחומים – לא רק בתחום התקיפות המיניות.
"התפיסה הזו שתלונות שווא זה פרומיל, זו הטעייה בוטה ומכוונת של ארגוני נשים שמעוניינים להנציח את הנחת עבודה שאשה דוברת אמת וגבר אלים ורע. זו תפיסת עולם איומה. אין קשר בין זה למציאות. אני לא יודעת איך מבצעים את הסטטיסטיקות. אם נסגרים תיקים כי אנחנו משכנעים את התביעה שאין מקום להגיש כתב אישום, כיוון שהמתלוננת לא מהימנה, זה לא הופך להיות חלק מהסטטיסטיקה. שופטים לא יבקשו לפתוח תיק נגד מתלוננת כי הם נזהרים בכבודה יותר מבכבוד הנאשם. שופטים מפחדים ליפול לידיים של הציבור".
על מה את מדברת, דמן של מתלוננות פה הפקר. הרחוב והרשתות לא מפסיקים לפגוע בהן ולערער על הלגיטימיות והמניעים שלהן.
"הן לא יכולות לצפות שתמיד יעטפו אותן, אפילו כשהן קורבנות. כשאת יוצאת לתקשורת והציבור שומע, צריך לזכור שיהיו אנשים שלא יסכימו איתך, זה חלק מהעניין. ייצגתי 5,000 גברים בתיקים שונים. האקלים פה לא מקל על גברים ועל ביצוע עבירות מין. בתי משפט עוטפים מתלוננות. הטענה שבתי משפט מאפשרים פגיעות במתלוננת היא פופוליסטית. בשנים האחרונות, ברוב המקרים, משאירים חשודים בעבירות מין עד תום ההליכים".
אם בת 16 רוצה להיות עם אייל גולן, מי אני שאכתיב לה?
כשגוטליב מתארת כיצד בתי המשפט "עוטפים" מתלוננות, היא כמובן לא כוללת את סיפורן של נשים שהתמודדו עם טיעונים כגון "יש בנות שנהנות מאונס", כפי שהסביר השופט ניסים ישעיה לצעירה שנאנסה בגיל 13. מבחינתה התמונה ברורה: הגברים הם אלה שחיים בחרדה מתמדת, חשופים כל הזמן לפגיעה מצד נשים – בדמות תלונה על הטרדה או תקיפה מינית; משטרת ישראל לא צריכה לעודד נשים להתלונן, כי "אין סיבה שהמשטרה תייצר לעצמה עוד עבודה"; פערי שכר הם המצאה, נשים עושות סערה איפה שאין, והגברים שהיא נתקלה בהם לאורך השנים "מעירים הערות נעימות ומחמיאות".
לפחות בכל הנוגע לסעיף האחרון, כשאני מתעקשת מולה, החומה הזו קצת נסדקת. "נכנסתי לאולם בית המשפט והיה חם. אז הורדתי את הגלימה ואת הג'קט שמתחתיה והתכוונתי לעטות את הגלימה מעל החולצה. באותו רגע, השופט אמר לי, 'אצלי באולם לא מתפשטים'. עניתי לו ישר 'פעם אחרונה שאדוני אומר לי את המילה הזו. להתפשט זה בחדר שינה'. השופט היה בהלם, הוא לא היה רגיל שעונים לו והוא כבר לא יגיד דבר כזה. איש לא יגיד לי מינוח שמקטין אותי. אני משתדלת לנהל את הקרבות שלי לבד".
אז את יודעת מה זה להרגיש שאת רק אובייקט. שבמחי משפט, הפכת מאשת מקצוע לאשה קטנה. נשים עוברות את זה על בסיס יומי. זה משפיל.
"אני לא יכולה לסבול את זה, שאיזושהי הערה בוטה של גבר מקטינה אותך והופכת אותך לאובייקט מיני. אבל לא כל הערה מצדיקה מאבק. אם אשה הייתה אומרת לגבר מחמאה בוטה הוא לא היה מתלונן על הטרדה. יש לגברים שוויון נפש שיכול לספוג עלבון באותה סיטואציה. לנו, הנשים, יש פחות שוויון נפש", היא אומרת, ומסבירה מיד עם דוגמה שמהווה מבחינתה גזירה שווה: "תהיי כנה עם עצמך, כמה פעמים הסתכלת על גבר ובחנת אותו לפי נתונים חיצוניים בלבד? שאשה שקוראת את זה בבית תשאל את עצמה אם דמיינה את בן הזוג העתידי שלה כעשיר מצליחן וחזק או עני ומסכן? כמה פעמים אשה יוצאת עם גבר עני? אז זה בסדר, להפוך גברים לספונסרים? זה לא מחפיץ?".
מה הקשר בין מחשבות או פנטזיות שיש לאדם בינו לבין עצמו, מלוכלכות ככל שיהיו, לבין זה שהוא משמיע את זה בקול רם?
"לי זה לא מפריע. הלכנו מקודם במסדרון וגבר סקר אותי. לי זה לא הפריע. אם מישהו יגיד לי 'אחלה ציצים', אם לא יתאים לי, הוא לא יהיה בקרבתי. גבר שיחמיא לי על הרגליים שלי, על הבגדים, על הריח שלי או על השיער, שיהיה לו לבריאות. אני מקבלת את זה בשמחה ולא מרגישה רק כוס".
את יכולה לקבל את זה שנשים אחרות מרגישות כך בהינתן "מחמאה" של 'מה הייתי עושה לך'?
"זה שלך. אני יושבת מולך ואת מושכת. מה הבעיה בזה? למה זה פסול? את עיתונאית מצוינת ואת שואלת אותי שאלות קשות ולא מרפה ואת גם חושנית. סו וואט? תפתחי את הראש. אנחנו במאה ה-21, הכל פתוח בפנינו. אנחנו יכולות לעשות מה שאנחנו רוצות".
לגוטליב אין שום בעיה עם התואר שהרוויחה: הלוחמת בפמיניסטיות. "סולידריות נשית זה משפט כל כך מכוער בעיניי. בשם הסולידריות הזו מקטינים נשים ולא נותנים להם לחשוב לבד, להקשות ולשאול שאלות. הסולידריות שלי היא לבני אדם. הסולידריות שלי לא עיוורת. גם המילה 'פמיניזם' מגעילה אותי. אנחנו חיות כבר בחברה שוויונית. אפשר להרפות. אני לא מקבלת את זה שלנשים יש תקרות זכוכית. תקרת הזכוכית היחידה זה הפחדים שלך, התפיסות שלך, הראש שלך. ההקטנה הזו של נשים, שבאה מנשים, היא האויב שלנו. זה חודר את התת מודע. כשגבר מקטין הוא שוביניסט, כשאשה מקטינה, מה היא? המשפטים האלה שאני לא יכולה הכל, שהעולם חוסם אותי, מקבעים אותי כמסכנה. ככה פמיניסטיות מחליטות שאין סיכוי שאשה תחפוץ לחוות חוויה מינית עם שלושה גברים. כשמחליטים שאשה לא יכולה להיות סניגורית פלילית בעבירות מהסוג האלה".
תני קווים לדמותן של אותן פמיניסטיות שאת מרבה לדבר נגדן.
"אלו נשים ששונאת גברים. הן מקטלגות גברים לפי תפיסות מאוד מסוימות. בעיניהן, גברים הם אלימות ורואים נשים רק כאובייקטים. בעיניי, זה מחריד. הפמיניזם הזה גם תובעני ודורש התנהלות מסוימת מנשים אחרות, כמו אי הבעת חמלה כלפי כל מי שהוא לא אשה".
על הפעם היחידה שעמדה כתף אל כתף עם נשים והשמיעה קול נחרץ, כשכינתה את אייל גולן בפרשה ההיא "אשמאי זקן", היא מתחרטת. "שאלתי את עצמי אחר כך למה הייתי נוקבת כל כך בפוסט הזה, והייתי חייבת להיות כנה עם עצמי. הבנתי שיצאתי נגדו כי אני רוצה להרגיש שבגיל 40 וקצת אני עדיין אטרקטיבית ומושכת. את רוצה להאמין שככל שאת מתבגרת את יותר מעניינת ונחשקת וזה לא נכון. כתבתי את זה מהמקום שזה מאיים עלי שגברים בגילי רוצים להיות עם צעירות. היום לא הייתי מתבטאת כך".
יש הבדל בין גבר שיוצא עם בנות 22, שאולי זה לא נעים לעין, לבין קטינה בת 16.
"יצא לי להיות באירוע שאייל גולן היה בו. הוא היה מוקף בנשים צעירות יפהפיות שהשתדלו בכל מאודן למשוך את תשומת ליבו. זה חזק ממנו. הערצה למישהו יוצרת כמיהה מאוד גדולה. איך אני יכולה לבוא אליו בטענות? ואם בת 16 רוצה להיות איתו, מי אני שאכתיב לה? הגבול הוא החוק והחוק מתיר להיות עם בחורות מעל גיל 16. בני 17 היום זה לא כמו כשהייתי בת 17 בבני ברק. הם כבר אנשים. נערים ונערות צעירים מסתכלים עלינו, על השיח הזה, וקוראים לנו פתטיים. הם לא מבינים ממה אנחנו עושים עניין".
חקירה נגדית זה משחק מוחות עם העד
גוטליב פרודה מזה שמונה חודשים מבעלה, ניר, נומרולוג במקצועו. הם התחתנו בגיל 19 וחצי, כשעוד היו דתיים והשתייכו לזרם הכיפות הסרוגות. שני בניה הבוגרים, תאומים בני 18, חזרו בשאלה כבר בגיל 13, ולגוטליב ולבעלה דאז זה לקח עוד כמה שנים. "אני מאמינה מאוד באלוקות, אבל אין לי יותר עניין בדת, לצערי", היא מספרת. "דת זה דבר עוטף ומרים ומחזק ונותן פתרונות. כשאתה בחילוניות אתה מתקשה מול כל דבר. כל קושי, כל צער. הכל הרבה יותר מורכב. אם היינו דתיים, ניר לא היה נפרד ממני. קהילות דתיות שומרות על הבית, יש צביון של ביחד".
היא גדלה בבני ברק וכיום גוטליב מתגוררת בגבעת שמואל ומגדלת תחת הסכם הורות שהיא מכנה כ"כמעט משותפת", את ילדתה בת החמש, המוגדרת כאוטיסטית בתפקוד נמוך. את התואר הראשון והשני עשתה באוניברסיטת בר אילן, והתמחתה בפרקליטות. "החלום היה ללמוד רפואה ולא התקבלתי, אז הלכתי על עריכת דין שזה המיינסטרים של העולם הדתי".
שנתיים בשוק העבודה כעורכת דין שכירה הספיקו לה והיא הפכה לעצמאית. תחילה עבדה במשרד מתוך הבית עד שהגיעה למשרד היפה והמרווח שלה במרכז תל אביב, הממוקם מול בתי המשפט. היא התמודדה לפני שנתיים בבחירות האחרונות של לשכת עורכי הדין לתפקיד יושבת ראש, אך לא נבחרה. "עשו ביג אישיו מזה שאני האשה הראשונה שמתמודדת לתפקיד, זה הצחיק אותי. אני לא הבאתי למועמדות את המגדר שלי, אלא את האמונה שלי איך הלשכה צריכה להיראות ולמי היא צריכה לדאוג. התעסקות במגדר תמיד מזכירה לך כמה את קטנה".
במהלך הראיון שלנו, היא עולה לשידור רדיו. כששפופרת הטלפון צמודה לאוזן והיא מחכה לתורה, היא מזדקפת, אוספת את השיער, דרוכה ונכונה לקרב, ואז מתחילה לירות. לבן שיחה, אם זה המגיש או מי שמשמיע את הדעה ההפוכה, אין סיכוי. היא אוהבת את תשומת הלב. הפייסבוק האישי שלה מורכב מתמהיל של אישי ומקצועי. בסרטון האחרון שהעלתה, בו היא רוקדת בערב ריקודי עם, צפו 13 אלף איש. "אנשים נשאבים למה שאני כותבת בפייסבוק, כי אני לא מתחנפת לאף אחד, אבל גם כי אני מביאה לשם את עצמי, את העולם הפרטי שלי. פוסט אחד על שוטר שמנתק לי בפנים כשאני מבקשת לדבר עם עצור, ותוך רגע הוא כבר מתקשר. פוסט אחד שכתבתי על ביטוח לאומי וטאח, אישרו את הנכות של הבת שלי לעוד שנתיים. אני לפעמים שואלת את עצמי מה עושים אנשים שאין להם את הכוח שלי".
בסופו של יום, גוטליב יריבה קשה. היא רהוטה ומדבררת היטב את העולם הישן שאותו הפמיניזם נאבק לשנות. אי אפשר לקחת ממנה את העוצמות שלה, את הנחישות ואת המסירות שלה ללקוחות. כמו שהיא מתארת את זה "אין אבן שאני לא הופכת במהלך הלימוד שלי את התיק". בוא נגיד שאם מחר אני נחשדת במשהו פלילי, ארצה שעורך דין שקרוץ מהחומרים מהם גוטליב עשויה, יעמוד לצדי. "אני מספיק מיומנת לנתח חומר ראיות ולדעת מתי מי שיושב מולי חף מפשע ולא אנס, ואז אני לוחמנית וקשה וטוענת את טענותיי בלהט, ומתי מה שהלקוח אומר לא נראה לי ואז אני מקשה עליו בשאלות. ואם עדיין לא הניח את דעתי, אני מציעה לו ללכת על עסקת טיעון", היא מסבירה.
יש דברים שעשית בקריירה שאת מצטערת עליהם?
"נקיפות המצפון היחידות שלי הן רק אם לא נלחמתי מספיק בשביל הלקוח שלי. בגלל זה אף פעם לא הצטערתי על האופן שבו אני חוקרת מתלוננת בעבירות מין. צריך להבין את המטרה: חקירה נגדית זה משחק מוחות עם העד. התפקיד שלי הוא להוכיח שאי אפשר לסמוך על מתלוננת, שהעדות שלה רצופת שקרים וסתירות. שהיא משקרת, אבל לא רק בסיטואציה מול הלקוח שלי. אני מחפשת עוד זירות בהן שיקרה. יש מגוון רב של אפשרויות לנגח ולקעקע מהימנות. היו לא מעט מתלוננות שאמרו לי במהלך החקירה הנגדית 'את מערערת אותנו. אנחנו לא סגורות על מה שהיה'".
נדמה שאת אוהבת את הרעש שאת מעוררת. אני אפילו חושדת בכך שיש דעות שאת משמיעה שנועדו לשם הפרובוקציה והסטת תשומת הלב לכיוונך.
"הנה, גם את מנסה למסגר אותי, לשים אותי בתבניות. אני לא טראבל מייקר או נהנית מזה. אני לא מייצרת סערות בכוונה, אני נכנסת אליהם תוך כדי תנועה. את חושבת שאם אדבר בנועם, מישהו יקשיב לי? כשצריך לעורר סערה, אני מעוררת. הבנתי שבנימוס אי אפשר להוריד תקרות".
