מהר מהר צועדת ענת ברקו במסדרונות הכנסת. היא מחליפה שלום נימוסי וקר עם דב חנין, ו"מה שלומך, מאמי" עם המנקה. היא נעצרת ליד אדם בכיסא גלגלים שקורא לה, ממלמל מילות הערכה, ומשיבה לו "תודה" בפיזור הדעת. משם היא ממשיכה קדימה, אל אולפן ערוץ הכנסת. המאפרת נוזפת בה על היובש באזור המשקפיים, וברקו מתלוננת על זה שהיא בכלל צריכה להתאפר.
זהו יום ראשון השבוע, יום הזיכרון העברי לרצח רבין. ברקו כבר הצטלמה ליד נר הזיכרון והעלתה את התמונה לרשת, והיא מבררת עם הדובר שלה אילו פיגועים גדולים אירעו לפני הרצח, בניסיון להוכיח שרבין בכל מקרה היה מפסיד בבחירות. אלא שבאולפן ברקו תמצא את עצמה מדברת על ראש הממשלה המנוח רק שניות בודדות, בסוף השידור. סערת הטוויטר שבה היתה מעורבת עוררה הרבה יותר תשומת לב.
כמה ימים קודם אורלי לוי אבקסיס, דוגמנית בעברה וכיום ח"כית בעלת אג'נדה חברתית מובהקת, עקצה את ברקו ברשת החברתית. "'לצערי הרב אני מבקרת בבתי חולים בצפון'", ציטטה לוי את ברקו בלעג. "מצטערת על מה? על שאת צריכה לכתת רגלייך? או על מה שאת רואה שם? אם כך פני לחברים בקואליציה ודרשי תקצוב". ברקו הגיבה מיד: "אורלי, מוטב שתתרכזי בדרכים אלגנטיות יותר להישאר רלוונטית. לדגמן בשער של 'לאשה' זו בהחלט אחת מהן".
התגובות לא איחרו לבוא. חברות כנסת, עיתונאיות וגולשים מהשורה זעמו על ההערה השוביניסטית. ההתנגחות פורסמה בכל האתרים והעיתונים, והעמידה את ברקו במרכז סערה ציבורית – מקום שהיא מוצאת בו את עצמה שוב ושוב מאז הפכה לחברת כנסת מטעם הליכוד. "הציוץ של אורלי לוי היה פרובוקציה כלפיי, כדי לקבל ניקוד בתקשורת", אומרת ברקו עכשיו, "הרי ברור שכתבתי 'לצערי' כי נסיבות הביקור בבית החולים הן מצערות".
אבל למה לא לענות לעניין, להסביר למה התכוונת?
"כי היא היתה לא לעניין".
אז למה לא להתעלות על זה? למה להיגרר לשם?
"למה את מצפה שאני אתעלה על זה?"
אני מצפה מאשת אקדמיה שתהיה מורגלת בסגנון אחר.
"אז את מצפה. אני לא מצפה. אם משחקים איתי לא הגון, אני מחזירה".
זה יוצר שיח ילדותי.
"למה את אומרת את זה דווקא לי?"
כי אני מראיינת אותך עכשיו.
"יש לי חוט שדרה ואני מגיבה ולא מושיטה את הלחי השנייה. כנראה יש משהו מאיים באישיות שלי, בתחומי העיסוק שלי, בידע ובמה שאני מביאה איתי. אני לא מוכנה שירמסו אותי, גם אם אני דוקטור חננה שהגיעה מהאקדמיה. אבל אני לא חננה. אני פשוט לא חננה!"
את לא תצטיירי כחננה גם אם לא תשלחי את אורלי לוי לדגמן בשער "לאשה".
"אבל היא עושה הון פוליטי על גבי. הניסוח שלי לא היה טוב. היא באמת היתה על השער של 'לאשה' רק לפני חודש, קיבלה פוקוס נהדר ואני באמת מפרגנת לה, אחלה תמונה. תאמיני לי, בכלל לא ידעתי שהיא דוגמנית. אני מעריכה אותה, הבאתי לה ספר שכתבתי כי היא ביקשה, יש לי דיבור איתה".
דיבור שנמשך גם אחרי התקרית?
"לא, לא דיברנו מאז. אבל זה לא משנה, אני בעדה, היא חברת כנסת טובה וראויה. אבל אם עושים ממני קורבן, אני לא אשתוק".
אפילו בליכוד כבר מאבדים סבלנות
שנה וחצי עברו מאז הבחירות האחרונות, ונראה שמסדרונות הכנסת פשוט לא עושים טוב לענת ברקו. היא בת 56, דוקטור לקרימינולוגיה וחוקרת בתחום הטרור, והרקורד האישי שלה הוא מהמרשימים ביותר במשכן. עד שנכנסה אליו היא היתה מרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה ומרצה אורחת באוניברסיטת וושינגטון, ובין היתר דיברה בפני האו"ם, ה-FBI, ה-CIA ומשטרת ניו יורק. היא פרסמה שני ספרים המתבססים על מחקריה אודות המחבלים הפלסטינים. אחד מהם, שעוסק בנשים וילדים המעורבים בטרור ויצא ב-2010, אף תורגם לאנגלית ויצא לפני חודש במהדורה מעודכנת. "אמרו לי 'רק תוסיפי כמה פיגועים שקרו מאז', עד כדי כך הספר מדויק", היא מתגאה.
ואם זה לא מספיק, יש מאחוריה גם קריירה צבאית ענפה: היא פרשה מצה"ל בדרגת סגן אלוף אחרי 25 שנה, שבמהלכן פיקדה בין היתר על כלא הנשים הצבאי. כיום היא עובדת על ספר נוסף, יחד עם בעלה ראובן ברקו, מזרחן ופובליציסט קבוע ב"ישראל היום". "כשחשבתי על התחום שאני רוצה לחקור, חשבתי גם על המומחיות של בעלי. רציתי נושא שאני 'אתאבד עליו'", היא מחייכת. מסלול הקריירה של ברקו הביא אותה גם למסכי הטלוויזיה, כמומחית לטרור בזמן "צוק איתן" – עובדה משמחת, שכן הפרשנות הביטחונית היתה עד אז עולם של גברים.
אלא שבכנסת הכל נראה שונה. בנאומיה שם ברקו נראית לא פעם אבודה, מתגוננת, נשענת על תאריה והישגי העבר שלה. היא מתקשה למצוא את מקומה בעולם שהיא אינה רגילה אליו ולא יודעת את חוקיו, כפי שהיא עצמה מעידה. "אני לא מכירה את העולם הפוליטי. את בטוח מבינה אותו יותר ממני", היא אומרת לי ברצינות גמורה.
היא חוששת להיתפס כילדה החדשה בכיתה שהגיעה מהאקדמיה, ובשיחה איתה חוזרת שוב ושוב המילה "חננה", עד שנראה שמאז ומתמיד פחדה להיחשב לכזאת. "כשלמדתי בתיכון, באורט טכניקום בגבעתיים, הייתי יושבת ראש מועצת התלמידים, ואפילו אז לא הייתי חננה", היא שולפת הישג קדום במיוחד, "הייתי נלחמת עם המורים אילו תלמידים יסולקו מבית הספר ואילו לא".
אלא שבמקום חננה אפרורית, ברקו הפכה במהרה לפה הגדול של הכנסת – לא תואר של מה בכך בחברת דמויות כמו מירי רגב, אורן חזן או בצלאל סמוטריץ'. במקרה שלה האמירות האלה, שרבות מהן כוונו נגד נשים וערבים, אפילו לא נראות כביטוי לאידאולוגיה רדיקלית או לאישיות קיצונית. גם לא כאסטרטגיה פוליטית מכוונת בסגנון דונלד טראמפ. משהו שם פשוט לא מסתדר.
דוגמאות לאמירות כאלה, פרט לסערת אורלי לוי, לא חסרות. ברקו אמרה לח"כ תמר זנדברג "אני מקווה שאת לא על סמים" ושלחה אותה להשתטח על קבר ערפאת; את השחקנית חלי גולדנברג, שטענה שהיא אינה ראויה לכהן כחברת כנסת, היא כינתה "עבריינית"; היא דרשה מאחמד טיבי להציג את אילן היוחסין שלו, והוסיפה "ואיני מתכוונת לסיפורי אלף לילה ולילה"; היא ביקשה בידוק ביטחוני של חברי הכנסת, והיה ברור לכל שהכוונה היא לחברי הכנסת הערבים; היא לועגת בקביעות לגולשים שמבקרים אותה בפייסבוק; והיה גם את הנאום ההוא, שהפך ללהיט ויראלי. ברקו פקפקה בו בלאומיות הפלסטינית, והתבססה בדבריה על המילה "פלסטין". "אין אפילו פּ' בערבית", אמרה ברקו, ובתגובה לקריאות הביניים המופתעות הכריזה: "פָּה! פָּה! פָּה!".
אלא שהחיכוכים של ברקו אינם רק מול נשים או אנשי שמאל, וגם לחבריה בקואליציה מתחיל להימאס ממנה. השבוע, יום אחרי הראיון, השעה אותה יו"ר הקואליציה דוד ביטן לחודשיים מהגשת הצעות חוק ונזף בה על התנהגותה. הרקע: שורה ארוכה של ציוצי טוויטר התוקפים את אריה דרעי. "יש לנו שר פנים שאינו ממלא את תפקידו", היא כתבה, "שלחתי מכתב לרה"מ שמפרט מקרים שממחישים עד כמה הוא כושל במלאכתו".
יום למחרת החליט ביטן לתת לה עוד צ'אנס, ביטל את ההשעיה והצטלם מחובק איתה. אלא שברקו לא מבינה עד עכשיו מדוע בכלל רצו להעניש אותה בחומרה כזאת. "נראה לך שאני לא אדווח לציבור מה אנשים בכנסת לא עושים?", היא אומרת בשיחת טלפון, "אם ההשעיה היתה נמשכת זה לא היה מרגיע אותי, זה היה מוביל להסלמה. בסוף הגענו להסכמה שנשב שלושתנו יחד ונעבוד על הדברים".
נשמע כמו גנון. אולי כדאי שתקחי הפסקה מהרשתות החברתיות?
"את חושבת? דווקא הציוצים האחרונים שלי מאוד ממלכתיים".
תמר זנדברג נגד ההתבטאות של ברקו על האות פ'. מתוך עמוד היוטיוב של זנדברג
בטח שאני מתחרטת שהלכתי לפוליטיקה
לראיון הגיעה ברקו עם חבילת דפי נייר ועליהם כל הצעות החוק שלה. "אף אחד לא מדבר על העשייה שלי", היא מתלוננת, "פעם הושבתי נשים מהשב"כ, המוסד וצה"ל סביב שולחן אחד. היה אירוע מרתק. מישהו כתב על זה? ארגנתי גם כנס של 400 חיילות בכנסת, כרמלה מנשה הנחתה, ראש הממשלה הגיע, נשיאת בית המשפט העליון הרצתה. לא כתבו על זה מילה אחת.
"אני מובילה חקיקה למחיקת רישום פלילי לחיילים, העברתי חוק להכרה אזרחית במקצוע הצבאי. חוק אחר שאני מקדמת הוא הכרה כעבודה מועדפת של נהגי רכב כבד, המשק זועק לזה! ושלא ידברו איתי על פמיניזם. אני לא מדברת פמיניזם, אני עושה. גרמתי לכך שלראשונה הגיעה חיילת אתיופית ללהקה צבאית והוצאתי את החיילות האתיופיות הראשונות לקורס קצינות".
אז למה לדעתך שומעים עליך בעיקר כשאת תוקפת נשים אחרות?
"זה ממש לא מכוון לנשים, אין לי מושג למה זה יוצא ככה".
למה הן מגיבות אליך בצורה כזאת?
"תשאלי אותן", קולה של ברקו עולה. "אני לא נכנסת לראשים שלהן. המומחיות שלי היא הראשים של המחבלים".
את מתחרטת לפעמים על הניסוחים שלך? מרגישה שלא הסברת את עצמך נכון?
"עזבי, כל אחד נתפס למה שהוא רוצה. לא אכפת לי, שיכתבו מה שרוצים. לפני שנכנסתי לכנסת הייתי בודקת את התגובות למאמרים שלי. עכשיו אני אפילו לא עושה גוגל על עצמי. לא מתעסקת בזה בכלל".
אולי את מרגישה שלא מכירים אותך, והדרך להכרה עוברת בציוצים ובאמירות פרובוקטיביות?
"למה את אומרת שלא מכירים אותי? הכירו אותי גם לפני הכנסת".
לא הציבור הרחב.
"הביטחוניסטים הכירו אותי".
השאר לא.
"אני קול של הרבה אנשים. אני שמה את הדברים על השולחן, ויש לזה מחיר. הכנסת היא סביבה פחות מעודנת ופחות עניינית, שמתחרה פחות על הישגים ועשייה. יש כאן אנשים מאוד רעשנים, ואם הייתי בודקת כמה מאמרים הם כתבו ומה עשו עד כה, זה לא היה מרשים".
אם שופטים אותך רק מהופעותיך בכנסת, גם אותך אפשר לתאר כלא מעודנת ורעשנית.
"אילו רק היו נותנים לי לעבוד והייתי יודעת איך לנטרל את רעשי הרקע", אומרת ברקו בצער ולא משלימה את המשפט. "אנשים כאן באים בהצהרות כמו: 'הבאתי את זה למודעות'. הם מציגים את עצמם כלוחמי חופש או לוחמי זכויות הילד, אבל בשורה התחתונה, כשבודקים, לא רואים הרבה. אני זוכרת איך נאמתי בכנסת בהתחלה, ומישהי צעקה 'אני מתנגדת!'. לא הבנתי למה בדיוק היא מתנגדת. רק אחר כך למדתי שזה בשביל לקבל תשומת לב תקשורתית. עדיין לא התרגלתי לזה".
איך היה המעבר מהאקדמיה לפוליטיקה?
"נוראי. לפני זה היו מזמינים אותי להתראיין על תקן חוקרת פורצת דרך בתחום הטרור, כולם התפעלו מהחוכמה שלי, מההבנה שלי. המפגש שלי עם הפוליטיקאים היה רק באולפני הטלוויזיה. ואז הכל השתנה. הוזמנתי ל'פגוש את העיתונות', ואמרו לנו 'פוליטיקאים בצד אחד, מומחים בצד שני'. רציתי לשבת בצד של המומחים. לא עבר לי בראש שאני פוליטיקאית ושלא ישאלו אותי על המומחיות שלי".
את מתחרטת?
"בטח. לא פעם עוברת בי המחשבה 'למה עשיתי את זה לעצמי? מה זאת הרמה הזאת?'. הבן שלי אמר לי את זה עוד לפני הבחירות, הוא הזהיר אותי שלא יאהבו אותי פה כמו שאהבו אותי בעבר. מעצבן אותו שאני אדם רציני וככה כותבים עליי".
ישרה, משכילה, לא מלוקקת - ומוזרה
האאוטסיידריות של ברקו נובעת גם מהדרך שבה היא הגיעה לכנסת. היא לא נבחרה לרשימת הליכוד בידי מתפקדי המפלגה, אלא במסגרת שריון של ראש הממשלה נתניהו. "הוא רצה לשריין אישה, דוקטור על הנייר. לא חשוב הרקורד הפוליטי ובכלל לא חשוב מי היא באמת", אומר פרשן פוליטי בכיר שאיתו שוחחנו. "היא, שלא היתה צריכה להתמודד בפריימריז, לא מבינה את העולם הזה עדיין. סביר להניח שהיא לא תמשיך לכנסת הבאה".
לא רק הציבור מתקשה להבין מה מניע את ענת ברקו, אלא גם חברי הכנסת עצמם, כולל אנשי ליכוד. "היא אישה חרוצה מאוד ומשכילה מאוד", אומר בעילום שם אחד מהם, "כשיושבים איתה על הצעות חוק רואים שהיא חקרה לעומק, שהיא קוראת ספרים. אבל אז יש לה את היציאות האלה, ואתה לא מבין מה המקור שלהן, כי בניגוד לחברים אחרים היא לא איזו בעלת בסטה בשוק. זה מוזר, יש פה סתירה פנימית שלא לגמרי ברורה לי. הבחירות הבאות יהיו אכזריות מאוד ואני חושש שהיא עושה מאמץ לקבל בולטות, אבל הסגנון הזה לא נראה טבעי עליה".
"ענת היא בועה בפני עצמה, היא לא בדיוק חיה בעולם שלנו", אומרת חברת כנסת אחרת, מהמחנה הציוני. "היא ובעלה הם כמו יחידה אחת שכל מטרתה היא לחשוף את הרוע של האסלאם ואת הקונספירציה שלו לרשת את הארץ. כל הנאומים שלה הם סביב זה, הכל זה טרור ומבחינתה מאחורי כל עץ יושב נאצי או מוסלמי עם ציקלון בי. העולם שלה מאוד דיכוטומי. בכנסת היא מנסה להתחבר, אבל אני חושבת שאין לה יכולות חברתיות גבוהות".
"לפני כמה חודשים ברקו רצתה לכפות על ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, תומא סלימאן מהרשימה המשותפת, לדון בזכויות החיילות", אומר הפרשן הפוליטי, "היא ניסתה לעשות עליה סיבוב מכוער, לתקוף ולהשפיל אותה ולהראות שהיא לא מתעניינת במעמד הנשים. יש בברקו רצון חזק להשפיל מיעוטים, באופן כפייתי, ואם אפשר לגייס את הנושא הפמיניסטי היא תגייס גם אותו. היא לא אורן חזן, היא דוקטור, אבל אין אצלה מורכבות. הכל שחור ולבן".
כתבים המסקרים באופן שוטף את עבודתה של ברקו כבר מכירים את התלונות שלה על ההתעלמות מהחקיקה שהיא יוזמת, ומסבירים כי הדבר לא קשור בהכרח להתבטאויותיה, אלא מנטייתה לעסוק בזוטות לעתים קרובות. מצד שני, הם מעריכים את יושרתה.
"היא שונה מאוד מחברי ליכוד, לא מתלקקת, לא מתחנפת לשרה נתניהו שזה עניין שהפך לאובססיבי שם", אומרת כתבת בכירה. "היא אדם מאוד ישר וחרוץ, שתמיד הצטיינה בכל מה שעשתה. נכון שהיא לא חברותית בכנסת, ואת לא תראי אותה מתחבקת ומתנשקת, אבל יש לה המון חברים. הבית שלה מלא באנשים, משמאל ומימין וערבים וזוגות חד-מיניים. אבל ההתבטאויות האלה שלה, הציוצים בטוויטר – אין לי הסבר לזה. זה משהו משונה, ילדותי".
נגד שוברים שתיקה, אבל השמאל לא בוגד
גם ברקו עצמה מעידה שהיא בודדה בכנסת. "לא נוצרו לי פה חברים. יש כאלה שאני מכירה מהצבא, כמו מיקי לוי, והם נשארו חברים שלי. כן פגשתי אנשים מאוד טובים שאכפת להם. אני רוצה שיידעו שעובדים קשה בכנסת, כי אני לא ידעתי את זה לפני שהגעתי לכאן. אני מרגישה שחזרתי לצבא. אבל יש גם ח"כים שלא רואים באף ועדה, שלא מגיעים לשום דבר, ואז עושים רעש והו-הא. אני יודעת שאני חייבת לעשות פוליטיקה כדי להיבחר שוב, ואני לא עושה מספיק פוליטיקה".
מה הדבר שהכי קשה לך בעבודה הפוליטית?
"כשאני מדברת בוועדה ואז מצביעה נגד העמדה של עצמי. אין לי ברירה, כי יש משמעת קואליציונית, זה משחק קבוצתי. זה מבאס אותי, אבל אני בן אדם בוגר ואני רואה את המטרה העיקרית".
ומהי המטרה הזאת?
"שהימין יישאר בשלטון וישמור על הביטחון. יש לנו גם אג'נדה חברתית ואני מממשת אותה כלפי חיילי צה"ל, ויש נושאים שאני מקדמת. יש גם דברים שהממשלה עושה שגורמים לי אולקוס, אבל אני סובלת בשקט, נושכת שפתיים".
יש לך חברים בימין שמזהים את השמאל עם בגידה. זה מאוד הסלים בתקופה האחרונה. מה עמדתך?
"אני לא מוכנה לזה", אומרת ברקו, ומפגינה אי-נוחות מהשאלה. "אני חושבת שלאנשים יש כוונה טובה, וכל אחד והתפיסות שלו".
את יכולה להיות יותר ספציפית?
"תראי, טווח הדעות בליכוד הוא גדול. זה כמו מתנ"ס: יש כאן קטע חברתי, זה הדבק של הליכוד. בשמאל זה לא קיים, הוא יותר אינדיבידואלי, אבל החברה לא בנויה מאטומים אלא מרשתות".
את לא עונה לשאלה שלי.
"תראי, אני נגד שוברים שתיקה. אני לא חושבת שצריך לעשות להם כנסים. אני מעריצה את עמוס עוז כסופר, ובדיוק סיימתי בכיפור את הספר האחרון שלו, אבל צייצתי בטוויטר שהנאום שלו בכנס של שוברים שתיקה הוא סיפור על אהבה וחושך. אבל אני לא רואה אותם כבוגדים, אלא כטועים. הם התמכרו לכיבודים של אירופה וארה"ב, אבל אלה אנשים ששירתו. השמאל הוא לא בוגד. זה הרי היופי שבדמוקרטיה, שצריך להשמיע את כל הקולות".
מה העמדה שלך בנושא הפלסטיני?
"הגישה הביטחונית שלי היא רציונלית. יש במרחב הזה שני עמים וצריך לתת לכל אחד את המקום לחיות בו ולבטא את עצמו", מפתיעה ברקו לרגע, "אבל אם השאיפות הלאומיות של העם הפלסטיני יהיו חיסול מדינת ישראל, כפי שבאות לידי ביטוי גם בקרב חלק מחברי הכנסת ברשימה המשותפת, אז יש לנו בעיה, כי הם לא השלימו עם הקיום שלנו".
בליכוד של פעם אולי היית מסתדרת טוב יותר?
"זה לא סוד שאני מרגישה נוח יותר עם דור המייסדים. אני הולכת לאזכרות של אנשי אלטלנה, של לוחמי האצ"ל. אני אוהבת שירה עברית, את השפה העברית של פעם. אני חושבת שאילו הייתי צריכה לבחור היום מה ללמוד, הייתי בכלל הולכת לחוג לספרות. אבל ההשכלה והעבר הצבאי שלי מאוד עוזרים לי בכנסת".
הצבא לא הפך אותך לנוקשה יותר?
"אני נראית לך נוקשה?".
פה ושם.
"אם תחשבי על זה, זאת אמירה שוביניסטית", רומזת ברקו לציפייה מנשים להיות רכות ועדינות יותר. "יש בי תקיפות מסוימת, עמידה על עקרונות. אבל הכל באופן רציונלי".
אמרת שהפמיניזם בכנסת הוא בבל"ת. מה זאת אומרת?
"הוא סלקטיבי. לא ראיתי חברת כנסת אחת שהגיבה על זה שבערוץ 10 ישב עיתונאי מכובד וקילל אותי (הכוונה לשמעון שיפר שקרא לברקו "בהמה"). אף אחד מחברות הכנסת האלה, הכל כך פמיניסטיות, לא הגנה על כבודה של חברתן, האישה שגבר עלב בה. אני מניחה שזה היה אחרת אם הייתי מהשמאל".
אגב, כאישה, מטריד אותך שטראמפ נבחר לנשיא?
"זה עניין פרטי של האמריקאים, ואני מצפה שהם לא יבחשו אצלנו כשיש בחירות ואנחנו לא נבחש אצלם. טראמפ נבחר גם בידי נשים ובהחלט היו לו התבטאויות בעייתיות מאוד, בלשון המעטה. אבל כל מערכת הבחירות הזאת היתה נוראית, ואנחנו צריכים להגיד תודה לאל שלא הגענו למקום הזה. השיח אצלנו עדיין לא הגיע לרמה כל כך נמוכה".