עשר דקות לתוך שיחה שבה מנסים לשכנע אותי שלא להפסיק את ההיריון שלי, אני מפילה את העובר. זה לא עובר אמיתי: זו בובה קטנטנה שמדמה עובר בשבוע הראשון בגודל טבעי. הוא עשוי מסוג של סיליקון שלדעתי משמש גם את תעשיית צעצועי המין. מבחינת שרה (שם בדוי), יועצת בעמותת "בעד חיים", הוא מייצג עולם ומלואו.
את העובר שלפתי מתוך קופסה שחורה שנתנה לי שרה. בתוכה התגלתה תמונת בלהות קבוצתית של ארבעה עוברים בשלבים שונים של ההיריון – מהשבוע הראשון ועד ה-12 – והנה העובר שבחרתי מתגלגל על הרצפה, אל מתחת לכיסא של שרה, שדורכת עליו מבלי דעת. "את רואה, אני גרועה", אני אומרת ומחלצת את העובר המעוך מתחת לסוליה שלה. היא מצדה אומרת לי שהשם אוהב אותי.
עכשיו השיחה נסבה על סטיב ג'ובס, אף על פי ששרה לא יודעת שהוא גיבור הסיפור שהיא מספרת לי. "אני שמעתי על אישה אחת שנכנסה להיריון כשהייתה סטודנטית ורצתה להפיל, אבל לא הפילה. היא מסרה את התינוק לאימוץ, והתינוק הזה הפך להיות איש חשוב בחברת אפל", היא מספרת. "הילד הזה שלך, או הילדה, יכולים לגדול להיות אנשים חשובים שיעשו טוב בעולם ויביאו לך נחת".
סנדי שושני, מנכ"לית עמותת "בעד חיים": "אני שמחה שבית המשפט העליון בארה"ב מוכן להגן על חיי העובר כבן אדם, והייתי רוצה שגם בישראל יגנו כך על חיי בני אדם"
13 דקות מתחילת הפגישה, שרה כבר מציעה לי עזרה כלכלית. "אם את מחליטה להמשיך, את תקבלי מאיתנו 350 שקל בחודש בצורת גיפט קארד לסופר-פארם או לרמי לוי – את בוחרת. פלוס חיתולים, פלוס מיטה, עגלה ואמבטיה. ארבע פעמים בשנה תוכלי לקבל בגדים. אם יהיה צורך במשהו מיוחד, את תמיד יכולה לבקש. יצא לנו לעזור אפילו בשכר דירה".
זהו רגע של הודיה לאל
אני לא בהיריון. הגעתי ל"בעד חיים" בעקבות החלטת בית המשפט העליון בארה"ב לבטל את פסק הדין "רו נגד ווייד", שקבע לפני כמעט 50 שנה שזכותן של נשים לבצע הפלה אם זהו רצונן. בשבוע שעבר פסק העליון ברוב של שישה נגד שלושה: "הסמכות להסדיר את נושא ההפלות צריכה להיקבע על ידי העם ונבחרי הציבור", כלומר כל מדינה בארה"ב תחליט מה מתאים לה. מי שאיתרע מזלה וחיה במדינה בשליטה רפובליקנית, תיאלץ להמשיך את ההיריון או לנסוע למדינה אחרת כדי לבצע הפלה באופן חוקי.
כל זה קורה אף על פי שהרוב בארה"ב ( 71% מהאזרחים, לפי סקר שערכה לאחרונה סוכנות הידיעות רויטרס) תומך בזכותן של נשים להפיל. אבל הדעה השמרנית הכריעה – והרפובליקנים, הנוצרים הקיצוניים והאוונגליסטים חוגגים. "זה יותר מחגיגה", אמר ל"ניו יורק טיימס" הארכיבישוף וויליאם לורי, יו"ר ועד הבישופים הקתוליים המתנגדים להפלות. "זהו רגע של הודיה לאל והכרת תודה לאנשים רבים בכנסייה ומחוצה לה, שעבדו והתפללו בכל לבם כדי להגיע ליום הזה".
סוגיית ההפלות היא נושא בוער באמריקה, כזה שעומד בראש סדרי העדיפויות בשני צדי המפה הפוליטית. לא סתם השאלה על עמדתו של מועמד לנשיאות – אם הוא "בעד חיים" או "בעד בחירה" – היא אחת הראשונות שצצות בתחילתו של כל מסע בחירות. במהלך כהונתו של דונלד טראמפ עלתה שוב ושוב בתקשורת ההיתכנות של חקיקה האוסרת לבצע הפלות; כשהנשיא לשעבר (שמינה בעת כהונתו שלושה משופטי העליון, והם אלה שהכריעו כעת בפסיקה) התבטא בנושא, הוא אמר שיש להעניש אישה המבצעת הפלה. כשקמה סערה גדולה, טראמפ מיהר לתקן את דבריו: בעצם רק הרופאים צריכים להיענש.
עד פסיקת "רו נגד ווייד" המקורית, ביצוע הפלות היה לא חוקי וגרר ענישה מצד המדינה. מאז שאמריקה שינתה כיוון, אזרחיה שמתנגדים להפלות התחילו להעניש רופאים בכוחות עצמם. מאז 1977 הוצתו 173 מרפאות שבהן ביצעו הפלות ו-41 פוצצו; מאז 1990 נרצחו בארה"ב 11 רופאים שביצעו הפלות.
על פי התפיסה הנוצרית, הפלה היא פגיעה בקדושת החיים. בברית החדשה אין פסוקים הדנים בכך ישירות, אבל זו הפרשנות המקובלת בקרב זרמים מסוימים בנצרות. לא מעט עמותות אמריקאיות (כמו למשל "כמרים למען חיים") מקדמות את התפיסה הזו, מפגינות מחוץ למרפאות הפלה ולסניפי "הורות מתוכננת", מפעילות ערוצי טלוויזיה ואתרים שבהם מטיפים נגד הפלות, וזורעות פחד מפני הגיהינום.
ג'יין רו (שמה האמיתי הוא נורמה מקורווי), שהמקרה שלה הוביל לאותה פסיקה בתחילת שנות ה-70, הפכה בשנות ה-90 לקתולית מתנגדת להפלות. היא הייתה נואמת מרכזית באירועי ההתרמה של התנועה למען החיים, טענה שנשים שעברו הפלה סובלות מנזק נפשי ובריאותי ואף ביקשה מהעליון להפוך את ההחלטה – בקשה שנדחתה. בסרט תיעודי שיצא אחרי מותה היא התוודתה על ערש דווי כי פעילותה נעשתה בהנחיית ארגונים דתיים המתנגדים להפלות וכי קיבלה מהם תשלום. בסרט היא אומרת: "אם אישה צעירה רוצה לעבור הפלה, זה לא מזיז לי את התחת. לכן קוראים לזה בחירה".
סנדי שושני, היהודייה המשיחית שעומדת בראש עמותת "בעד חיים", תגיד לי השבוע: "בארה"ב מאמינים שכל בני האדם נבראו בצלם אלוהים כבר מההפריה, ולכן מבחינתם העובר הוא בן אדם שמגיעות לו זכויות חיים. בישראל אנחנו רואים בעובר רק עובר ולא בן אדם. אני שמחה שבית המשפט העליון בארה"ב מוכן להגן על חיי העובר כבן אדם, והייתי רוצה שגם בישראל יגנו כך על חיי בני אדם".
חבל לוותר על ילד בשביל סיכון של 50:50
לא קבעתי פגישה עם "בעד חיים". פשוט נכנסתי למשרדיהם שבקומה הראשונה של מרכז מסחרי ישן ברחוב אגריפס 42, ירושלים. ניגשתי לדלפק שמאחוריו עמדו שתי נשים חבושות פאות וביקשתי לדבר עם מישהי.
את משרדי העמותה מקשטים עוברי סיליקון גדולים, כלואים מאחורי זכוכית כאילו הם מיצג אומנותי. באחד החדרים יושבות יותר מעשר נשים בגילים שונים, דתיות למראה, שכותבות במרץ במחברות. מאוחר יותר תסביר לי שרה שכל היועצות שלהן מרחבי הארץ הגיעו להשתלמות.
שרה מציעה לי לשבת, נותנת לי כוס מים וחבילת טישו. בהמשך היא שולפת עובר סיליקון אחד מתוך ארגז שמונח לצידנו ובו ערימה של עוברים קטנים, בני 12 שבועות, עטופים בשמיכות ורודות מנוקדות, ונותנת לי. זו מתנה שמקבלת כל מי שמגיעה לכאן.
אני מספרת לשרה את הסיפור שבדיתי: אני בת 43, אמא לילדה בת 17 שמאובחנת כדו-קוטבית, הפרעה נפשית שרודפת את משפחתי דורות שלמים. יום קודם לפגישתנו גיליתי שאני בהיריון מגבר בן 63 שאינו בתמונה. גילו המבוגר של אבי העובר והגנטיקה המומצאת שלי מגבירים את הסיכוי לקשיים עתידיים, ובנוסף הסברתי שאני לבד בעולם, ללא תמיכה, עובדת כגננת שבקושי מפרנסת את עצמה ואת הבת שלה.
אני נכנסת לדמות, מרחמת על עצמי ובוכה. שרה בוכה איתי. "קודם כל, את לא לבד. יש בורא עולם והוא לא משאיר אף אחת לבד. רק אתמול עשית את הבדיקה, את בהלם. את צריכה לנשום, להירגע ולהאמין", היא מנחמת אותי, ואפילו שמעולם לא שמעה קודם לכן על הפרעה דו-קוטבית, זה לא מפריע לה לומר לי שאפשר לרפא אותה. "זה שיש לך ילדה כזאת, לא אומר שגם הילד הזה יהיה ככה. שמעתי על הרבה אנשים שסבלו מכל מיני עניינים נפשיים ונרפאו".
אין ריפוי למחלה הזאת.
"אני מאמינה שכן. יש לך חששות בגלל הבת שלך, אבל את פשוט צריכה להאמין שאולי יהיה אחרת".
אני מפחדת שלא אעמוד בזה כלכלית.
"אבל את עובדת".
זה לא מספיק.
"אני יכולה להגיד לך שכל ילד מביא ברכה. השם יעזור לך, הוא ייתן לך כוחות וגם אמצעים".
יש לי חברות, אמהות חד-הוריות, שלא מחזיקות מעמד. הן חיות בעוני, לפעמים אין להן במה להאכיל את הילדים. אז איפה האמצעים האלה שהוא כביכול נותן?
"אבל הבת שלך כבר גדולה, עוד מעט תלך ללמוד תואר ותוכל לעבוד. ואולי אח או אחות קטנים יביאו לה ריפוי. תינוק זאת ברכה, זה לא סתם. השם לא עושה דברים סתם".
אבל אם הילד יהיה חולה בעצמו?
"למה לא להאמין שכן יהיה טוב?".
יש סיכוי טוב שלא.
"בואי נגיד שזה 50:50. אם יהיה קושי כלשהו – השם ייתן לך כוחות להתמודד עם זה. אבל לוותר על ילד בגלל 50% סיכוי שהוא לא יהיה בסדר, לא חבל? תחשבי על זה. ואני ממש מציעה לך לקרוא תהילים. אני כבר רואה אותך מגיעה לפה עם הילד בעגלה. כן, יאנה, זה אפשרי, הכל אפשרי אצל השם יתברך".
שרה שולפת עובר סיליקון מתוך ארגז ובו ערימה של עוברים בני 12 שבועות, עטופים בשמיכות ורודות, ונותנת לי. זו מתנה שמקבלת כל מי שמגיעה לכאן
דמעות זולגות שוב מעיניה של שרה, ואני שואלת אותה למה. "כי אני מתרגשת שיש לך תינוק, המתנה הכי גדולה! אשרייך!", היא קוראת וממשיכה. "הפלה זה מסוכן. רוב הנשים שעושות הפלה חוות אחרי זה פגיעה נפשית מאוד חזקה. דיכאון, רגשות ממש לא טובים. במשך שנים".
בשלב הזה מתחילה שרה לשגר מידע שגוי. "לא משנה באיזה שלב – הפלה זאת הפלה. בשבוע השלישי כבר יש לו דופק".
זה לא נכון: האמת המדעית היא שלבו של העובר נוצר בשבוע החמישי, והדופק מופיע בין השבוע השישי לשביעי.
"בשבוע השלישי כבר אפשר לדעת אם זה בן או בת".
היא ממשיכה להטעות. את מין העובר אפשר לזהות רק בשבוע ה-15.
"אם יהיו זמנים לא פשוטים – את לא לבד. השם יתברך הוא מה שנותן לנו נחמה בלב. יש המון מקרים שהרופאים אמרו שהילדים ייצאו חולים והם טעו".
היו מקרים הפוכים, שהרופאים צדקו?
"כשזה קורה, אז באמת צריך הרבה כוחות נפש, אבל למה לוותר? אני מכירה אישה שיש לה ילד בן 20, כשהוא נולד לא זרם לו הדם למוח והוא לגמרי לא מתפקד. את לא מבינה איזה כוחות יש לאישה הזאת, איך היא מטפלת בו. אני עם ילדים בריאים ואין לי כוחות כאלה".
לא קורה במקרים כאלה שנשים כועסות עליכן כי שכנעתן אותן לא להפיל ונולדו להן ילדים חולים?
"מה שאני רואה בדרך כלל זה שהן מקבלות כוחות. בסופו של דבר אין להן על מה לכעוס, כי זאת ההחלטה שלהן. הן לא מצטערות. לא פשוט לגדל ילדים, כולנו נאבקים על המחיה, אבל בסוף הילדים האלה הם נחת. הילד הזה שלך יתחתן ויביא עוד ועוד ילדים ותהיה לך משפחה".
אנחנו קובעות שאחזור הביתה, אלך לים, אירגע, לא אדבר עם אף אחד מלבד אלוהים, ואחשוב על הכל לבד. היא מחבקת אותי ואני רואה מולי על לוח שעם נעליים זעירות שמעולם לא ננעלו. היא רוצה לתת לי אותן במתנה, אבל אני מסרבת, אז היא לוקחת אותי לחדר אחר שכולו בגדי תינוקות. "היית רוצה בן או בת?", היא שואלת ואצבעותיה נוגעות בשמלות קטנות ורודות. "נכון שזה חמוד? תראי איזה דברים יפים יש. יהיה טוב, יאנה, יהיה טוב, יהיה טוב, יהיה טוב", היא מראה לי נעליים קטנות באריזתן וקוקיות סרוגות בעבודת יד. "כל זה פלוס 350 שקל בחודש והעגלה והכל, ואת לא לבד", היא מציינת שוב.
הקומיקס מגולל את סיפורו של יונתן הקטן, עובר המקשיב לשיחה בין אימו לרופא שלה, שבה הם זוממים לרצוח אותו. אחר כך מגיעים ציורים שבהם הוא מבותר לחתיכות קטנות, מורעל בכדורים או משופד על פגיון
אנחנו יוצאות מהחדר ופוגשות עובדת נוספת של העמותה. "את רוצה בגדי היריון?", היא שואלת אותי במבט מלא אמפתיה. "אני עוד לא החלטתי מה אני עושה וגם לא בשלב כזה של ההיריון", אני עונה לה. "קחי, אולי זה יעשה לך טוב?", מצטרפת אליה שרה. "בואי, אני אראה לך את בגדי התינוקות שיש לנו", מציעה האישה האחרת ואני מבינה שזאת שיטה.
לפני שאנחנו נפרדות, שרה נותנת לי עלון ובו מין קומיקס שמגולל את סיפורו של יונתן הקטן, עובר שכבר בשבוע ה-12 מסוגל להרגיש כאב וגם להקשיב לשיחה בין אימו לרופא שלה, שבה הם זוממים לרצוח אותו. "איך נרצחים תינוקות על ידי אמהותיהם?", כתוב בעלון, "בכל שיטה שהיא הוא יסבול מאוד! אבל אמו והרופא שלה כבר מתכננים איך להרוג אותו!". אחר כך מגיעים ציורים שבהם יונתן הקטן מבותר לחתיכות קטנות, מורעל בכדורים או משופד על פגיון.
בסוף מגיע מידע שאין שום קשר בינו לבין המציאות: "אחת מכל שלוש הפלות יזומות שמבצעות נערות בגילי העשרה מסתיימת בסיבוכים עבור האישה. הפלה מלאכותית מסוכנת כפליים מלידה. שליש מכל הנשים שעשו הפלה מלאכותית עלולות לפתח בעיות נפשיות". ויש גם הסתה נגד הרופאים: "אם את בהיריון לא רצוי – אל תחשבי כלל שהפלה מלאכותית היא הדרך הקלה ביותר להיפטר מהבעיה. יש רופאים שיאמרו לך שזה כך, אבל מה שמעניין אותם יותר זה הכסף ולא חייך וחיי תינוקך".
עובדת סוציאלית תפנה את האישה ואנחנו נתמוך בה
העמותה המזוהה ביותר עם המאבק נגד הפלות בישראל היא אפרת, זאת עם שלטי החוצות שבהם נראית אישה דומעת לצד הכיתוב "הפלה זה לא משחק ילדים. קשה לחיות עם זה". גם באפרת מציעים עזרה כלכלית למי שתשמור את ההיריון – אם כי שם מדובר במוצרים, הגיפט קארד הוא פיתוח של "בעד חיים" – ומטפלים שם בנשים יהודיות בלבד. את מוצאן מבררים לפי שם המשפחה והשאלה אם הגיעו לישראל מברית המועצות לשעבר, אתיופיה או כל מדינה אחרת שמעוררת ספק לגבי כשרותן; אם כן, הן מתבקשות להביא תדפיס רישום ממשרד הפנים.
נשים הרות שאינן יהודיות מופנות על ידי אפרת לעמותת לילך, שבמסגרתה פועלת "בעד חיים". באנגלית היא נקראת Pro Life, המושג האמריקני להתנגדות להפלות. "בעד חיים" פועלת בישראל מאז 1988 תחת המנכ"לית סנדי שושני; בעלה של שושני, עודד, עומד בראש הקהילה היהודית-משיחית "מלך המלכים". תפיסת עולמה זהה לתפיסה האוונגליסטית (זרם פרוטסטנטי שמרכז הכובד שלו נמצא בארה"ב. כשני שלישים מהאוונגליסטים מגדירים את עצמם "נוצרים-ציונים", ומטפחים את הקשר ליהדות ולישראל). מימון העמותה מגיע בעיקר מתרומות מהארץ ומחו"ל; בשנת 2018, מדווח ברשם העמותות, "בעד חיים" הכניסה לקופתה 4.9 מיליון שקל. סכום כמעט זהה נכנס ב-2019 וב-2020.
שושני מספרת שבכלל לא רצתה לקחת חלק בפעילות העמותה. "ביקשו ממני ובהתחלה לא רציתי, אבל אז קראתי סטטיסטיקות, הכרתי נשים שהתחרטו ולא יכולתי לעמוד מנגד. אני בעצמי אמא לשבעה, בכוונה. אני מאוד אוהבת ילדים, זה התחביב שלי".
לאיזה זרם דתי אתן שייכות?
"יש לנו 20 יועצות בכל הארץ והן מכל מיני זרמים. אני יהודייה משיחית, אבל אני לא רוצה לגרום לנשים לחשוב שאני לוחצת עליהן, אז אני אומרת שאני יהודייה שמאמינה בתנ"ך ובברית החדשה".
לאור התמיכה שלך בשינוי החקיקה בארה"ב, האם העמותה מקדמת שינוי דומה בישראל?
"במרץ האחרון הגשנו בקשה לעליון שיבטלו אפשרות להפלה בשבוע ה-24. בינתיים הדיון כל הזמן נדחה על ידי הפרקליטות. המטרה שלנו היא להגן על העובר. מרכזים כמו שלנו עובדים קשה כדי להגן על נשים, למסור להן פרטים נכונים, לעזור להן פרקטית. אנחנו לא סתם אומרים 'אל תעשו הפלה' – אנחנו בעדן. אני חושבת שעובדות סוציאליות צריכות להציע אופציות נוספות חוץ מהפלה. הפלה היא טעות שרוב הנשים מתחרטות עליה. אני יודעת את זה כי המון נשים שמגיעת אלינו עברו הפלה והן הרוסות נפשית. הן לא ידעו את ההשלכות והסכנות של אי-פוריות שבאות אחר כך".
ומה אם מדובר באונס? גם אז תמליצו להשאיר את ההיריון?
"זה רק אחוז וחצי מהמקרים, ואז אנחנו שולחים אותה לקבל עזרה, ייעוץ, למשטרה. מטפלים בזה לפי החוק".
אבל האם תמליצו להשאיר את העובר?
"תלוי מי האישה ומה היא רוצה. הייתה נערה כזאת והיא רצתה להשאיר את העובר, כי היא למדה ביולוגיה וידעה מה המשמעות של זה. לא כל אישה יודעת מה היא רוצה".
מה אם הרופאים מזהירים שהילד ייוולד חולה או שהאישה עלולה למות?
"אם האישה יכולה למות, אז ברור שהיא לא חייבת להמשיך את ההיריון. אנחנו לא מטומטמים. אבל אנחנו מאמינים שנשים רבות אחרי ההפלה לוקחות את זה מאוד קשה".
היו נשים שבאו אליכן בטענות אחרי ששכנעתן אותן לא לעשות הפלה ונולד להן ילד חולה מאוד?
"מתוך 4,000 נשים באה רק אחת להתלונן, כי היא לא ציפתה שהוא יהיה חולה. לעומת זאת הייתה אחת שידעה שהוא יהיה נכה והיא בכל זאת החליטה להמשיך את ההיריון. הוא נולד עם ליקוי ראייה. היום היא אומרת שהוא הכוכב של המשפחה".
בשנת 2005 פורסמה בערוץ 7 כתבה על "בעד חיים" ובה נטען כי עובדות סוציאליות של מחלקת הרווחה בירושלים הפנו נשים בהיריון לעמותה. בכתבה התראיין יו"ר עמותת אפרת, שרואה בפעילות של עמותת לילך מיסיונריות נוצרית: "הם מתרוצצים המון בבתי יולדות, ובמחלקות השונות של היולדות בבתי החולים ברחבי הארץ. הם תרים אחר יולדות במצוקה, מנסים לדבר אל לבן ולשכנע אותן לקבל את תמיכתם. אם לא תופסים את הניסיונות שלהם בזמן, הם עלולים לצוד את היולדות, שממילא שרויות במצוקה קשה". שושני מצדה אישרה שמתקיים שיתוף פעולה עם עובדות סוציאליות, ועשתה זאת שוב בכתבה על הארגון שפורסמה ב"שיחה מקומית" ב-2020.
עובדות סוציאליות באמת מפנות אליכן נשים?
"מרכזי לילך פועלים בכל הארץ והעובדות הסוציאליות יודעות עלינו, כי הן מחפשות מקום שיעזור לנשים במצוקה".
אז יש שיתוף פעולה ביניכן לבין שירותי הרווחה?
"יש שיתוף פעולה במובן שעובדת סוציאלית תפנה אלינו אישה אם היא שוקלת הפלה עקב מצוקה כספית, ואז אנחנו נתמוך בה".
הנשים שמגיעות אליכן הן ממעמד סוציו-אקונומי נמוך?
"נכון, והרבה סטודנטיות. אישה עם אמצעים לא תלך לוועדה, היא תלך למרפאה פרטית בהרצליה ולא תדבר עם אף אחד. אבל אלה שהחבר או האבא לוחץ עליהן והן לא רוצות להפיל, הן עם הגב לקיר. אם את חיילת – אומרים לך להפיל, אבל אולי החבר יתחתן איתך? כולן מגיעות אלינו. אפרת עוזרים רק ליהודיות, אבל מי יעזור לאתיופיות, לאוקראיניות, לבדואיות? לי לא אכפת מה הלאום שלהן – אצלנו כולן מקבלות אוזן קשבת".
לידתו של ממזר חמורה ממצוקה של אישה
על פי נתוני משרד הבריאות, בשנת 2020 התקבלו 17,548 פניות מצד נשים שהיו מעוניינות להפסיק את הריונן. יותר מ-16,400 מהן אושרו. לפי החוק היבש, הפסקת היריון מאושרת לנשים מתחת לגיל 18 או מעל לגיל 40, לנשים שנכנסו להיריון בעקבות "יחסים אסורים לפי החוק הפלילי, מיחסי עריות או שלא מנישואין", במקרה שבו ההיריון עלול לסכן את חייה של אישה, או אם עלול להיוולד תינוק בעל מום גופני או נפשי.
בצלאל סמטוריץ' צייץ השבוע: "בחסות בנט ושקד, הורוביץ מקדם רישיון לרצח עוברים. הממשלה ממשיכה לכרסם בערכים היהודיים של המדינה – הפעם בתחום קדושת החיים"
בוועדות הרפואיות שמאשרות הפלות יש פרקטיקה מקובלת שבה האישה משקרת להרכב הוועדה (רופא נשים, רופא מקצועי ועובד סוציאלי, ביניהם לפחות אישה אחת) וטוענת שההיריון אינו מבן זוגה. לו הייתה אומרת שלא תוכל לספק לילד רווחה כלכלית, או אפילו שבן זוגה מכה אותה – הוועדה הייתה נאלצת לסרב להפלה. כלומר, בעיני החוק, ממזר זה יותר חמור מאישה במצוקה. אחרי כל זה, 98% מהבקשות להפלה מקבלות אישור – מה שמצביע על חוק מגביל אך על מדיניות ליברלית.
השבוע אישרה ועדת העבודה והרווחה של הכנסת תקנות חדשות שמטרתן להקל על נשים בתהליך הפסקת ההיריון. שני השינויים העיקריים: מעתה תבוצע הפסקת ההיריון בשבועות הראשונים בקופות החולים ולא בבתי החולים, והנשים יוכלו להימנע מלהתייצב לפני הוועדה ולמלא טופס בקשה באינטרנט. מעט מדי, אבל לפחות משהו. חה"כ בצלאל סמטוריץ', שהביע בעבר התנגדות למדיניות ההפלות בישראל, מיהר לצייץ בחשבון הטוויטר שלו השבוע: "משלב מסוים בהיריון – הפלה היא רצח. בחסות בנט ושקד, הורוביץ מקדם רישיון לרצח עוברים. הממשלה הזו ממשיכה לכרסם בערכים היהודיים של המדינה היהודית – הפעם בתחום קדושת החיים".
נושא ההפלות מעולם לא הלהיט את הרוחות בישראל. במקביל למתרחש בארה"ב, מה שתופס בארץ יותר כותרות הוא ההדתה. דוגמה טובה לכך היא קמפיין הנידה שעשה רעש השבוע, ובו סלבס הידועות כחילוניות קידמו במימונה של בתו של לב לבייב את התפיסה הדתית על טומאתה של האישה בעת המחזור החודשי שלה.
סביר להניח שבעתיד הלא רחוק, סוגיית חופש הבחירה של האישה על גופה תתפוס מקום משמעותי יותר בחיי הישראלים. "אני יודעת שזה מוקדם מדי וזה לא יקרה עכשיו, אבל בעקבות מה שקרה בארה"ב חשבתי, מה אם היו מבטלים עכשיו את האפשרות להפיל בארץ ולא הייתי יכולה לבחור? הפחיד אותי שלא אספיק", אמרתי לשרה באותה פגישה במשרדי "בעד חיים".
"אל תדאגי", היא אמרה, "זה ייקח עוד זמן. החיים הם מתנה".
"החיים הם סבל", השבתי.
"החיים הם ניסיונות", היא פסקה.