התמונה הזו גררה עניין יוצא דופן ותגובות מתלהמות, אבל על פניו, שום דבר בה לא מסגיר למה. זה סלפי של אישה בביקיני צהוב, מחובקת על ידי גבר; הפוזיציה לא חריגה, גם לא גזרת בגד הים; אבל העוקבים של רבקה טוטיאשוילי, האישה שהעלתה את התמונה ושמצולמת בה, השתוללו. "אין שכל אין דאגות. האישה צריכה טיפול מיידי, היא מביישת את המין הנשי", הגיבה אחת הגולשות וזכתה לתמיכה בת 234 לייקים. "הורדתי עוקב, פשוט איכס", "את בושה, אין לך שום כבוד לילדים שלך" ו"רפואת הגוף והנפש", הוסיפו אחרים.
הסיבה לתגובות הקשות היא שטוטיאשוילי, שבינתיים הסירה את התמונה מחשבון הפייסבוק שלה, הייתה מוכרת עד לפני חודשים ספורים כגורו האפייה של החברה החרדית. נשים דתיות עקבו אחריה באדיקות וראו בה אחת משלהן: אישה חרדית, נשואה באושר בשידוך, אמא לארבעה שמנהלת בית דתי בישראל. בנוסף, הן נשאו אליה עיניים כמאסטרית קינוחים מצליחה שמתפרנסת בכבוד מקורס קונדיטוריה שהיא מוכרת אונליין. "הקהל שלי לא מקבל את זה שאני מתלבשת חשוף, וזה בסדר מבחינתי, זה מהמם", היא אומרת השבוע. "הרי עם ישראל הוא קודש הקודשים, וכשהם רואים מישהי שהייתה צדיקה, ופתאום פורקת עול – זה קשה להם".
כמה מוזר, ככה נכון: האישה מלאת הביטחון והאנרגיות שמפזרת חיוכים לכל עבר, לבושה בגופיית בטן קטנטנה, סקיני ג'ינס צמוד ונעלי עקב מפוארות, לא יצאה עד לפני מספר חודשים מהבית עם חצאית שחושפת ברך. "זה יושב עליי בול", היא ספק שואלת וספק מכריזה על הלוק המוקפד שלה, "אני מתה על עצמי. איזה כיף זה להרגיש טוב עם עצמך".
מה זה עושה לך כשאת רואה את התגובות הלא נעימות לתמונות שלך?
"שום דבר. כל החיים שלי אנשים ניסו ליישר אותי ולהגיד לי מה לעשות. עם השנים, בלית ברירה, בניתי לעצמי גדר זכוכית בגובה של ארבעה מטר. אף אחד לא יכול לעבור את הגדר הזו".
הייתי מסוממת מהתורה
טוטיאשוילי נולדה בשם קורל כבת למשפחה חילונית מחולון, הבכורה מבין ארבעה אחים. הוריה ניהלו עסק מצליח לאופנה והיא גדלה, לטענתה, כילדת שמנת. "היינו משפחה עשירה. אני זוכרת שהיינו טסים הרבה לחו"ל. הייתי ילדה מאוד מפונקת, אמא שלי מספרת שעוד לפני שהספקתי לבחור מה אני רוצה בחנות, אבא כבר היה קונה לי הכל".
כשהייתה בת עשר התגרשו הוריה ואביה ירד מהארץ. מאז אין לטוטיאשוילי קשר איתו. "אחרי הגירושים הייתה תקופה שבה עברנו דירה כל שנה", היא מספרת. "אמא שלי לא נתנה לי להרגיש שחסר לנו משהו, אבל אני ידעתי שזה לא כמו פעם".
איך היית בתור מתבגרת?
"די מורדת. לא הייתי הבת הבכורה הטובה שהייתי אמורה להיות, לא עזרתי לאמא שלי. לא רציתי להיות בבית, הייתי עושה הרבה ספורט וברוב שעות היום הייתי מסתובבת ברחובות ויושבת עם חברים. אמא שלי כל הזמן קראה לי הביתה, אבל לא הקשבתי לה. מאז שהייתי ילדה יש לי קטע של 'אל תחליטו עליי, אני אעשה מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה ואיך שאני רוצה'".
כשהייתה בת 14 הכירה טוטיאשוילי את החבר הראשון שלה, שהיה מבוגר ממנה בשנתיים. "הייתה בינינו אהבה מטורפת, היינו מבלים ביחד כל היום: ישנים ביחד, מבריזים מהלימודים ונוסעים על האופנוע שלו לים. הייתי מאוהבת בו ברמה שלא יכולתי לנשום אוויר בלעדיו". רגע אחרי שסיימה י"ב היא נסעה איתו ועם קבוצת חברים לחופשה קצרה באילת, ו"בלילה האחרון תפסתי אותו מתנשק עם חברה שלי. מול העיניים שלי ראיתי את הבן האדם שהיה כל החיים שלי בוגד בי. זה כאב שאני לא יכולה להסביר. עד היום זה אחד הרגעים הכי כואבים שעברתי".
איך הגבת?
"בבוקר כולם נכנסו למכוניות כדי לחזור למרכז, ואני לא הייתי מסוגלת להיכנס איתם לאוטו. לא רציתי לחזור לחולון, לא יכולתי להיות קרובה לבן אדם הזה".
היא נשארה באילת, גרה אצל חברים שהכירה בעיר ועבדה בבאסטות בטיילת, ובהמשך כברמנית ורקדנית בטן במועדונים. "היו לי תלתלים ארוכים והייתי הכי סקסית שיש. התלבשתי פרובוקטיבי מאוד, הייתי הולכת לים עם חוטיני בלי חזייה. כבר אז לא הייתי הבן אדם הכי שמור פיזית בעולם".
בגיל 18 התגייסה לצבא ושירתה כמפקדת טירונים במחנה 80. היא המשיכה להתגורר באילת, וכיוון שהקשר עם אמה נותק בהדרגה, נחשבה לחיילת בודדה. "הייתי חיילת מצטיינת", מספרת טוטיאשוילי. "הצבא נתן לי המון לחיים, איפס וביגר אותי".
כשהשתחררה קנתה כרטיס טיסה לארצות הברית והחלה לעבוד במכירות בעגלות בקניונים. "הצטיינתי במכירות. גיליתי שלא משנה מה אני אמכור, ברגע שאני נופלת על לקוח הוא לא יכול לצאת מזה חי", היא צוחקת. "עשיתי המון כסף ונהניתי מהחיים".
לאחר מספר חודשים של עבודה פגשה בחור ישראלי, דתי, ושמה עליו עין. "אצלי הכל סביב אהבה. אותו בחור לימד אותי על אגרת הרמב"ם, הקריא לי קטעים מהתורה ולקח אותי לבית הכנסת. קראתי תורה, ולמרות שלא תמיד הבנתי מה אני קוראת, הגוף שלי רעד. הרגשתי כאילו השם קורא לי. פתאום לא יכולתי להפעיל שיקול דעת. התורה לקחה אותי".
טוטיאשוילי עזבה את העגלות והתקבלה לעבוד כאופה במאפייה יהודית בלוס אנג'לס. "התחלתי מלמטה, מלגלגל את הבצק של העוגיות", היא נזכרת. "שעות על גבי שעות גלגלתי בצקים. אחרי כמה שבועות התקדמתי, נתנו לי לאפות יותר, לעבוד על הקופה ובשלב מסוים לנהל את הקונדיטוריה. משם כל הידע שלי באפייה".
במקביל, הרומן שלה עם התורה הפך לרציני. היא התחזקה, קיימה מצוות והחליפה את המלתחה שלה לחלוטין. "הרגשתי שהתורה כאילו לקחה אותי מהחיים שהיו לי ונתנה לי חיים חדשים שלא הכרתי לפני כן. היא החדירה בי דרך ארץ, רוגע, נועם, שלווה וטוב. כשלמדתי תורה הרגשתי כאילו אני עולה לשמיים, הייתי מסוממת מהתורה".
מה זאת אומרת?
"עד שהכרתי את התורה הסתכלתי על החיים כמו מלחמה. לא ראיתי אף אחד ממטר, הייתי יכולה לרמוס בן אדם בשביל להתקדם בעצמי. ראיתי את אמא שלי נשברת לרסיסים וזה לא השפיע עליי. אפס רגשות. כשלמדתי תורה, הפכתי לבן אדם יותר טוב".
ומה לגבי הבחור?
"איזה בחור? אה, ההוא. ברגע שהכרתי את התורה הוא לא עניין אותי".
בהינתן אורח החיים שניהלת עד אז, לא פחדת מהחזרה בתשובה?
"הדת אומרת שכל אדם שחוזר בתשובה, כל העבירות שהיו לו לפני כן הופכות לזכויות. זה הרגיע אותי מאוד".
רציתי להתחתן כמו שאני רוצה לצחצח שיניים בבוקר
חצי שנה של אורח חיים דתי לחלוטין עלו על שרטון באחת השבתות, כשטוטיאשוילי הייתה לבד בדירתה בלוס אנג'לס. "פתאום לא הבנתי מה נהיה ממני, למה אני עושה את זה ומה זה נותן לי. הרגשתי כאילו שנכנס בי דיבוק. רציתי לחזור להיות חרא של בן אדם, ללבוש חשוף, לעשות כסף ולעשות מה שבא לי, לחזור לבלגן".
קיצוני.
"אצלי אין אמצע. שחור או לבן".
למחרת היא עלתה על טיסה לניו יורק והשתלבה במכירות בעגלות בעיר. "הלקוחה הראשונה שלי קנתה מוצרים ב-5,900 דולר, זה סכום מטורף. מכרתי לה באלף דולר קרם שאמור לעלות 20 דולר, שרפתי עליה את כל העצבים שלי".
ביום אחד הצדיקה הפכה לסוג של נוכלת.
"ביום אחד. נמאס לי ושלום".
טוטיאשוילי המשיכה לעבוד בעגלות במשך מספר שבועות, אבל המצפון לא הניח לה הפעם. "הרגשתי שאני מרמה אנשים, שאני צריכה לשקר כדי להרוויח. זה אולי התאים לי פעם, אבל בתקופה ההיא לא הייתי מסוגלת. החלטתי שאני חוזרת לדת, שאני רוצה להיות אישה חרדית". ואכן, היא עברה לאזור החרדי ביותר בברוקלין ופתחה דף חדש - שוב - כחרדית מן המניין. בתוך שלושה חודשים כבר יצאה לשידוכים, והתארסה לבעלה בפגישה השלישית.
הפגישה הרביעית הייתה החתונה. הוא רצה לעלות לארץ ולהתחתן בישראל, וטוטיאשוילי לא ראתה מקום לסירוב. "לא רציתי לחזור לארץ, אבל הרצון שלי להתחתן היה גדול יותר, אז הסכמתי. טסנו לארץ והתחתנו. בדיעבד, לא הייתי מוכנה לזה בשיט. לא חשבתי אם אני רוצה אותו ולא חשבתי מה זה חתונה ואיך זה לגדל ילדים, כלום. רציתי בית של תורה והייתי מוכנה לעשות הכל בשביל זה. רציתי להתחתן כמו שאני רוצה לצחצח שיניים בבוקר, כי זה משהו שצריך לעשות".
תשעה חודשים לאחר החתונה נולד בנה הבכור, ובינתיים התחילה מערכת היחסים להידרדר. "זו לא הייתה זוגיות, לא היה שם כבוד הדדי, לא מערכת יחסים. לא היה על מה לבנות בית, חוץ מהרצון המשותף לבנות בית. זה בסדר, אבל זה לא מספיק כדי לחיות באושר. אני רציתי להיות מאושרת".
טוטיאשוילי ביקשה גט שנה לאחר החתונה. הוא סירב והיא החליטה לעזוב את הבית. "הייתי בת 23, לקחתי את הילד שהיה אז בן חצי שנה ועברתי לירושלים, לרחוב צמוד לשכונת מאה שערים. זו הייתה התקופה הכי קשה בחיים שלי".
באיזה אופן?
"להיות אישה גרושה במגזר החרדי זה הדבר הכי מסוכן שיש. לא מארחים אותך, לא רוצים להיות בחברתך ולא מכניסים אותך הביתה. הייתה בודדה ועצובה, רק אני והבן שלי. בגלל שלא קיבלתי גט, גם לא קיבלתי מזונות. הייתי מקבלת סלי מזון מתורמים ובימי שישי הולכת למאפייה בשעה שזורקים את הלחמניות ואוספת כמה, כדי שיהיה לי מה לאכול".
חשבת לצאת בשאלה?
"להפך, הרגשתי שהשם מנסה אותי. החלפתי את השם מקורל לרבקה כדי להוכיח לעצמי שהכל למען השם. אם לא האמונה הזו, אני לא יודעת איך הייתי מחזיקה".
במשך שנה וחצי הייתה טוטיאשוילי מסורבת גט, לדבריה, ורק כאשר בית הדין הרבני איים להטיל סנקציות על מי שהיה בעלה, הוא נתן לה את הגט המיוחל. "ביום שקיבלתי את הגט הרבנית הציעה לי שוב לצאת לשידוכים", היא נזכרת. "אמרתי לה 'אני מוכת מלחמה, חכי רגע', אבל היא הסבירה שבגלל שאני עדיין צעירה והבן שלי תינוק, גברים יהיו מוכנים לקחת אותי. פחדתי שאם לא אתחתן לא אמצא מישהו לעולם, אז הסכמתי".
נשמע קשוח.
"לא היה לי זמן לחשוב. זה היה כאילו שהייתי על רכבת לאושוויץ. ככה. תוך ארבעה ימים נפגשתי עם הבחור הראשון במטרה להתחתן".
ומה היה?
"מסכן, כל הפגישה רק בכיתי לו כמה רע לי וקשה לי. הוא אמר לי 'השם יברך אותך', ליווה אותי לאוטובוס והלך".
יגאל, אבי שלושת ילדיה ומי שהייתה נשואה לו עד ינואר האחרון, היה הגבר השלישי שניסו לשדך לה באותה תקופה. "היה בו משהו אחר", היא מספרת בחיוך. "אני עד היום מתה עליו כחבר. הוא היה נשמה, עדין נפש ואיש רגוע. הוא התאים לי. בהתחלה".
רק בהתחלה?
"בשנים הראשונות הנישואים היו טובים. היינו זוג מדהים, הוא היה אברך ואני עבדתי בחברת בזק, בצהריים הייתי עם הילדים ובערב הרבה פעמים עשיתי הפרשות חלה. הבאנו שלושה בנים, ניהלנו חיים נורמטיביים. הכל היה סבבה עד שהחלטתי להיות עצמאית ולמכור עוגות, וזה לא היה מקובל עליו. הפריע לו שאני כבר לא האמא שהייתי שנמצאת בבית כל היום, שמבשלת, מנקה, מסדרת".
טוטיאשוילי מכרה את העוגות שאפתה מביתם שבחיפה - בתחילה למשפחה ולחברות, ואז, לאור ההצלחה, התרחבה והחלה למכור גם לזרים. "הייתי מפרסמת את עצמי בעיתון ותמיד המודעות שלי היו שונות, ידעתי איך לשווק את עצמי. מהר מאוד זה הפך לטירוף, כל הבית שלנו היה קמח. היו לי המון לקוחות, בהתחלה נשים, ובשלב מסויים היו גם גברים שהגיעו לקנות עוגות לנשים שלהם. זה שיגע את יגאל שמגיעים אלינו גברים הביתה, הוא עזב את הכולל ועבר להיות כל היום בבית. הוא לא נתן לי את המקום שלי".
חברה טובה של טוטיאשוילי, שמעבירה קורסים להורות דרך הרשת, העלתה בפניה את האפשרות לפתוח עסק אינטרנטי בעצמה. "היא אמרה לי, 'עד מתי תהיי בתוך המטבח?'. זו הייתה סוג של עקיצה, אבל זה גרם לי להבין משהו. לא היה לי ניסיון בשום דבר, אבל אני יודעת שאני אשת מכירות מעולה. את רוצה להיות מאפרת? אני אלמד אותך להיות מאפרת. את רוצה להיות קונדיטורית? אני אלמד אותך קונדיטוריה. רציתי לעשות כסף בלי לעבוד קשה, זה היה הדבר היחיד שעניין אותי".
וזה הצליח. טוטיאשוילי פיתחה קורס אפייה, החלה לשווק אותו אונליין – והלקוחות הגיעו. "רוב הקהל שלי הן נשים חרדיות שבאות אליי כי הן רוצות להרוויח את הכסף שלהן בעצמן ולא להיות תלויות באף אחד".
וזה מה שהן מקבלות בקורס?
"הן מקבלות לימודי קולינריה, אבל מקבלות גם להכיר אותי. הן יודעות שרבקה היא אחת שהגיעה מהשכונה, ותראו לאן היא הגיעה. הן לוקחות ממני דוגמה, אני מדברת איתן, כותבת להן מיילים, מעצימה אותן ונמצאת איתן בקשר ישיר במייל".
מי שבוגרת קורס שלך מקבלת תעודת קונדיטורית עליה את חתומה. מה ההכשרה שלך בתחום?
"אין לי הכשרה מקצועית. פשוט הבנתי שלא משתלם לי למכור עוגה ב-50 שקל, אני מעדיפה למכור קורס ב-7,000 שקל. זה גם מה שאני מעבירה בקורסים: קונדיטוריה, שיווק ואיך לעשות כסף".
המון נשים מנסות להקים עסק דומה לשלך ולא מצליחות. איך תסבירי את ההצלחה שלך?
"הכל מאת חסד השם".
אמרתי לילדים שאני רוצה להתלבש אחרת
חסד השם או שלא, טוטיאשוילי זיהתה צורך והרחיבה את המותג של עצמה. היא ייסדה את עמותת "הקונדיטוריות המוסמכות", וגם הוציאה ספר מתכונים כשר. אלא שהמשבר ביחסים עם בעלה, יגאל, הלך והחריף. כשנחשפה ברשת לנשים חרדיות שמקדמות טיפוח ואופנה, עשתה בעצמה שינוי חיצוני. "ראיתי ברשת נשים חרדיות שנראות מדהים", היא מספרת, "נשים מאופרות שלובשות בגדי מעצבים ואפילו עושות חומצה בשפתיים, שמרשות לעצמן להיות סקסיות וחושניות ועדיין להישאר חרדיות. עד שלא היה לי פייסבוק לא ידעתי שאפשר להראות ככה בעולם החרדי. הבנתי שאני רוצה להיות אחת כזו, וזה מה שעשיתי. קניתי פאות חדשות, בגדים צבעוניים והתאפרתי".
ואיך הגיב יגאל?
"הוא אמר שאני הורסת את הבית. הפריע לו שאני מטפחת את עצמי יותר ושרואים אותי ברשת. הוא פחד שאני אלך עם מישהו אחר. הסברתי לו שאני שרופה לו על התחת, שהוא ספר תורה ושהוא קודש הקודשים מבחינתי. ניסיתי להסביר לו שמה שאני עושה זה לא בשביל מישהו אחר אלא רק בשבילי ושהוא היחיד שנוגע בי בסופו של דבר, אבל זה לא עזר".
את מה שאירע ביניהם באותה התקופה היא מעדיפה שלא לשתף, "מתוך כבוד אליו ולילדים". בסוף 2020 השניים נפרדו, וגם אז לקח זמן עד שקיבלה גט. "לא רציתי לחכות. מהכסף שהרווחתי קניתי דירה משלי בנהריה, ועברתי עם הילדים".
הדירה בנהריה הייתה צמודה לטיילת שבעיר. "הסתכלתי מהחלון ונזכרתי כמה אני אוהבת לרוץ וכמה אני מתגעגעת לים", היא מחייכת. "לא עצרתי את עצמי, ירדתי לטיילת והתחלתי לרוץ. בהתחלה עם חצאית, וכשזה נעשה לא נוח החלפתי לטייטס וחולצה".
ושלום לאישה החרדית?
"בהתחלה הייתי רצה עם בגדי ספורט ובמהלך היום עוד מסתובבת עם חצאיות כאישה חרדית. המשחק בין שני העולמות הפסיק כשקיבלתי את הגט מיגאל. באותו היום לקחתי את הבגדים החרדיים שלי, שמתי בשקית ומסרתי למישהי. הלכתי לקניון וביקשתי מהמוכרת את הבגדים הכי קטנים שיש, חצאית מיני וגוזייה קטנה. יצאתי מהחנות והרגשתי שזו אני החדשה".
איך הילדים הגיבו?
"הם כן ראו אותי לפני כן עם בגדי כושר בבית, אז השינוי לא היה מאוד קיצוני עבורם. מעבר לזה שכן הסברתי להם שאני אותה אמא, אבל שלא טוב לי בבגדים החרדיים ואני רוצה להתלבש אחרת. החלטתי, יחד עם אבא שלהם, שהם נשארים דתיים ובמסגרות תורניות. כמובן שגם אמרתי להם שאם משהו לא טוב להם אני אעשה הכל כדי שיהיה להם טוב".
בהמשך פתחה לעצמה טוטיאשוילי כרטיסים בשלל אפליקציות הכרויות. את התיאור שהוסיפה לפרופיל הטינדר שפתחה היא זוכרת היטב: "'גרושה פלוס, בת 36, אוהבת לרוץ ולשתות יין בבר עם אנשים טובים. מחפשת גבר שרירי וגבוה לערב שמתחיל רומנטי ונגמר כשכל השרירים מפורקים, ללילה אחד בלבד'. הוספתי תמונה שלי בלי הפנים, שרואים רק חלק מהפאה, ואני עם חזייה ותחתונים, וזה הכל. אני לא שפויה".
עזבי שפיות. זה דורש חתיכת אומץ.
"עשיתי את זה בשביל עצמי. הרגשתי שבצעד הזה אני בעצם מחזירה את השליטה לידיים שלי, שאני בוחרת מה אני רוצה לעשות ועם מי. הייתי צריכה את זה".
למרות שבמודעה שפרסמה היא ביקשה פרטנר ללילה אחד בלבד, המפגש הלילי שלה עם חן, ארוסה היום, נמשך הרבה יותר מהמתוכנן. "אני ראיתי אותו כפאן, אבל הוא התאהב בי. אני המשכתי לצאת, לחגוג וליהנות, וחן תמיד היה שם. הוא היה מחזר, שולח פרחים, כותב מכתבים. חן היה בוגר יותר מכל גבר אחר. הוא היה גרוש עם ילדים, הייתה לנו שפה משותפת. מהרגע שהכרנו הוא פשוט קיבל אותי עם כל המורכבויות שלי. הוא היחיד שהסכמתי לו לקרוא לי קורל".
בחודש יולי האחרון מערכת היחסים ביניהם הפכה לרצינית. "הרגשתי שאני מתאהבת כמו שלא התאהבתי מגיל 17", היא מספרת בחיוך ענק, "אמרתי לו שאם הוא רוצה שזה יהיה רציני אני רוצה להתחתן. ואם לא, שישחרר ויתן לי ליהנות".
נו…
"הוא הסכים".
אז בעצם הצעת לו נישואים?
"לא בדיוק. נכנסתי לגוגל וחיפשתי טבעת שתתאים לי. כתבתי 'טבעות נישואים יוקרתיות', וראיתי את הטבעת שלי: גלגל יהלומים טבעיים שעולה 30 אלף שקלים".
בקטנה.
"הוא קצת התמהמה אחרי שבחרתי את הטבעת, אבל לא באמת השארתי לו ברירה. נסענו לבורסה והוא קנה לי את הטבעת שרציתי. ואז, כשיצאנו מהחנות, הוא אמר לי 'נו, תשימי את הטבעת', ואמרתי לו שאני לא שמה עד שהוא מציע. עמדנו ליד המעלית והייתה לי ביד כוס קפה. הוא שם את הכוס בפה, ירד על שתי הברכיים ואמר 'קורל, אני מתחנן שתגידי לי כן'. ברור שהסכמתי".
בשבוע הבא יעברו השניים לדירה משותפת בצפון הארץ. "הילדים שלי מנהלים אורח חיים חרדי והמשפחה שלו חילונית לגמרי. זה יהיה קשה, אבל אני מאמינה שיהיה בסדר, אנחנו יחד בזה".
ועם הדירה החדשה, נפתח גם פרק חדש בעלילותיה של רבקה. איפה תהיי בעוד 10 שנים?
"ככל הנראה נהנית מהחיים, יושבת בים, מכינה קובה לחן. בעצם יש לי גם רצון לחזור להיות חרדית. עזבי, אני לא יודעת. אני לא יודעת מה יקרה איתי בעוד שבוע, אז מה קשור עשר שנים".
צודקת, נלך יותר קרוב. הכתבה שלנו תתפרסם ביום חמישי, יש לך מושג מה יקרה עד אז?
"אולי אני אהיה באיזה מנזר. איתי באמת אי אפשר לדעת".