לכל אישה בהריון מתקדם יש צ'ק ליסט עם משימות שצריך להספיק לפני הלידה. להרכיב עריסה; להצטייד במגבונים; להיות בשלוף עם טלפון של יועצת הנקה. נועה מימן הוסיפה סעיף נוסף לרשימה הרגילה הזו: להשתחרר מטראומת האונס עד כמה שניתן.
שבועות ספורים לפני לידת בנה הבכור, מימן מוציאה את הפרק האחרון בסדרת הרשת שלה, "ערכת כלים לנאנסת". הסרטון, היא מרגישה, חייב לצאת אל העולם לפני התינוק כדי לאפשר לה להגיע ללידה כשהיא שלווה ככל הניתן.
"לידה יכולה להיות טריגרית למישהי שעברה אונס, זה יכול לעורר תחושות", אומרת מימן. "רק המחשבה על רופא שבודק לי פתיחה מכניסה אותי לסטרס. זה קרה לי גם לאורך ההריון, בבדיקות. היה לי רופא נחמד ועדין, אבל עדיין גבר, והוא אמר לי 'אני איילד אותך'. לא אתה לא. אנחנו יולדות, לא מיילדים אותנו, ואני אלד כשאני והתינוק נהיה מוכנים. השיחה עם הדולה לעומת זאת מאוד שונה. היא שאלה אותי איך אני מרגישה בפנים, לא רק פיזית. הבינה מי אני, את 'ערכת הכלים'. בתחום הגינקולוגיה אין את הדיבור הזה בכלל".
כבר ארבע שנים שמימן מחטטת בפומבי בפצעי האונס. הרבה לפני כוכבות הוליווד, היא התייצבה מול המצלמה הביתית ודיברה על תחושת האשמה, תיעוב הגוף, הקרעים במערכות היחסים וכל מה שעובר על אדם ששרד פגיעה מינית. באחד הסרטונים ששחררה התייחסה גם למחשבות על הורות. "קשה לחשוב על להביא ילד ממקום שנתפס אצלנו מזוהם", אמרה בזמנו. "קשה לעשות הפרדה בין האיברים שחוו את הטראומה לאיברים שאמורים ליצור את הדבר הכי טהור בעולם".
מימן הותקפה מינית בגיל חמש ושוב בגיל 15. בגיל 20 נאנסה. התוקפים בכל הפעמים היו גברים שהיו סביבה. בפרק הפרידה שמתפרסם עם כתבה זו, היא תוהה אם בכלל אפשר להחלים מאונס: "אין החלמה מלאה אבל יש דרך להבראה. להגיד, 'שילמנו מספיק, אנחנו לא מוכנות יותר'. להפוך את זה לסיפור ולשלוט בו במקום שישלוט בך. זה לא אומר שלא יהיו תופעות של פוסט טראומה, אצלי זה יצא פעם בריב עם בן הזוג שלי וזה לא נעים לראות. אבל הרעיון הוא לעבור משיח של קורבנות לשיח של השלמה".
זה משהו שקרה לך לאורך הפרקים שצילמת?
"עם המצלמה והניתוח העצמי עשיתי בסדרה דרך יותר משמעותית מכל הטיפולים הפסיכולוגיים שעברתי. עכשיו אני רוצה להעביר את זה הלאה. אני אמשיך להיות דוברת של הנושא, ואולי יהיה גם ספר, אבל אני רוצה לעבור לדבר הבא שלי".
יש לך בן בבטן. אולי זו סגירת המעגל הכי משמעותית.
"היה לי ברור שיהיה לי בן, אני חייבת לגדול במקום הזה. בן זה גם פחות חרדות מפגיעה מינית, זה רלוונטי להם אבל בחצי. אני אתאמן עם בן ואז אני מקווה שבהמשך תהיה לי בת".
"ידעתי שקסטיאל משכר נשים, גם איתי הוא ניסה את זה"
מימן, שמוכרת לציבור הישראלי בעיקר כיוצרת סרטים דוקומנטריים, נמצאת זה שנתיים בזוגיות עם תומר דביר, מנכ"ל ומייסד חברת ההייטק "סולוטו" שנמכרה תמורת 130 מיליון דולר. אותה פנינת אקזיט שבעבר נפתלי בנט כיהן כמנכ"לה. "לפני שהכרתי את תומר חשבתי שאעשה ילד לבד", היא אומרת. "עשיתי סרט דוקו על ילדי בנק הזרע כי הייתי בדיאלוג עם הנושא הזה, וגם ראיתי שאני לא מצליחה לנהל מערכת יחסים רציפה עם גבר, תמיד היו דרמות. אבל אני שמחה שפגשתי את תומר ואנחנו עושים את זה ביחד. זה לא היה לי מובן מאליו שאני אהיה עם מישהו בכלל".
גם המקום השליו שאליו הגיעה בחייה אינו מובן מאליו. הילדות באור הזרקורים כבתו של הטייקון יוסי מימן, גירושי ההורים בגיל צעיר, הפגיעות המיניות המצלקות, היצירה התיעודית - הכל תמיד היה חשוף, אולי חשוף מדי. ב-2012, כשהשתתפה ב"רוקדים עם כוכבים", סיפרה על התקיפות המיניות בפעם הראשונה והפכה לכתובת עבור נשים אחרות שפנו אליה עם סיפוריהן. מאז הבינה שעברה תמיד ישים אותה במרכז של סערה.
כך למשל אירע לפני כשנה, כשפרסמה בפייסבוק מכתב פתוח לידידה, אלון קסטיאל, שנאשם בשורה של מעשי אונס, וחתם בתחילת השנה על הסדר טיעון. בפוסט הביעה מימן תקווה שקסטיאל ייקח אחריות למעשיו. "ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שמישהי תתלונן עליך. אולי הייתי יכולה לעזור למנוע לפחות את המקרים של התקופה האחרונה".
"הפוסט הזה עשה הרבה רעש", היא משחזרת היום. "אלון תמיד העריך את 'ערכת הכלים' ותמיד עשה לייקים ושיתופים לסרטונים, אז הרשיתי לעצמי לצפות שהוא יתנצל, אבל יכול להיות שזה היה האופטימיזם שלי, ציפייה נאיבית ולא מחוברת למציאות. הופנה כלפי בזמנו הרבה כעס אבל חשוב לי להבהיר - לא הכרתי את התלונות על סם האונס כשכתבתי את הפוסט. ידעתי שהוא משכר נשים, דוחף אלכוהול. גם איתי הוא ניסה את זה. יש התנהגויות שהיו לגיטימיות פעם, אבל צריך להבין היום שהן כבר לא".
היום את יוצאת ישירות נגדו בפייסבוק שלך. משתפת פוסטים של מתלוננות נגדו.
"אנחנו כבר לא בקשר. אנשים מתרכזים בסיפור שלו כי זה סקסי, אבל הוא לא היחיד. יש גם את יניב נחמן ועוד רבים. זה מפספס את המטרה להתמקד רק בקסטיאל, זה נהיה צהוב במקום שנדבר על הדבר המהותי. אני לא מאמינה במלאכים ושטנים, גם לא בהקשר של האנסים שלי. אני מאמינה בבני אדם. אני לא מאחלת להם מוות, אלא שיבינו איך הם פגעו, שיקחו אחריות. גם בני סלע עבר אונס קשה בילדותו שלא טופל. אם נתחיל לטפל בהם, גם נוריד את כמות הפוגעים, המפלצות הכי גדולות הם אנשים לא מטופלים".
לא קל לשמוע את זה. זה נשמע חומל כלפי התוקף.
"כן, אני יודעת. זה לא פשוט. אבל זה מה שאני חושבת. אם בועז ארד היה לוקח אחריות, זה היה מקדם אותנו יותר מאשר שהיה מתאבד. אם הוא היה יוצא החוצה ואומר 'עשיתי דברים, זה היה נראה לי תקין אבל היום אני מבין כמה זה מעוות וחולה ואני מתנצל ורוצה לפצות', היינו מגיעים לאנשהו".
לא זכור לי אף גבר מפורסם שהתנצל. אנחנו סולחות בלי שהם אפילו מבקשים סליחה.
"אנחנו עכשיו בתקופה של לסמן את הטורפים. צריך לעבור אותה והשלב הבא יהיה לייצר תרבות אחרת, וצריך גם גברים בשביל זה. התפיסה שלי היא לא שנסלח להם והכל סבבה - אלא שנעודד את מי שמוכן לקחת אחריות ולעבור תהליך. המטרה היא לא לצלוב את כולם אלא ליצור חברה שבטוח לחיות בה כאישה. הרי לא כל גבר פגע, אבל כולם היו חלק מתרבות האונס. גם אנחנו כנשים היינו חלק מהתרבות הזו. גברים שמביעים חרטה זה משהו שצריך לעודד. אני לא מקנאה באנסים. הקארמה שלהם עם העולם הרבה יותר קשה משלי, לא פשוט להיות אדם שמבין שהוא ריסק חיים של אנשים".
ומה תשובתך לתגובת הנגד? אחרי פרשת אזיז אנסרי, למשל, אמרו שנשים הופכות כל סקס רע לחוויה של אונס.
"לא צריך לפחד מהשיח. סקס גרוע הוא לא אונס אבל היה לי פעם סקס נוראי עם גבר שראה טניס כששכבנו, ואני יצאתי משם כאילו נאנסתי שוב. זו לא אשמתו, הוא לא מכיר את הסיפור שלי והטראומות שלי, אבל הרגשתי שאני כלי לשימוש של מישהו ויצאתי משם מרוסקת. אונס וסקס רע הם שני דברים שונים, שיהיה ברור, אבל בישראל ובארצות הברית השיח מאוד פוריטני. שחור או לבן, שרמוטה או זיין, והשיח מאוד חשוב. לא צריך לפחד ממנו, חשוב לדבר וליצור קוד חדש".
"ביקשו ממנו לשמור עלי. ככה אתה שומר? הייתי חסרת הכרה"
היא הייתה בת חמש כשעובד בבית הוריה נגע בה. "הוא אמר לי שהוא יהרוג אותי אם אני אספר למישהו, אז לא סיפרתי הרבה זמן, עד שיום אחד זה פשוט התפרץ ממני: אמא שלי אמרה שהוא ייקח אותי לשיעור פסנתר, והתחלתי לבכות", היא סיפרה באחד הפרקים של "ערכת כלים". "ההורים לקחו אותו לבדיקת פוליגרף. בהתחלה שמחתי, הנה - זה באמת קרה, לא המצאתי את זה, אבל אז חשבתי למה צריך היה פוליגרף? למה לא האמינו לי? אחר כך נכנסתי להדחקה של עשר שנים. לא זכרתי שהיה דבר כזה בכלל".
בגיל 15, כשהפכה ליו"ר נוער מפלגת העבודה, עברה את התקיפה המינית השנייה מחוץ למסעדה, על ידי מי שהיה אז במשמרת הצעירה של התנועה. האירוע טלטל את הזיכרונות והעיר את הילדה בתוכה, שלראשונה הבינה מה קרה לה עשור לפני כן. "סיפרתי לממונים במפלגת העבודה, וכל מה שהם עשו היה להגיד שהוא לא יישב לידי בכנסים, אלא מאחוריי. זה טירוף, אבל ככה זה היה בשנת 1995".
"הידעתם שלנשים שהותקפו מינית לפני גיל 18 יש סיכוי כפול להיאנס שוב? אנחנו, קורבנות תקיפה מינית, נרשה לעתים לאנשים להתעלל בנו - כי אנחנו מורגלים בזה. כשאדם אחר נוגע בגוף שלך, הנטייה הטבעית שלנו היא להתנתק, להפריד בין הגוף לנפש, ולתת לאותו האדם לעשות את שלו", היא מספרת בפרק 3 של "ערכת כלים". וכך אכן היה. בגיל 20, אחרי שתי תקיפות מיניות, מימן נאנסה.
"זה היה בחתונה של חבר שהכרתי, ותמך בי בתקיפה הקודמת", היא אומרת בחיוך מר ואירוני. "מכר שלו עשה לי את זה. אני זוכרת את עצמי מתעוררת באמצע, הוא בתוכי, אנחנו במסדרון של 'דיוויד אינטרקונטיננטל', אני לא יודעת איך הגעתי לשם בכלל, והוא בורח ממני. לא הבנתי מה קרה. הגעתי בוכה לחברות שלי והן אמרו לי, 'את חייבת להתחיל לשמור על עצמך'. אני לא מאשימה אותן, מה ידענו אז? רק אחרי שנים, כשראיתי כתבה על סם אונס, הבנתי שזה מה שקרה לי. זה לא כמו להתעורר משכרות, זה לא האנגאובר, זה סוויץ' שמדליק ומכבה אותך, וזה מה שהיה שם".
במהלך צילומי סדרת הרשת, מימן הבינה שלמרות הזמן שעבר וההתיישנות שתגן על תוקפיה - היא חייבת לפנות למשטרה. "היה לי חשוב להגיש תלונה, כי איך אני אעשה על זה פרק בלי לעבור את זה בעצמי. ידעתי שהתיקים ייסגרו על התיישנות, אבל היה לי חשוב להראות למצלמה את העותקים של התלונות. עד הרגע האחרון התלבטתי אם לחשוף מול המצלמה את שמותיהם של התוקפים, וממש בסוף החלטתי שלא וטשטשתי את שמותיהם. הגעתי למסקנה שעדיף להמשיך לביים את הסדרה מאשר להיחשף לתביעת דיבה".
מה קרה אחרי שהתלוננת?
"המשטרה הביאה את האנס מהחתונה לעימות מולי. זו הייתה חוויה מאוד קשה. הוא הכחיש את סם האונס ואמר שרציתי את זה, שהייתי במצב נפשי רעוע וביקשו שהוא ישמור עלי. אז ככה אתה שומר עלי? הייתי חסרת הכרה לגמרי".
והתוקף מתנועת "העבודה"?
"גם הוא עדיין בסביבה, אבל אין לו תפקיד במפלגה ולמיטב ידיעתי הוא לא אין לו כל תפקיד בשירות הציבורי. התלונה נגדו נסגרה על התיישנות וחוסר ראיות ואני אפילו לא יודעת אם הוא נחקר. כנראה למשטרה קל יותר להתמודד עם גניבות אופניים".
"תומר הגיע אלי מפותח פמיניסטית. הוא לא צופה בפורנו"
חייה הזוגיים בצל התקיפות מעולם לא היו מקור לשלווה. היו לה שנים של רווקות מתוקשרת, ומערכת יחסים עוד יותר מתוקשרת עם עמוס תמם, אבל לדבריה - תומר הוא האחד שסוף סוף הצליחה לנוח איתו. "הכרנו דרך חברים משותפים ועברנו לגור יחד אחרי חודשיים. בלי דרמות ובלי התלבטויות. אני שמחה לבחור בו כל יום, אני חושבת שאני רוצה להיות איתו לנצח. לא חשבתי שזה יגמר ככה".
למה?
"לא גרתי עם מישהו יותר מעשור, וגם אז זה היה טראומטי. מהמקום של הפגיעה תמיד בחנתי את בני הזוג שלי. האם הם אוהבים אותי? האם יישארו איתי למרות הכל? אף מערכת יחסים לא יכולה לצלוח את זה לאורך זמן".
אז מה היה שונה עם תומר?
"גם לתומר עשיתי מבחנים ובדקתי והיו לי כלי הרס משוכללים מאוד. אבל משהו בחיבור ביננו היה זורם ונעים, הוא יציב ויותר מקורקע ממני. היו לי תקופות שיצאתי עם אמנים והגעתי למסקנה ששניים באותו בית זה יותר מדי. תומר הוא אמן בדרכו, הוא אחד היצירתיים שראיתי בהייטק. כשרצו להכיר לי אותו אמרתי עזבו אותי מהפוצים האלה של ההייטק. אבל זה לא ככה. הוא ממש לא פוץ", היא צוחקת.
הוא מתחבר לאג'נדה שלך?
"תומר הגיע אלי כבר גבר מפותח מבחינה פמיניסטית. זה לא יפה להגיד מחונך, אבל זו הכוונה. הוא לא צופה בפורנו ומעולם לא היה במועדון חשפנות, חוץ מאשר בסיור של בוקי נאה בדרום העיר שעשו להם מהעבודה. הוא סיפר לי שהיה לו מאוד קשה עם זה, וזה רק חיזק את עמדותיו. הוא מהחבר'ה הטובים למזלי".
למה בחרתם שלא להינשא?
"לא חשנו צורך. אנחנו מאוהבים ושמחים ולא צריכים אסמכתא. תומר לא היה מוכן לשמוע על זה בכלל, הוא אתאיסט ולא צריך מוסדות וסמלים וטקסים. אצלי תמיד יש גירוד בצוואר בחתונות, זה גורם לי לתחושת מחנק ולחץ".
נועה מימן ושני אחיה, אוהד ויואב, גדלו בהרצליה. אמם, מרים, היא אדריכלית. אביהם הוא איש העסקים יוסי מימן, שעשה את הונו מחברת האחזקות "אמפל" ו-EMG, חברה מצרית בעלת הזיכיון לייצא גז טבעי ממצרים לישראל. כשהייתה בת שש הוריה התגרשו, ובשנת 2001, עם רכישת ערוץ 10 - שמו של אביה הפך לשם נרדף לטייקון ישראלי מצליח. בשנים האחרונות נראה כי האב ירד מתחת לרדאר, והפרסומים האחרונים לגביו מתייחסים להסכם עד מדינה שלכאורה חתם עם הפרקליטות בפרו, לאחר שנחשד בתיווך שוחד לנשיא.
מימן מאשרת שאביה נמצא בישראל כעת ואומרת שהשמועות על בריאותו הרופפת לא צריכות להדאיג. "אבא שלי כאן בארץ. הכל בסדר ונהדר", היא משננת. "על עסקיו אין לי מה להגיד. תמיד הקפדתי לא להתייחס, ולא אתחיל עכשיו. הוא בריא ומתרגש להולדת נכדו".
הוא תומך במה שאת עושה?
"היה לו קשה עם ערכת הכלים בהתחלה, הוא לא הבין למה אני צריכה את זה. זה מאלץ הורה להתבונן על הכאב הגדול שהבת שלו חוותה. אבל ככל שהוא קיבל על זה פידבקים, הוא הבין שאולי היה שם משהו חשוב".
שם המשפחה שלך לא עזר בתעשייה?
"אני אגיד בזהירות שאני חושבת ששילמתי מחיר על שם המשפחה שלי, יותר מאשר הרווחתי מזה דברים. בגיל צעיר הייתי כתבת 'Y בעשר' למשך תקופה קצרה, כולם אמרו שאבא שלי סידר לי את זה. הוא בערוץ 10 וזה ב'יס', מה הקשר בכלל? אבל מהר מאוד הבנתי גם שזה לא בשבילי, במקום לדבר על נינט דיברתי על ערפאת".
"אני עדיין הולכת לאודישנים"
היא עשתה תואר ראשון בהיסטוריה ותואר שני בפוליטיקה השוואתית בלונדון, וחזרה לישראל להשיק קריירה כיוצרת סרטים דוקומנטריים. סרט הביכורים שלה מ-2010, "הו מאמא", חיבר בין הסיפור של סבתה ניצולת השואה לבין מעמד העובדים הזרים בישראל. בימים אלה היא מגייסת מימון לסרט דוקו חדש שיעסוק בהתערבות הרפואה בלידות.
בין סרטי הדוקו והאקטיביזם מימן טיפחה גם חיידק במה קטן. היא עשתה קורסים של משחק מול מצלמה, זכתה מדי פעם לליהוקים כשחקנית משנה ("פרשת השבוע", "איים אבודים") אבל שום דבר לא באמת המריא. לדבריה, מדובר בין היתר במחיר נוסף של חשיפת האונס. "אני לא בטוחה שזה עשה טוב לקריירת המשחק שלי, להיות מזוהה עם הנושא הזה", היא אומרת. "יש איזו רמה של נייטרליות שמצופה ממך כשחקן, שאני כנראה לא מאפשרת. אבל אני עדיין הולכת לאודישנים. השתתפתי עכשיו בתפקיד ראשי בסרט אימה בשם 'ילדי הסתיו' שאנחנו מקווים שיצא בקרוב. זה סרט סלאשר שקורה בשנות ה-70 בקיבוץ, עם אמירה חברתית ופוליטית".
את נהנית לשחק?
"כן, אבל זה לבד אף פעם לא מספק אותי. אני אוהבת לספר סיפורים. החלום שלי תמיד היה להיות וודי אלן, רציתי להיות כמוהו באישה, לעשות כל שנה סרט אחר. אחרי כל מה שיודעים עליו, כבר כמה שנים לא ראיתי סרטים שלו וממש קשה לי עם זה".
הוא גמור בעיינך?
"עוד לא. הוליווד ממשיכה להדחיק. לפני כמה שנים ביליתי תקופה בלוס אנג'לס, וזו הייתה אחת התקופות הכי קשות בחיי, כל הזמן לדחוק ניסיונות להחפיץ אותך. פעם פגשתי סוכן של וודי אלן שאמר לי בפשטות שאם אשכב איתו הוא יעזור לי להגיע אליו. הוא היה עם בחורה צעירה, אולי קטינה, ופשוט לא הבין למה אני לא מצטרפת אליהם לשלישייה. הוא לא הצליח להבין את זה".
היית מחלוצות תנועה שהפכה לעולמית. את מרגישה שידעת ש-MeToo יקרה?
"כן. זה לא היה לי הגיוני שזה לא יקרה. זה שנשים הן אובייקט לשירות הגברים היה חייב להיגמר, ואני גאה אישית שהיה לי חלק מזה. העולם שהבן שלי יגיע אליו שונה בתכלית מהעולם שהיה, אבל כמובן שיש לנו עוד דרך ארוכה לעבור".
צילום: עופר חן | איפור: כנרת כהן