בספטמבר האחרון הודיע הממשל בארה"ב שהקשר בין חיסון הקורונה למחזור החודשי של נשים יחל להיחקר. וואו, תודה באמת, הגיבו מאות אלפי נשים ברחבי העולם שמאז החיסון השתבש להן המחזור וכולם אמרו להן שזה לא קשור בכלל. המחזור השתבש באופן זמני ולא מזיק, שאינו פוגע בפוריות וששווה לגמרי את ההגנה מפני הידבקות ומחלה קשה – אבל הוא השתבש. הרי גם תופעות הלוואי האחרות של החיסונים היו ברובן זמניות מאוד, אפילו יותר מזאת. ובכל זאת טרחו לציין אותן ולהודות בקיומן, בלי להעביר חצי מהאוכלוסייה גזלייטינג רפואי.

נתונים שנאספו מ-4,000 נשים בגיל הפריון גילו עיכוב של יום בווסת שלאחר החיסון הראשון והשני. העיכוב התרחש בעיקר בקרב נשים שקיבלו את המנה הראשונה והשנייה של החיסון הראשון במסגרת אותו הסייקל. העיכובים האלו התרחשו אצל 11% מהנשים שקיבלו את החיסון. אצל רוב הנשים, המחזור שב לסדרו כשני סייקלים לאחר החיסון. 

המחקרים מתמקדים בימי עיכוב כי זה דבר מדיד ולא יחסי, בניגוד למשל ל"דימום כבד" או "כאבים חזקים מהרגיל", שגם עליהם דיווחו לא מעט נשים שחוסנו. למעשה, בסקר שפורסם כאן ושכלל 40 אלף נשים, חלקן בגיל הפריון וחלקן אחריו, כולן מחוסנות באופן מלא – מעל 40% דיווחו על דימום כבד יותר לאחר החיסון. תופעה מעניינת אפילו יותר: 66% מהנשים שענו על הסקר וכבר לא מקבלות מחזור, דיווחו על הכתמה או דימום קל לאחר החיסון. מדהים, לא? 

ראשית פנימית מחזור (צילום: shutterstock)
צילום: shutterstock

שיבוש במחזור זה חתיכת תיק. גופני, רגשי ונפשי. יש משהו מאוד מאוזן ומאזן במחזוריות. לא רק בגוף האישה, גם בטבע ובכלל. אם אתן מספיק היפיות אתן בטח יודעות שהווסת מווסתת, לכן שיבוש כזה הוא לא דבר שיש להקל בו ראש. וזה לא גם שמישהו העלים מידע בכוונה, אין פה קונספירציה ורובנו המוחלט בעד חיסונים – פשוט לא יידעו אותנו. אבל למה לא יידעו אותנו? 

"רק בעשורים האחרונים מתחילה להשתנות המחשבה, השגויה, שאין הבדל בין גוף הזכר לגוף הנקבה בהקשרים שהם לא של מערכת המין והרבייה", מספרת ד"ר יסמין פרהדיאן, מתמחה ברפואת נשים בביה"ח וולפסון ומקימת המשמרת הצעירה של החברה הישראלית לרפואה מודעת מין ומגדר. 

מדובר במסלול מעניין. "בשנות ה-70 יצאה המלצה של ה-FDA (מנהל התרופות והמזון האמריקאי) לשקול בזהירות נוכחות של נשים עם פוטנציאל להרות בניסויים", מסבירה ד"ר פרהדיאן. "משם אנחנו רואים הידרדרות קשה מבחינת ההכללה של נקבות בכל פאזת הניסוי, כולל בניסויים בבעלי חיים שנעשים רק בזכרים. גם נשים שאינן בגיל פריון או לא מקיימות יחסי מין או מקיימות יחסים רק עם נשים – כולן נעלמות מהמחקרים באופן די גורף. ומתחיל להיווצר הפער, הלאקונה הזאת. כשני שלישים מהמצבים הרפואיים שמשפיעים על גברים ונשים נחקרו רק על גברים, ואגדיל ואומר – על גברים לבנים צעירים". 

ד"ר פרהדיאן מסבירה שזה לא רק עניין של שוביניזם, ובטח לא של זלזול. "זו תפיסה מדעית שאומרת אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לפגוע בפריון או בעוברים של נשים. מחזור הוא דבר מורכב שמסבך ניסוי רפואי, הריון הוא דבר מורכב שמסבך ניסוי רפואי, הנקה מסבכת גם היא ניסוי רפואי. ולכן, כן, לא הייתה לזה מספיק התייחסות, ובעיקר לא חשבו שזה משנה. כי אם אתה חוקר משהו שקשור ללב או למערכת העיכול או למוח – בואו נחקור את זה כבר על זכר שאין לו מחזור והריון והנקה".

אז גם את השפעת חיסוני הקורונה על המחזור לא בדקו?
"בבדיקות פוסט-שחרור של מוצרים, כולל חיסון קורונה, לא ידוע לי שהייתה התייחסות ספציפית למחזור. עכשיו, בעקבות הדיווחים של נשים ועל שינויים, הנושא נחקר יותר לעומק והתגלה שיש קשר כלשהו. קשה לשים את האצבע איזה בדיוק, כי שינויים במחזור החודשי זו התלונה הכי נפוצה שמגיעים איתה לרופא או רופאת נשים. אבל נראה שיש קורלציה בין החיסון לבין הפרעה זמנית וחסרת חשיבות קלינית – ואת זה חשוב לי מאוד להדגיש. יכולה להיות הפרעה זמנית וחסרת השפעה על הפריון או על כל שינוי ארוך טווח. ההמלצה החד-משמעית היא להתחסן בכל שלב, כולן. להתחסן, להתחסן, להתחסן".

"בעקבות הדיווחים של נשים על שינויים, הנושא נחקר והתגלה שיכולה להיות הפרעה זמנית וחסרת השפעה ארוכת טווח. ההמלצה החד-משמעית היא להתחסן"

ד"ר יסמין פרהדיאן, מתמחה ברפואת נשים בביה"ח וולפסון ומקימת המשמרת הצעירה של החברה הישראלית לרפואה מודעת מין ומגדר

"אני לא חושבת שמערכת הבריאות מתעלמת מהמחזור החודשי של נשים באופן גורף", אומרת מיטל בנשק, סמנכ"לית קרן בריאה, ששמה לה למטרה לשפר את מערכת הבריאות בישראל עבור נשים. "בהחלט ניתן לראות התייחסות לכך בהקשר של סוגיות מדיקליות ספציפיות כגון הפרעות אכילה, צריכת אלכוהול וכמובן, כשמדובר בהריון, לידה ושימור הפוריות. הבעיה היא שאין ניטור רוחבי עקבי של נתוני המחזור החודשי של נשים בישראל, ובכך מפספסים מידע קריטי שיכול לשפוך אור על מצבי בריאות שונים או לסייע בהשוואת נתונים כשלפתע מגיע משבר אקוטי כגון מגפת הקורונה. העובדה שלא בדקו מראש כיצד ישפיע החיסון נגד הקורונה על נשים באופן ספציפי מעידה על כך שעדיין הגוף הגברי הוא ברירת המחדל. יש לנו עוד עבודה רבה בזירה של רפואה מודעת מין ומגדר כדי לוודא שתרופות, חיסונים וטיפולים רפואיים ייחקרו ויותאמו לצרכים של הגוף הנשי".

כשצריך לנרמל תופעה נורמלית

סאגת חיסוני הקורונה והמחזור היא רק דוגמה אחת ליחס ההפוך שקיים בין כמה שאנחנו עסוקות במחזור שלנו, לבין כמה אף אחד אחר לא עסוק במחזור שלנו. כאילו, כמה זמן בני אדם קיימים, 200 אלף שנה? בהערכה זהירה, זה אומר שנשים מקבלות מחזור, כמה, 200 אלף שנה? ואיכשהו, רק בשנים האחרונות מתחילים לדבר עליו ברצינות.

ההדחקה הקולקטיבית של המחזור לאורך השנים תקעה אותו בפינה מאובקת, לא רק מבחינה רפואית אלא גם תרבותית. פרסומות בהירות מדי של נשים במכנסיים צמודים ולבנים, מספרות כמה נעים ובטוח הן מרגישות עם תחבושות שקר-כלשהו שסופגות את כל המחזור הכחול שלהן. עלילות משעממות בסדרות נעורים שכוללות מחזור ראשון וסודי וכמובן, עובש האמבט הרעיל של הקומדיה, שהוא בדיחות "אשתי עצבנית, היא בטח במחזור" – שעדיין נשלפות מדי פעם מפח הזבל של הסטנדאפ.

דיבור אמיתי, מעניין, רלוונטי על מחזור – כזה פשוט לא היה לנו. עד השנים האחרונות אפשר להגיד שהתרבות הפופולרית שמרה נידה (חה חה) ושהתחושה שקיבלנו הייתה שאם העולם כל כך מתבייש במחזור שלנו, כנראה יש לזה סיבה. קשר השתיקה הזה חיזק את התחושה שמחזור הוא דבר מסריח, שווסת היא לכלוך, שצריך ללכת לשירותים במשרד עם טמפון מוכמן היטב בתוך כף יד מאוגרפת כי חלילה שכולם (כלומר, בנים) ידעו שיש לך כזה.

View this post on Instagram

A post shared by TheBleedRead (@thebleedread)

אם גברים היו מקבלים מחזור – כתבה פעם גלוריה סטיינם בטקסט נורא מצחיק – המחזור היה הופך למקור גאווה ומושא קנאה. הוכחה לגבריות, ליכולת ולכישורים. כי "התכונות של בעלי הכוח, לא משנה מי הם, נחשבות טובות יותר מהתכונות של אלו שיש להם פחות כוח, ולהיגיון אין שום קשר לכך". ומכיוון שהנשים הן לא בעלות הכוח, המחזור נתפס כמגבלה, מקור לבושה ודבר שיש להסתיר. 

העולם משתנה. אנחנו נוטים להתלונן, ויש על מה, אבל ממעוף הציפור השתפר פה, לפחות לנשים בחצי הכדור המערבי. הצייטגייסט איתנו, וגם המחזור הצליח להשתחל פנימה. תחילה בטפטופים, אחר כך באופן כבד יותר (אוקיי, השימוש במטאפורה הזאת נפסק עכשיו). הוא ניכר במיוחד בטלוויזיה, וזה הגיוני, היא תמיד חוד החנית בכל הנוגע להלך רוח והפכה לחלק מרכזי בנרמול המחזור (מה לעשות, לפעמים צריכים לנרמל תופעה נורמלית). ב"להרוס אותך" קיבלנו קריש דם של מחזור, בסצנה שהיה קשה להאמין, בזמן הצפייה, שבכלל משודרת. גם בלהיטים כמו "גמביט המלכה", "פה גדול" ו"כתום זה השחור החדש" הפציע הנושא. זכורה לטוב גם הסצנה האדירה ב"מייקל" הישראלית, ועוד המון.  

החודש עלה לאקרנים סרטה החדש והמצופה של פיקסאר, "אדומה אש", העוסק בנערה קנדית ממוצא אסייתי שנכנסת לגיל ההתבגרות, שאחד מתסמיניו הוא הפיכה לפנדה אדומה וענקית. מכיוון שלא סומכים עלינו עם סאבטקסט, הסרט עוסק גם באופן ישיר ובהיר במחזור החודשי. לא רק שהמחזור החל להופיע בתוצרים תרבותיים, עכשיו הוא גם מככב באחד כזה.

הנראות חשפה צורך

סצנה שבטח תגיע לטלוויזיה יום אחד אבל בינתיים התרחשה רק במציאות, כללה את קיראן גנדי, אחת הרצות במרתון לונדון של 2014, שקיבלה מחזור לילה לפני הריצה. היא לא רצתה להגיש מוגבלת על ידי פד או טמפון, כי "אף אחת לא אמורה לדאוג מהמחזור שלה כשהיא רצה מרתון", אז היא פשוט לא השתמשה בכלום. התמונות שלה, עם מכנסי הריצה מוכתמים בדם, מילאו את הרשת. זה לא היה ביג דיל, כולה קצת כתמי דם, כולם הצליחו להתמודד. בעקבות גנדי נוסדה אפילו תנועה בשם "דימום חופשי", שקראה לנשים שלא להשתמש באמצעי ספיגה בזמן מחזור. שזה אחלה, אבל גם מי שלא רוצה להקריב את המכנסיים שלה כבר לא חייבת להסתפק בפדים או טמפונים. אחרי עשרות שנים של אופציות דלות ברמת מגעילות משתנה, הגיעו אלינו תחתוני המחזור והגביעוניות ושינו את הכל.

_OBJ

"העובדה שלא בדקו מראש כיצד ישפיע החיסון נגד הקורונה על נשים באופן ספציפי מעידה על כך שהגוף הגברי הוא עדיין ברירת המחדל"

מיטל בנשק, סמנכ"לית קרן בריאה לשיפור את מערכת הבריאות בישראל עבור נשים

תראו מה זה – כשרואים את המחזור ומסכימים להתחיל לדבר עליו ולהרחיב את גבולות העיסוק בו, פתאום יש גם פתרונות חדשים. הנראות חשפה צורך, הצורך הוביל לפעולה. מאז, כולנו משוות תחתוני מודיבודי ות'ינקס ומטורגטות אליהם בפרסומות (פרסומות מעולות עם מלא סוגי גוף). ואלו כבר לא רק האופציות ההיפסטריות של הצעירות – לאחרונה אפילו חברת ג'ק קובה התחילה לשווק תחתוני מחזור. עוד רגע הם בטח יגיעו לתצוגה של ויקטוריה סיקרט וזהו, המהפכה תושלם.

אנחנו מתים על תחתוני המחזור והגביעוניות שלנו כי הם לא כוללים חומרים כימיים וכי הם רב-פעמיים ואקולוגיים. תעשיית מוצרי הספיגה החד-פעמיים למחזור היא אחת המזהמות בעולם, ומי רוצה להיות אחראית לערימות מזהמות של פדים בכל פח?

לטווח הארוך זה גם הרבה יותר משתלם כלכלית, כי מוצרי ספיגת מחזור יקרים באופן בלתי מוצדק. נוטים לדבר על תחבושות היגייניות ועל טמפונים בהקשר של המס הוורוד. "המס הוורוד" הוא כינוי למוצרים של נשים שעולים יותר כסף פשוט כי הם של נשים. למשל דאודורנטים או סכיני גילוח, וברור שגם בגדים ותספורות.

חיים של נשים עולים יותר, ורוב הזמן לא בצדק. אמנם לטמפונים ולתחבושות היגייניות אין מקבילות בעולם הצריכה הגברי, אבל בניגוד לתרופות ולמזון, הם לא מוכָּרים על ידי המדינה כמוצרי יסוד שלא חייבים במס, למרות שממש כמו תרופות ומזון – לנשים אין ברירה אלא לצרוך אותם. התוצאה היא שנשים קונות מוצרים יקרים שהיו ראויים להיות מוזלים או בפיקוח.

האדום האדום הזה

הנראות של המחזור והשיח על אודותיו ניכרים גם ברשת, שם התגובות עדיין די סוערות. הדוגמנית והשחקנית מי-רן מנקס, למשל, העלתה לדף האינסטגרם שלה תמונה של תחתונים ספוגים בדם הווסת שלה הנשטף בכיור ועוררה מהומה. גם גרייס ויקטורי, בלוגרית לונדונית צעירה, העלתה תמונה שבה היא נראית שוכבת במיטה בתחתוניה כשהסדין שמתחתיה מוכתם בדם הווסת שלה. כאלף עוקבים מתוך 148 אלף הסירו ממנה עוקב לאות מחאה. "ידעתי שהמצב רע, אבל לא ידעתי עד כמה", כתבה ויקטורי. "אנחנו עדיין מלאות אשמה ובושה על דבר כזה טבעי". היום, אגב, יש לה כבר קרוב לרבע מיליון עוקבים.

ב-2014 רופי קאור, אמנית קנדית, העלתה לאינסטגרם תמונה של אחותה שוכבת על מצעים מוכתמי וסת, ואינסטגרם הסירה את התמונה. ב-2018 פרסמה כוכבת אינסטגרם שוודית בשם מקסין ביורק תמונה שלה עם פנים מרוחות בדם וסת על תקן מסיכת טיפוח. מתברר שזה הפך לסוג של טרנד, כולל השיתוף ברשת החברתית. כיום, אגב, אינסטגרם כבר לא מסירה תמונות כאלו.

View this post on Instagram

A post shared by Meyran Menkes • מי-רן מנקס (@meyran.menkes)

לפי כתבה שעלתה החודש בניו יורק טיימס, היחס האוהד לווסת מאפיין במיוחד את בנות דור ה-Z וכולל מעקב אחר האשטאגים רלוונטיים בטיק טוק ובאינסטגרם, דיבור חופשי ומשוחרר יותר על הנושא ובחירה מודעת באמצעי ספיגה אקולוגיים. כל זה, כמובן, לא תקף לגבי נשים ממדינות מתפתחות או נחשלות, שלרבות מהן אין אמצעים לרכוש אמצעי ספיגה למחזור ומתמודדות גם עם מערכת מסורתית ודכאנית שמונעת מהן לישון בבית בזמן מחזור או ללכת לבית ספר.

לפי פרק של "חיות כיס" שעסק במדינות מתפתחות, וסת ותחבושות הגייניות, "לנו יש אמצעים פשוט להעלים את המחזור. אנחנו לוקחות כדור, דוחפות טמפון וממשיכות להתנהג כאילו הוא לא קיים. זה לא מפריע לאף אחד. אבל במקומות אחרים בעולם אי אפשר להעלים את המחזור. מה שעושים שם זה פשוט להעלים את הנשים". לפי הנתונים בפרק, 40% מהנערות באתיופיה מפסיקות להגיע לבית הספר כי הן מקבלות מחזור; 50% באוגנדה; 20% בגאנה; 35% בניז'ר; 21% בבורקינה פאסו. גם את זה כדאי לדעת, בתוך כל חגיגת המחזור הכיפית, באמת כיפית, שקורית אצלנו. פשוט כדי שנקבל קצת פרופורציות.

"המחזור החודשי הוא נושא שעדיין רבים לא מרגישים בנוח לדבר עליו, הוא נחשב טאבו ולא נוכח בנרטיבים התרבותיים שמגדירים נשיות", מסבירה מיטל בנשק, "נשים רבות עדיין מחביאות את התחבושות והטמפונים שלהן מתוך תפיסה שזה עניין שיש להסתיר. אם בוחנים את הטאבו מפריזמה היסטורית, צריך לזכור שיש תרבויות שבהן היו נפוצות 'בקתות מחזור חודשי', שאליהן הוכנסו נשים בעת המחזור. כיום יש עדיין מדינות שבהן זה קיים, כמו נפאל למשל, שם מתות נשים כל שנה בשל כך מהכשות נחש, חנק וקור – אך פרקטיקה זו עומדת מחוץ לחוק והעובר עליה צפוי לעמוד למשפט פלילי".

"התפיסה התרבותית שמחזור הוא דבר מלוכלך, מגעיל ולא נקי של הגוף הנשי, משפיעה תודעתית גם על גברים", מרחיבה בנשק. "זה חינוך שצריך להיות מופנה לכל המינים. לא רק לנשים".

זו לא מחלה, אבל לפעמים זו בעצם כן

חברות שונות בעולם, נייקי למשל, מאפשרות לעובדותיהן לקחת חופשת מחלה בזמן וסת. גם כמה מדינות באסיה מתירות, כפוף לאישור רופא, לקחת יום מחלה. לא נתפלא אם גם שלל חברות הייטק מציעות לעובדותיהן הטבות כאלו, או שיתחילו בקרוב. אחרי שנים ארוכות שבהן הסבירו לנו שמחזור הוא לא מחלה, מסכימים להודות שהוא גם לא כלום ושום דבר. מחזור זה משהו, וכשלא מסתירים אותו או מתנהגים כאילו הוא לא קיים, אפשר גם להציף את הקשיים והמכאובים שהוא מביא איתו, ולעזור לנשים להתמודד איתם במקום לבייש אותן.

אנדומטריוזיס, למשל. מחלה כרונית שתמיד הייתה קיימת, ושאינה נדירה. 10% מהנשים בגיל הפריון סובלות ממנה, לפחות על פי הנתונים הרשמיים, כלומר כ-200 מיליון נשים ברחבי העולם. המחלה מאופיינת בכאבים קשים בזמן המחזור, מיגרנות ולעתים קרובות גם בעיות פוריות. ועם זאת, עד לשנים האחרונות אף אחד לא דיבר עליה. היינו צריכים להתחיל לדבר על המחזור על מנת להתחיל לדבר גם על מצבים גופניים שקשורים אליו. כיום יש קבוצות תמיכה ברשת ומחוצה לה לנשים שסובלות מאנדומטריוזיס, תהליך האבחון המסובך הולך ומשתפר, ונשים מקבלות יותר מענה – וגם את התחושה שהן לא סתם סובלות כל כך ממשהו שהקפידו להגיד להן לאורך כל החיים שהוא "לא מחלה".

View this post on Instagram

A post shared by TheBleedRead (@thebleedread)

עוד נושא שצף למודעות ברגע שהתחלנו לדבר על מחזור, הוא השימוש בגלולות. כלומר, לרבות מאיתנו כבר לא מתאים כל העניין הזה של לקחת גלולות. פעם הן היו הפתרון להכל – מחזור לא סדיר, אקנה, שחלות פוליציסטיות. אבל בשנים האחרונות נשים החלו לתת את הדעת על תופעות לוואי כמו מיגרנות ודיכאון, והחליטו שהן לא בעניין; שההתערבות הזאת בסייקל הטבעי של הגוף כבר לא מתאימה יותר. אם פעם נשים חיברו שתי חפיסות גלולות כדי לדלג על מחזור ולא להתמודד עם דימום וכאבים במהלך חופשה, גם זה כבר פחות מתאים.

הגישה הכללית של "מחזור זה גועל נפש שעוצר את החיים" כבר לא רלוונטית. המחזור לא עוצר את החיים, הוא חלק מהחיים, ואפילו חלק די חשוב. הוא לא דבר שצריך לשלוט בו או לטפל בו, להתבייש בו או להסתיר אותו. צריך להביא אותו בחשבון בכל תחומי החיים, בטח שבתחום הרפואה ובטח שבזמני מגפה – למשל כשתופעת לוואי, זניחה ככל שתהיה, עלולה להשפיע על מחצית מהאוכלוסייה. ויותר מכל צריך להכיר בכך שהמחזור קיים – ולתת לו, אחת למספר אינדיבידואלי של ימים, פשוט להיות.