אני יודעת מה תגידו, שמעתי את זה בעבר. "רק בחורף אפשר להתלבש יפה". לא. רק בחורף מותר, ואף מומלץ, להשמין, לרבוץ כל הסופ"ש באותה הפיג'מה ולא להחליף תחתונים יומיים. עונה של סטגנציה, אפילו רגרסיה, חשובה לגוף ולנפש, אנחנו חייבות לצלול למטה, להירקב - כדי לפרוח עם הטבע מחדש באביב. אין בכן רחמים עלי, שמסתובבת כבר שבוע באותה חולצה תרמית מ"למטייל" (שאיתה אני גם ישנה), ולכן גם בלבי אין רחמים עליכן. רק קנאה.
תבינו, כשהחורף עושה סימנים שהוא מתחיל להגיע, גם אני מנסה להכין לי שמלה על קולב, גם אני בעצם רוצה לשאת את עצמי בחן כמו הדוכסית מידלטון. אבל בשלב מסוים, הבקרים הופכים אכזריים מדי, מקשים עלי. הוויה דולורוזה מתחילה עם המרצפת הקרה הראשונה שמקבלת את כף הרגל שלי, ממשיכה לחדר המקלחת עם הברז הקר והמים הקרים ונגמרת מול הארון. אז, כשאתן נתקפות השראה - אני ושכמותי רק רוצות להרוג דוב ואז ללבוש אותו. עם הדם והמעיים והכל. לא אכפת לי.
ואל תחלקו לי את הטיפים הטיפשיים שלכם, כי במימד שבו אני מתנהלת הם פשוט לא עובדים. אתן חובשות כובע צמר צהוב ונראות שיק, אני חובשת כובע צמר שחור ונראית כמו אנסת ילדים. אתן שמות סוודר אובר סייז ונראות בוהמייניות, אני שמה סוודר ונראית כמו גמדה מעוותת. חיילת במסדר ההגנה של קים קרדשיאן, שורה אחרונה.
לעולם לא אוכל להיות כמוכן כי אני לא התגברתי על הטבע, זה הוא שהשתלט עלי. אתן לעומת זאת, לא נעים להודות, התקדמתן אבולוציונית. אתן יודעות להבדיל בין סתם סוודר לבן ל"סוודר דייגים", ומשתמשות במושגים כמו "דנים על דנים" בזמן שאנחנו מעמיסות על עצמנו צמר על צמר. קל לנו לבוז לכן כי התקשטות אינה מוערכת, היא מייצגת תפיסות שטחיות של עולם שבע ממותרות, אבל האמת שאתן חרוצות - וזה בדיוק מה שגורם לנו, המוזנחות קמעה, להיראות כל כך רע. זו לא רק הבחירה האופנתית, זו החיות שמפעמת בכן, ורדומה אצלנו. אבל קיבינמט, האם לא לכך התכוון הבורא כשהחל לסובב את כדור הארץ ולשחק עם צירו? לתת גם לנו הנשים כמה חודשים של מנוחה?