בשבוע שעבר היה לנו ריב. מסוג הריבים האלה שבהם את יודעת שאת צודקת, כי הדם בוער לך בעורקים ואת מוכנה לעקור לאהובך את הלבלב ולאכול אותו, למרות שאת צמחונית. הנושא לא משנה, כי הרי כלום לא משנה בתקופה שבה את מגדלת את הילד המשותף שלכם בבטן. ממילא הוא ימלמל, כמו הרבה מאוד פרטנרים של נשים הריוניות, ש״ההורמונים לקחו לך את הראש״, וש״יש לך טפשת היריון״.
למושג הזה, טפשת היריון, לא התחברתי מהרגע שבו האיקס המיוחל הופיע על המקל. התוצאה החיובית לא גרמה לי לשחרר את הפוסטמה הפנימית שלי לחופשי, ללחוש לה ״תחגגי מאמי, הגיע הרגע שלך״, פשוט כי היא לא קיימת. רצה הגורל ואיני אישה טיפשה. גם חברותיי, אגב, אינן נשים טיפשות, ובזמן הריונן לא נרשמו רגעים של רפיון שכל. אבל כל כך פמפמו לנו שכמו בחילה, גם השכל בא והולך בהיריון, שלפעמים, כשהן שכחו לכבות בבית את הבויילר, הן אמרו לי ״נו מה לעשות, יש לי טפשת״.
תראו מה זה. אישה מגדלת בתוכה בן או בת אדם; כל גופה, רוחה ונימי נפשה מגוייסים כדי לשמור על אוצר הטבע הזה בחיים, ובמקום להבין שמדובר ביצור עם החושים הכי מחודדים בטבע, החברה דואגת לבטל אותה, כדי שהיא חלילה לא תסתובב תשעה חודשים בתחושה שהיא פאקינג אלוהים. את לא וונדרוומן, טיפשה׳לה, לכי למרוח איזה שמן שקדים על הבטן היפה שלך, כדי שעוד כמה חודשים נוכל כולנו להגיד שאת מילף - אמא שבא לנו לתת בה.
ולפתע, איזה יופי, כולם שולפים את המחקרים. ״מחקר הראה שאת מאבדת תאי מוח״, ״מדענים הוכיחו שלא נשאר שם חמצן״, ו״שמעתי פעם על מחקר שטוען שבהיריון את לא באמת מתכוונת למה שיוצא לך מהפה״. כשזה מגיע מפיהם של זרים זה מעצבן, כשזה נאמר על ידי הקרובים לך ביותר זה מעליב, אבל לכי תתעצבני או תיעלבי כשאומרים לך שעכשיו הכל הורמונלי. את יודעת מה? לכי גם תביאי מחקרים שמוכיחים את ההיפך הגמור, כשאת בכלל לא אמורה לזכור עכשיו איך מקלידים בגוגל. אם במקרה תצליחי להרכיב משפט מורכב ברשת, יתכן ותגלי שהמדע דווקא מוכיח שמדובר בחתיכת לוקש.
פחות תאים אפורים במוח, יותר בלבולי מוח
מחקר מאוניברסיטת ייל משנת 2010, למשל, מצא כי האימהות לא באמת הופכת את המוח לפירה, אלא גורמת לו לגדול. במוחן של אימהות טריות, כך גילו החוקרים, מתרחשים שינויים מבניים שמגדילים את היכולת לעבד מידע. זה מתחיל, לא תאמינו, כבר בהיריון. מחקר עדכני יותר מ-2016 בהובלת מדענים מאוניברסיטת ברצלונה מצא הפחתה ניכרת ב״תאים האפורים״ במוחן של נשים בהיריון - שינויים שנשארים גם אחרי הלידה. במוחותיהם של בני הזוג, אגב, שגם נבדקו במסגרת המחקר, לא הופחתו התאים האפורים - לא לפני ולא אחרי הלידה. אופסי.
וזה נכון שנשים רבות מתלוננות בהיריון על נטייה לאובדן זיכרון ובלבול, אך עד כה לא נמצא בסיס מדעי לתופעה. במחקרים החדשים החוקרים מציעים בדיוק את ההיפך, מה שבהחלט מצביע על כך שהקביעה הזו נכונה כמו ״נשים נוהגות פחות טוב״, ״בלונדיניות הן טיפשות״, ״אישה לאישה נחש״ ו״בת ישראל כבודה פנימה״, ושמדובר בעוד אמירה מקטינה שמנשלת אותך מתכונותיך, מרגשותיך ומתבונתך.
האמירה הזו שגורה בפיהם של לא מעט גברים, אבל היא אומצה בחום גם על ידי נשים - אולי כדי לא לריב ולהיחשב לגוש הורמונים מטופש. ואולי כי זה נוח ואפילו קצת כיף לקחת חופשה מהבינה הבסיסית שלך למשך כמה חודשים ולהפוך לגרסה הנשית של ג׳ואי טריביאני, כי גם ככה לוקחים אותך בעירבון מוגבל. את פצצה מתקתקת, ולא כי את נכנסת לסקיני ג׳ינס, שהרי את כבר לא. את עוגייה חמודה ומהלכת שמשפריצה רגשות ואמירות לא רציונאליות, והסביבה כבר תסגביר לך למה זה קורה לך. אחרי הלידה, אגב, יגידו שאת הורמונלית פצצות; שנה אחרי הלידה יגידו שאת אמא טרייה ועייפה, ובקיצור - שלוש עד חמש שנים מרגע ההתעברות אנשים ירגישו בנוח לבטל את מי ואת מה שאת, ואת עלולה אפילו לקבל את זה.
״הכל באישה חידה והכל באישה פתרון אחד לו: הריון״ אמר הפילוסוף פרידריך ניטשה, ובזאת פסק שאם לא הבנתם אותנו עד עכשיו, תעברו אותנו כדי שתוכלו להגיד שהבנתם הכל - אנחנו סתומות רצח. יש נשים טיפשות, זה נכון, כפי שיש גברים טיפשים. לא כל בני האדם נולדו גאונים. גם ניטשה, מתברר, שחרר כמה אמירות מטומטמות לעולם. אף אחד לא חשב להאשים את הטסטוסטרון שלו, או את שנת הלילה המחורבנת שהיתה לו.
אז בפעם הבאה שאתם זורקים להריונית שלידכם/ן - בין אם היא בת זוג, קולגה, אחות או ידידה - את המושג ״טפשת היריון״, דעו שאתם בסכנת בעיטה לראש. נשבעת שגם היינו עושות את זה יותר, אם הבטן לא היתה מפריעה לנו להגיע עד לשם.
לטור הקודם: למה אתם אומרים לנשים בהיריון את כל הדברים הלא נכונים?
.