זה היה הסרטון הראשון שנטלי העלתה לאתר לחובבי Stuffers (דוחפים, בתרגום חופשי) – נשים (וגם גברים) ששואבות הנאה עצומה מדחיסת מזונות עתירי קלוריות לתוך בטנן, כשיש להם מטרה עיקרית אחת: לנפח את הבטן ככל האפשר. יש שהופכות את הנושא לפרויקט של ממש, ושואפות לעלות כמה שיותר במשקל, בתקווה שרובו יתרכז בבטן. אחר כך הן משתפות את החברים והמעריצים שלהן ברשת, בתהליך שנראה כמו ההיפך המוחלט מכל מה שהחברה המערבית המטיפה לרזון ולבריאות מלמדת אותנו.
נטלי, ישראלית בת 27 שחיה כבר מספר שנים על הקו בין אנגליה לארה"ב עקב עבודתו של בעלה, מרגישה למשל שהפיכתה לסטאפרית שחררה אותה משנים של עיסוק אובססיבי במשקל. בשנה האחרונה היא הוסיפה לעצמה 28 ק"ג וחצתה את קו ה-100 ק"ג. ממידה 42 במכנסיים, היא תפחה למידות 48-50 – הצלחה מסחררת בעולמם של הסטאפרז. בעוד שאיננה מוכנה להיחשף לקהל הישראלי מסיבות שנשמעות מובנות מאליהן, חובבי הסטאפינג מעבר לים מכירים אותה היטב. "יש לי גוף מעולה כדי להיות סטאפרית", היא מסבירה. "אני משמינה בעיקר באיזור הבטן ואני משמינה מהר. חוץ מזה שלמדתי קצת ריקודי בטן בארץ אז אני גם יודעת לזוז נכון מול המצלמה. אני משתדלת שלא יראו את הפנים שלי ויש לי שם בדוי באתר, אבל אני בקשר עם לא מעט אנשים מהקהילה הזו מאז שהתחלתי לצלם את עצמי ולתעד את התהליך שלי".
מה גרם לך להתחיל עם זה?
"עד לפני שנה הייתי כמו הרבה נשים שאני מכירה. מאוד לא מאושרת עם הגוף שלי והמשקל שלי. המעבר לאנגליה, שנחשבת לאחת המדינות השמנות בעולם, קצת טלטל אותי מבחינת המשטר שתמיד ניסיתי לכפות על עצמי. יש פה הרבה ג'אנק פוד טעים שכל הזמן התפתיתי לאכול ואז לייסר את עצמי בגלל שאכלתי. נתקלתי במושג סטאפרז בכתבה שפורסמה באחד האתרים הבריטיים והתחלתי לקרוא ולהעמיק בזה. גיליתי עולם מדהים, מלא באנשים שחושבים ששומן הוא מאוד יפה ואפילו מגרה מינית. התחלתי להתכתב עם אנשים בכל מיני פורומים וסיפרתי להם על עצמי, הם עודדו אותי לעשות סרטון סטאפינג ולראות איך אני מרגישה. היה בזה משהו בעיקר משחרר. אף פעם לא חשבתי שאני אקפץ וארקוד עם הכרס שלי בחוץ ושעוד יהיה מי שיחשוב שזה מושך. התגובות שקיבלתי על הסרטון היו מאוד מפרגנות, אז המשכתי והתחלתי לתעד גם את העלייה במשקל שלי. שמתי לעצמי מטרה – לשקול 100 קילו ולראות איך אני ארגיש. כשהגעתי למשקל הזה זה היה כאילו כבשתי יעד. זה היה מאוד משמח".
פטיש חדש-ישן
בעולם שבו חלקים ניכרים מהאוכלוסייה מקדישים אנרגיות ומאמצים לטובת המטרה ההפוכה – להיות כמה שיותר רזים וחטובים כדי ליישר קו עם אידיאל יופי כמעט בלתי אפשרי – העולם של הסטאפרז נשמע כמעט בדיוני.
אבל לנטייה ההפוכה הזאת מהמיינסטרים יש סיבה מהותית: יש מי שרואים בסטאפרז, שלפעמים גם קוראים לעצמם gainers, מלשון עלייה במשקל, כתת קבוצה בז'אנר הפטישים המיניים. משיכה מינית לנשים שמנות מתועדת היטב בציורים מהמאות הקודמות שהאדירו נשיות במידות גדולות. ודומה שגם הסטאפרז רוצות להיות שמנות כי הן מאמינות שזה מה שיפה, וסבורות שבטן נפוחה היא סקסית בהרבה מבטן שטוחה. חלקן אפילו מספרות שהבטן הנפוחה גורמת לתגובה פיזית ויוצרת עוררות מינית, ועוד לא התחלנו לדבר על הגברים שמעריצים אותן וחושבים שהן הנשים הלוהטות על הפלנטה.
לאחרונה התפרסם באתר Vocativ סיפורה של קריסטל, סטאפרית שמתהדרת בבטן גדולה שמאוד מזכירה בטן הריונית. קריסטל כתבה בלוג, שבינתיים כבר הוסר מהאוויר, ובו גוללה את המסע שלה ממשקל של 71 ק"ג למשקל שיא של 124 ק"ג. "חלמתי להיות שמנה מאז שהייתי ילדה קטנה. לפני שנה סוף כל סוף הצלחתי לעשות את זה והנה אני כאן". כשהיא הגיעה אל שקל של 120 ק"ג היא אפילו חגגה את המאורע, כולל עוגה כמובן. בדומה לנטלי, גם קריסטל מתעדת את התהליך בתמונות וסרטונים. בבלוג שלה סיפרה על שגרת האכילה היומית שלה, שכוללת הרבה פחמימות ואפילו שתיית שמנת. "אני מחזיקה ליד המיטה מזונות עמידים כדי לוודא שבכל פעם שאני מתעוררת בלילה, אני אוכל משהו. השמנתי קודם בבטן, ובזמן שכל החלקים בגוף שלי גדולים ורכים יותר, הבטן, החזה והפנים הם הסופרסטארים של ההשמנה שלי".
ברשת אפשר למצוא עשרות אתרים שמוקדשים לסטאפריות וסטאפרים ולאלה שפשוט נהנים לסגוד להם מרחוק. ביוטיוב תמצאו מאות סרטונים של נשים שמציגות לראווה את הבטן לאחר אכילה אינטנסיבית. לרוב האתרים האלה יש חזות של אתרי פורנו והם משויכים לפטיש לשומן, כולל מקרים קיצוניים של גברים שמוכנים לשלם לנשים כדי להשמין בשבילם או כאלה שמעודדים את בת הזוג שלהם להשמין.
מילון המונחים של הפטיש לשומן כולל גם מושגים כמו פידריזם (feederism) פטיש להאכלה והאבסה, או פשוט גברים שנמשכים מאוד לנשים בעלות עודף משקל קיצוני. הסטאפרים הם זרם חדש יחסית, ובאתרים שלהם אפשר למצוא גם הרבה פורומים שמהווים סוג של קבוצת תמיכה, כשכל החברים והחברות מריעים לעלייה במשקל ולתפיחת הבטן.
המומחים מסרבים להאמין שהבחירה להפוך לסטאפר נובעת ממקום בריא של קידוש הגוף המלא. "לדעתי זה מנגנון פסיכולוגי, הרבה יותר מאשר סוציולוגי", מסבירה ד"ר דיאנה לוצאטו, מומחית לאנתרופולוגיה חברתית ומרצה במכללה האקדמית תל אביב-יפו. "בדרך כלל נשים משמינות כי הן מייצרות לעצמן מעטפת, בצורה כזו הן מבודדות את עצמן מההשפעות הרעות של העולם, מדחייה, הן מגוננות על עצמן בשומן. לא נראה לי שיש הרבה נשים שירצו להגיע למצב של אוביסיטי ממקום בריא ושפוי. כולם תמיד אמרו להן 'תהיו רזות' והן לא הצליחו, אז עכשיו הן יכולות להגיד שזה לא שהן לא עושות את זה כי יש להן בעיה, אלא כי הן חושבות שהגוף השמן הוא יותר יפה. צרפי לזה את הסטריאוטיפ הוותיק שגורס שנשים שמנות הן יותר מיניות וחושניות – וקיבלת פטיש חדש-ישן. אני בעיקר חושבת שאנחנו רואים פה גלוריפיקציה של השומן וכך הנשים האלה יכולות לומר לעצמן שהן לא צריכות להקריב את עצמן יותר בדיאטות למען החברה, אלא להיפך – הן יכולות לפטם את עצמן כי הן חושבות שזה יותר יפה".
החברה המערבית תמיד מטיפה לבטן שטוחה. איך את מסבירה את ההתמקדות בבטן?
"אין ספק שפורצים כאן סוג של טאבו. הבטן היא אחד הסממנים הנשיים, ואפשר לראות גם שלרובן יש בטן שנראית כמו בטן של היריון. בסופו של דבר נראה לי שיש פה הרבה הגנות נגד הדחייה החברתית האוטומטית לשומן. זה קצת מזכיר תופעות כמו בודי מודיפיקיישן – כשאנשים עוברים תהליכים אפילו כירורגיים כדי להיראות שונים, כמו למשל האישה ההיא שרצתה להפוך לחתולה. ברגע שאת עושה דבר כזה את יוצאת מהתחרות עם נשים אחרות. אז אולי הסטאפריות עושות את זה כדי מראש להכריז שהן לא בתחרות עם נשים אחרות".
לא מחזק את האג'נדה של השמנות
המגמה העולמית בשנים האחרונות מתקדמת בצעדי ענק לקראת קבלה של גוף נשי מלא ושופע יותר. יותר ויותר דוגמניות פלאס סייז משתלבות בהפקות אופנה שעד לא מזמן היו מיועדות אך ורק לדוגמניות רזות. אין ספק שאידיאל היופי נמצא בתהליך של שינוי, אבל האם תופעת הסטאפריות היא משהו שתורם או מזיק לנושא? הקומיקאית ושדרנית הרדיו מיכל שם טוב, שמזוהה במיוחד עם כל הנושא, חושבת שהסטאפריות עלולות לסכן את מה שהיא ונשים רבות אחרות נלחמות כל כך קשה עבורו. "זו תופעה מזעזעת, ממש כמו שלראות נשים שמרעיבות את עצמן כדי להגיע לתת משקל זה מזעזע", היא אומרת. "להאביס על עצמך קלוריות ולשתות שמנת כדי להגיע למשקל קיצוני זאת שואה. זה מזעזע. זה פסול, זה מגונה וזה לא הרעיון של להיות 'שמנה וטוב לה'. אני מאמינה בלהיות בריאה – לא לצום כדי לרדת במשקל ובטח לא להאביס את עצמך כדי לעלות, אלא פשוט לקבל את עצמך כמו שאת ולהיות שלמה. אני לא מטלטלת את הכרס שלי לראווה, לא כי אני מתביישת בה אלא כי אני חושבת שזה לא ראוי, בדיוק כמו שלא ראוי בעיניי להשוויץ בעצמות שלך כבחורה רזה".
את לא חושבת שהן מקדמות דימוי גוף מלא?
"לא. כל קיצון רדיקלי פוגע באמצע. זה בדיוק כמו שפמיניסטיות רדיקליות שצועקות ושורפות חזיות עושות נזק לאישה שעסוקה בלהיות עצמאית וחזקה ופמיניסטית אמיתית, או כמו שהשמאל או הימין הקיצוניים מזיקים לאמצע השפוי. נכון שבתור אישה מלאה אני אמורה להגיד לך שזה סבבה. וזה באמת סבבה – אם ככה את נראית את ממש לא צריכה להתבייש בזה. זה לא סבבה אם את צריכה לעשות פעולות אקטיביות כדי להביא את עצמך למקום הזה, זה חמור בעיניי כמו לצום שבוע. זה לא מגניב, זה לא סקסי, זה לא טרנדי. זה לא מחזק גם את האג'נדה של הנשים השמנות. אני וחברותיי מספרות סיפור של 'היי חברים, אני נראית ככה, תקבלו אותי, אני לא פחות חכמה, אני לא פחות בריאה, אני לא פחות סקסית'. הקצה הזה הוא לא שפוי והוא לא מייצג אותי, זה גם אפילו פוגע בי".
מה את חושבת על גברים שמעודדים נשים לעבור את התהליך הזה?
"גברים שמשלמים לנשים כדי שישמינו? איפה הם? תכירי לי אותם. סתם. זה לא חדש שגברים נמשכים לנשים שמנות. יש מלא כאלה. המונים. אבל הנורמה אומרת להם להתחתן עם אישה רזה אז הם שומרים את האהבה שלהם לשמנות בסוד. אבל יש הבדל משמעותי בין לאהוב שמנות לבין להאביס אישה כדי שתהפוך לשמנה. בעיניי זה עוד סוג של סטייה. בכלל, אנחנו בישראל חברה מאוד שמרנית ומפגרים אחרי ארה"ב בקבלה של נשים שמנות. אף אחד לא היה מזועזע כשירון ברלד נופף בכרס שלו, אבל אם אני הייתי עושה את זה זה היה מתקבל אחרת לגמרי".
ד"ר לוצאטו סבורה שמדובר פה ביותר מסתם פטיש מיני, אלא גם בסוג של תרבות נגד שקמה מול תרבות הרזון. בעוד שהסטאפינג נראה ונשמע כמו משהו קיצוני למדי, ייתכן שעולה מכאן קול חדש ואחר. "בראשית ימיו של הפמיניזם עודדו נשים להשמין. אמרו להן שהן צריכות להיות גדולות, במובן הזה שיבחינו בנוכחות שלהן. ברזון יש משהו מאוד חלש ושברירי בעוד שבשומן יש מידה מסוימת של עוצמה, נוכחות וכוח", היא מסבירה. "יכול להיות שיש כאן איזו אמירה של נשים שרוצות להגיד לחברה 'אנחנו יותר נשיות, אנחנו יותר חזקות, אנחנו יותר יפות דווקא כשאנחנו שמנות'. במשך עשרות שנים המין האנושי שומע שרזון הוא מה שיפה, אבל אסור לשכוח שפעם שומן היה סמל סטטוס למעמד חברתי גבוה ולעושר גדול. אז ייתכן מאוד שיש פה איזו כמיהה לשומן שהייתה מוסתרת עד עכשיו, שתרבות הרזון הסתירה כמיהה גדולה של אנשים לא להיות רזים, אלא לאפשר לעצמם לגדול, והיום יש יותר לגיטימציה ויש קבוצות כאלה, אז גם נשים וגם גברים יכולים להרשות לעצמם להשמין".
השומן הטוב
את סוגיית הבריאות הסטאפרז משתדלים לדחוק הצידה. אין ספק שהשמנה מהירה באמצעות מזונות עתירי שומן וסוכר היא מסוכנת לגוף, אבל הם טוענים שהם מודעים לזה. "אני הולכת לבדיקות רפואיות כל הזמן", מספרת סטאפרית באחד הפורומים. "אני לא מטומטמת, אני יודעת שמה שאני עושה זה לא בריא, אבל אנשים עושים דברים לא בריאים כל הזמן, כמו לעשן או לקפוץ ממסוקים. זה מה שעושה אותי מאושרת ואם זה יפגע בי בצורה משמעותית, אני אפסיק".
"אני עושה את זה כי אני מרגישה הרבה יותר נשית וסקסית ככה", מסכמת נטלי. "גם שחררתי את עצמי משנים של דיאטות ומשטר רצחני ועכשיו אני נהנית לאכול מה שבא לי ושומעת כל הזמן כמה אני יפה. אפילו בעלי טוען שאני הרבה יותר מושכת בעיניו כשאני ככה, בעיקר בגלל שאני מאושרת".
בישראל לא נראה שהתופעה עדיין קיימת, אבל אם הסטאפרים ימשיכו להתרחב יש סיכוי טוב שנראה אותה בקרוב גם אצלנו. גם נטלי עדיין לא מוכנה לחשוף את עצמה לקהל המקומי. "אני חושבת שבישראל עדיין לא מוכנים לסטאפריות, והתגובות יהיו מאוד שליליות", היא אומרת. "אני מבינה שמה שאנחנו עושים הוא קיצוני ומוזר למי שרגיל להיות בדיאטה כל החיים, אבל בעוד כמה שנים אני בטוחה שהרבה אנשים ירצו לשחרר את עצמם מהכבלים האלה וילמדו שגם השומן הוא יפה".
