על השער של המגזין הניו-יורקי paper מתנוסס הישבן המנצנץ של קים קרדשיאן. שיערה אסוף בקפידה בתסרוקת סומו, צווארה הארוך מקושט בפנינים, עורה משוך בשמן ושמלת הפאייטים מתוחה בדיוק על קו הירכיים. מי שחושב שקרדשיאן עצרה בשער טועה ובגדול. כעבור עשרים וארבע שעות מרגע הפרסום, בהן היא ספגה צקצוקי לשון מכל פינה, היא חשפה הכל מהכל מקרדישאן וטרפה שוב את הקלפים. היא הראתה לעולם מזה והיא עשתה זאת מהפרופיל, מהפרונט, עם קריצה, עם חיוך, עם הרבה שמן גוף ועם פוטושופ עדין. הכתבה המצורפת לצילומים אינה מספקת הרבה תוכן אינטלקטואלי. בארוחת צהריים בברלי הילס עם קרדישאן, חושפת העיתונאית אמנדה פורטיני כי לקרדשיאן אין הרבה מה להציע ומכיוון שאין לה הרבה מה להציע בואו נתמקד במה שיש. ובכן פורטיני טעתה בשיפוטה הפזיז והמיושן את קרדשיאן כי לא רק שקרדישאן פשוט משגעת, המהלך שלה היה לא פחות מחתרני.
סט התמונות של קרדשיאן הוא כה מענג, משעשע ונטול ייסורים ומצפון פמיניסטי מפעפע. היא עשתה בסגנון פלייבוי הישן והטוב בו הדברים תמיד היו ברורים למדי ותפקידן של הנשים בחברה היה ברור למדי גם הוא. אני בספק אם מאחורי קרדשיאן עומד צוות של יועצות קריירה פמינסטיות אבל כאשר קרדשיאן עשתה ״פורנו ישן וטוב״ והדבר ניכר גם בסגנון הצילומים הוינטאג׳י, היא למעשה הכתיבה את גבולות הקטגוריה של צילומי העירום וניכסה אותם לעצמה. ובכן, יצעקו מה שיצעקו אך אם יש מישהי בעולם הזה שצילומי עירום עסיסי שייכים אך ורק לה זאת היא קים קרדשיאן.
התמונות הללו עוררו מהומה גדולה; פמיניסטיות אדוקות תלשו שערות, אנשי מדיה בכו על גורלו המר של האינטרנט, ומומחים לטעם טוב הכריזו על סופו של עידן. קרדשיאן הצליחה לא רק לערער את כולם אלא גם להחזיר לעולם משהו יקר שאבד לו — הפרדה ברורה בנוגע לתפקידים השונים של נשים בחברה.
קרדשיאן היא בדיוק מה שהיא, לא תו פחות ולא תו יותר. היא כוכבת טראש פרובוקטיבית ומינית. היא לא שחקנית, היא לא זמרת והיא לא פילנתרופית למען זכויות ילדים באפריקה. ועל כן תמונות העירום שלה, הן בדיוק במקום. ובתור כוכבת שכזאת היא מלאת תעוזה ונטולת מוסר כפול. בניגוד לכל המצופה ממנה מאז שנישאה והפכה לאם, קרדשיאן לא הפכה לעקרת בית מנומנמת עם נטייה לביקורים דחופים בכנסייה. ההפך הוא הנכון— היא הגבירה הילוך.
ולכן אין מה לצאת לרחוב בזעקות ״אמאל׳ה חפצון!״, משום שזה בדיוק מה שקרדשיאן עוסקת בו - זאת הטריטוריה שלה. הזעקה צריכה להגיע כאשר נשים שזאת אינה הקריירה שלהן נלחצות להופיע באופן דומה. צילומי העירום של ריהאנה למגזין Lui הוא אחד מהדוגמאות היותר מקוממות. ריהאנה היא דוגמה שלילית למולטי-טאסקינג בין כישרון, כישורים ועירום אליו נדרשות נשים בעמדות בכירות בתרבות. ההתנהלות המינית של דמויות כמו ריהאנה או מיילי סיירוס מחזקת את האזור האפור ומטשטשת את הגבולות בין כוכבות שכוכבותן מבוססת על יצירה וכשרון לבין אלו שכוכבותן מבוססת על חזות ופרובוקציות מיניות. קשה לבקש הפרדה מלאה ולכוכבות מהסוג הראשון בטח שאין את הכוח להתנגד או לצאת כנגד הדרישה התרבותית הזו. והשורה התחתונה היא שכולן מתפשטות. אך אם יש משהו שניתן ללמוד מהשערורייה הזו של קרדשיאן היא שעלינו לתת לקים קרדשיאן לעשות את עבודתה בשקט (ואין בכך שום דבר פסול) ובאותה עת עלינו לשחרר מעבודתה של קרדשיאן את כול שאר הנשים שיש להן עבודות אחרות. על כוכבות טראש לעורר שערוריות פרובוקטיביות, על זמרות לכתוב ולשיר, שחקניות מן הראוי שיתמקדו במשחק, כלכלניות בכלכלה ומרצות בהוראה. לא עוד פיצול האישיות העתיק והבלתי נסבל בין קדושה, זונה, אם ואישה.