הללי מתחתנת: "לא כיף להיות בחורה לא רזה בעולם של כוסיות"

 הייתי רוצה לפגוש את האדם שהמציא את פריכית האורז. הוא בטח איזה טכנאי מזון גאון (ורזה) שהבין שלנפח גרגירי אורז ולהדביק אותם אחד לשני בצורה מוזרה – זה רעיון בר שיווק. תפל ומגעיל, בהחלט, יש שיאמרו אפילו משפיל, אבל בר שיווק. הייתי רוצה לפגוש אותו – ואז לתת לו סטירה, כי לאחרונה ההמצאה הגאונית שלו ממררת את חיי.

עוד בערוץ הנשים:

• חן טל: "ברבנות רצו ללמד אותי להיות אשה טובה
• "נסיכות לא חייבות להיות רזות
• מנחם הורוביץ בדק: כמה עולה להתחתן?

"מותר לך למרוח עליה מלא דברים", אומרת לי אחותי מור, הרופאה הסינית הטובה ביותר באזור הצפון. "אה כן?", אני משיבה לה בציניות, "מה למשל?" היא מביטה על התווית של הפריכית ותוך כדי מנסה למנות את הממרחים הנהדרים שאני יכולה להתפנק בהם – "טחינה, חומוס ביתי... אה... ממרח פסטו שאת מכינה בבית וזהו, בעצם. ועדיף שהיא תהיה מאורז מלא", היא פוסקת. איזה כיף לי, פריכית עם טחינה! ללא ספק, פסגת הקולינריה האנושית לדורותיה.

אין תירוצים, מעכשיו - דיאטה

מור לא "מציקה" לי ביוזמתה. זו הייתי אני שניגשה אליה וביקשה עזרה בטיפול תזונתי משולב בדיקור, לקראת החתונה כמובן. הרבה פעמים כתבתי באתר הזה ממש על מערכת היחסים הארוכה, המורכבת והדי כואבת שלי עם אוכל ודיאטות. כמו שאומרים באנגלית – I’ve been around the block ובשלב מסוים, בעיקר עם התפרצות תסמונת גופנית שמאוד מקשה על תהליך הירידה במשקל, החלטתי שעדיף לי להשקיע את האנרגיות שלי בדברים אחרים. למשל - שמירה על הבריאות שלי ללא כל קשר למשקל וגם גמילה ארוכה, סיזיפית ולא פשוטה בכלל ממערכת המחשבה והשפה הדיאטתית שהושתלה בי כבר מנערותי, בקבוצות הרזיה שונות (בכולן רזיתי, כמובן. רק אחר כך העליתי בחזרה את המשקל, כמו שקורה ל-98% מהמרזים) ויצרה אצלי רגשי אשמה איומים בכל פעם שהעזתי לתת ביס בעוגה.

עצוב לומר, אבל כמה שעות אחרי שאלון כרע ברך, כבר שקעתי בהרהורי הרזיה למיניהם – באופן כמעט אוטומטי. איכשהו ידעתי שכשכף רגלי תדרוך על אדמת ישראל, הפעם בסטטוס 'מאורסת', השאלות על הרזיה תגענה מלא מעט כיוונים. הבטחתי לעצמי ליהנות מכל ביס שעוד נותר לי לאכול בצרפת, כי ידעתי שכשאחזור לארץ – אכנס למשטר אימונים קשוח. בפועל חזרתי לארץ עם חיידקים של דאע"ש, כאלה שריתקו אותי במשך חודש (!) למיטה, אבל עכשיו כשאני בריאה – כבר אין תירוצים ופרויקט דיאטת החתונה יצא לדרך.

"החתונה היא בסך הכל הזדמנות"

לא כיף להיות בחורה לא רזה בעולם של כוסיות. לא כיף לדעת שיש חנויות בגדים שאין טעם להיכנס אליהן בכלל, לעבור התקפי שנאה עצמית (בעיקר בגיל ההתבגרות, אבל לא רק) ולהרגיש פגיעה רוב הזמן. לא כיף להרגיש פחות שווה, לפחד מהקיץ ולהניח שכל מי שפוגש אותך – שופט אותך. עם השנים זה פחות דרמטי, לומדים לאהוב את מה שיש, להבליט את מה שטוב ולהסתיר את מה שרע ועדיין, קשה לי להאמין שמישהי היתה בוחרת להישאר כזו לו היו ממציאים גלולת פלא שגורמת להרזיה ארוכת טווח. ככה זה עם הצורך בהשתייכות – אף אחד לא אוהב להרגיש שונה, בטח לא בקונוטציה שהפכה כה שלילית.

ופתאום על כל הנ"ל, מתלבש אירוע גדול – כזה שחינכו אותנו שהוא אחת מפסגות החיים: ה-חתונה, כלומר ערב שלם שבו בן זוגך ואת עומדים במרכז תשומת הלב, ערב שכל מי שמשתתף בו בוחן אותך מכל הכיוונים ואם זה לא מספיק מלחיץ, לכל הנ"ל מתלווה גם פמליה של צלמים שמלווים אותך לכל מקום.

נכון, כולנו יודעים שאלבומי החתונה בדרך כלל מעלים אבק על איזה מדף וכן, זה רק ערב אחד, אבל הנקודה היא שזו הזדמנות. אני לא רוצה או מצפה להשיל עכשיו 20 קילו ולמען האמת – אני אפילו לא נשקלת (התמכרות למשקל גם היא עניין בעייתי מאוד בעיני ותוצר לוואי של קבוצות הרזיה). אני כן רוצה לנצל את ההזדמנות הזו כדי לסגל אורח חיים בריא ופעיל יותר, לקראת החיים המרגשים שבדרך. חזרתי להתאמן, ולחתוך סלט. נגמלתי מקפה ואני משתדלת לא לגעת במוצרי חלב. אני הולכת לדיקור פעם בשבוע ושותה איזה משקה אלוורה טבעי ולא טעים שאמור לעזור לגוף שלי להיפטר מפסולת לא רצויה. האם אצליח להפוך את כל אלה להרגלים קבועים? רוב הסיכויים שלא, אבל רק הזמן יגיד. התקווה שלי היא שלפחות חלקם יהפכו לשגרה מבורכת שתלווה אותי מעכשיו והלאה – גם הרבה אחרי ערב החתונה. בינתיים לא נותר לי אלא להתנחם באיזו פריכית עסיסית מאורז מלא. עשו טובה, תעבירו את הטחינה.

5 מחשבות שעוברות לך בראש בזמן דיאטה:

1. עוד חמש דקות אני אכריח את עצמי לקום, להתלבש וללכת לחדר הכושר. רגע, רגע, מה זה? פרק של "חברים" בטלוויזיה? הא, זה הפרק שבו רוס ורייצ'ל מתנשקים! אין מצב שאני מפספסת את זה, החד"כ יחכה.
2. יש אנשים שבאמת נהנים לנשנש גזר...? עד שאני לא פוגשת מישהו כזה ורואה אותו בעיניים שלי בוחר גזר במקום צ'יפס – מרצון – אני לא מאמינה.
3. הייתי ילדה כל כך טובה היום, לא מגיעה לי עוגייה?
4. מעניין איך זה להיות בר רפאלי... אם אני לא נולדת כוסית בגלגול הבא, אני תובעת מישהו.
5. אני מקנאה בחתול השמן של ההורים שלי. גם אוכל כל מה שבא לו וגם ככל שהוא יותר שמן – ככה הוא יותר חמוד.

>> בפעם הקודמת: "כך נשאבתי לעולם שכולו מלמלות ותחרה"

• הללי ז'בוטינסקי