כל אישה לפני חתונה מרגישה שזה זמנה לזרוח וכעת, יותר מתמיד, היא תצליח להוריד את הקילוגרמים העודפים שהציקו לה כל כך בשנה-שנתיים האחרונות. טוב, מדובר בהכללה, אם כי קשה לומר שהיא קיצונית ונטולת כל קשר למציאות. בפועל, אירוע כמו חתונה הוא ללא ספק זרז נפלא בכל הקשור לדיאטה, שכן יש לנו הזדמנות חד פעמית לדפוק הופעה בשמלה לבנה. ויודעת כל אישה שלבן לא עושה חסד כמו שחור. בפועל, יש לא מעט מיתוסים ולוקשים שמוכרים לנו בנושא. הנה ארבעה מתוכם שהצלחנו להפריך על בשרנו. לא נעים, אבל זוהי האמת.
עבודה בעיניים 1: "את תראי, מהלחץ לא יהיה לך תיאבון"
שבוע אחרי שגיסתו של בן זוגי קיבלה הצעת-ברך-נישואין, היא נראתה כמו רבע עוף. נדמה לי שתוך שבעה ימים, היא השילה ממשקלה משהו כמו שלושה קילו, ככה סתם, מהאוויר. שלושה קילו המתפרשים על מטר וחצי בערך, כן? אני מניחה שזה קרה בעיקר כי היא שלשלה ללא הפסקה. איך אני מניחה? אה, היא אמרה לי.
"ההתרגשות הורגת אותי", הסבירה בזמנו ואני בתגובה צבעתי את פניי בירוק של קנאה. מהירידה המואצת במשקל כמובן, פחות מהצעת ההתמסדות לנצח נצחים. זה לא שהיו לה הפרעות אכילה, היו לה פשוט הפרעות חתונה. לטובת המתקוממות, ארגיע כי אחרי שהיא הבטיחה נצחים, היא חזרה לעצמה. ולטובת הגיסה המתקוממת, ארגיע ואומר שלחזור לעצמך זה אומר שאת שוב חתיכה, או.קיי?
כשהיום שלי הגיע, ייחלתי לשלשולים בלתי פוסקים ולאותה התרגשות שתהרוג גם אותי או לכל הפחות, את הפולקעס העיקשים. זה לא קרה. המשכתי לאכול בקצב רגיל וקצת מפחיד, והקשר היחיד ביני לבין רבע העוף היה כשאכלתי אותו. יותר נכון חצי עוף. טוב, שלם.
עבודה בעיניים 2: "ככל שהאירוע מתקרב, את פשוט מרזה גם בלי דיאטה"
עשרה ימים לפני החתונה. הגעתי לתחנה הסופית. הישורת האחרונה. גראונד זירו של שבירת הכוס, אם תרצו, שעת האפס. ואני זוכרת שחיכיתי בטירוף לאותה דיאטה ייחודית לכלות: לרדת במשקל בלי להפסיק לאכול. ציפיתי לתפוס את הקילוגרמים הערמומיים האלה שיימלטו מתוכי. ייעשו סיבוב בין המשרדים השכנים ואולי יקפצו על בחורה אחרת. כזאת שכבר התחתנה או שלא קרובה לזה. אבל דבר לא קרה. הם לא ברחו. נהפוך הוא, הם ישבו היטב, יחד עם שאר הקילוגרמים החברים שלהם והקימו חמולה כזאת שרוקדת לצלילי מוזיקה מזרחית ועושה הרבה שמח. במיוחד באזור התחת, שם ברוך השם, יש להם הרבה מקום.
אני מספיק ריאלית בשביל להבין שקילוגרמים לא עפים מעצמם, ואני גם גדולה מספיק להבין שאני לא יכולה לטחון עשרה בורקסים ביום ולהישאר דקיקה לנצח. רק דבר אחד לא ברור לי: למה לא מוציאים להורג את כל אותן נשים שפולטות שטויות שקריות כאלו. אנשים מאמינים לכן!
עבודה בעיניים 3: "את לא באמת צריכה דיאטה, השמלה כבר תעשה את העבודה"
על משקל "המצלמה מעלה חמישה קילו", ישנה הטענה ש"השמלה מורידה חמישה". בתיאוריה, אני שומעת יותר ויותר מעצבות שמסבירות כי סגולותיה של שמלה טובה באות לידי ביטוי ביכולותיה לחטב, למצק, לשפץ ולשדרג את הטליה הפגומה שלי, הירכיים בעלי הנוכחות שלי והציצי הנפול (במקצת) שלי. קרי: גם אם לא תצליחי להשיל בעצמך את הקילוגרמים העודפים, אין לך מה לחשוש – השמלה תעשה את זה במקומך. בפועל, את מוצאת את עצמך נדחסת למחוך שקורע לך את הצורה (החל מהגב, דרך המותניים וכלה בטחול), תחתונים מחטבים שמתחילים מהברך ומגיעים עד לציצי וחזייה שמעמידה לך את הנפילים ולוחצת לך בשכמות. אז נכון – את באמת נראית חמישה קילו פחות. לפחות בהתחלה. אבל בואי נגיד שבאיזשהו שלב בערב האירוע, אי שם ברחבה, אל תופתעי אם המחוך יתפוצץ, המחטב יתאבד והגוף שלך יתאייד.
עבודה בעיניים 4: "לפני החתונה יש הרבה יותר אמביציה לעשות כושר"
אם להודות על האמת, זה דווקא כן קרה לי. פחות מ-24 שעות לאחר הצעת הנישואין, סגרתי על מנוי חצי שנתי בסטודיו יוקרתי במיוחד. לא עניינו אותי מבצעים, הנחות או הטבות, אני רק רציתי מנוי שיארגן לי שרירי בטן, זרועות נטולות "מלח פלפל", ישבן מוצק, חזה עומד, ירכיים שלא עפות ברוח ועמידה יציבה. אבל אז הבנתי שעצם רכישת המנוי לא ממש עושה את כל זה. מסתבר שאני ממש מצריכה להיות נוכחת במכון כדי שזה יקרה. ולא רק זה, אני גם אמורה להזיע, לקפוץ, למתוח, ליישר ולספוג ריחות של בנות אחרות על הדרך.
אז לא, אמביציה אין. בפנטזיה ללא ספק ראיתי את עצמי דקה, צרה ושרירית – הולכת יד ביד עם אהובי לעבר החופה כשכולם מסתכלים עליי פעורי עיניים ופה וחושבים לעצמם: "מה זה השריר התלת ראשי הזה?". אבל בפועל, דבר לא הוציא אותי מתרדמת החורף. האמביציה נעלמה מהר מאוד כשהבנתי שאני צריכה לצאת מהבית. לא התמדתי, לא עקבתי ולראייה, התקשרו אלי כבר חמש פעמים לשאול אם הכל בסדר איתי. ובכן, בהחלט. מה יכול להיות רע ברביצה על הספה עם שקית של ביסלי מלוח-פיקנטי?
>> אפרופו כושר: על פילאטיס ב-38 מעלות כבר שמעת?
בא לך על שופינג מהבית? הכנסי לחנות המעצבים שלנו
