לפני כשנתיים, כשהיא בשנות השלושים בחייה ורווקה, עלתה שרה (שם בדוי) מוונצואלה לישראל. עם הגעתה לארץ, כשהיא איננה דוברת עברית, תושאלה שרה על ידי פקיד במנהל האוכלוסין של משרד הפנים על מנת לקבל את הפרטיים האישיים שלה כשהיא מתקשה להבין את השאלות שהוצגו בפניה.
בסוף הריאיון, ציין הפקיד ששרה נשואה וכך גם נכתב בתעודת הזהות שלה בהמשך. חודשים ספורים לאחר שהגיעה לארץ, שרה החלה להבין עברית טוב יותר ועל כן, הבחינה כי היא רשומה ומוכרת כאישה נשואה במדינת ישראל.
כשהבחינה בטעות, פנתה שרה אל מנהל האוכלוסין כדי לשנות את מעמדה לרווקה, אך נתקלה בסירוב. בהמשך הוסבר לה ששינוי המעמד כרוך בפנייה לבית הדין הרבני. ועל כן, פנתה אל בית הדין הרבני האזורי בחיפה כדי לקבל אישור על היותה רווקה.
"כשהייתי במשרד הפנים לא דיברתי מילה בעברית", סיפרה שרה בבית הדין הרבני. "לא הבנתי בדיוק מה כל השאלות ששאלו אותי. בוונצואלה אם שני אנשים גרים יחד הם נחשבים נשואים. אז כנראה בגלל זה טעיתי כשעניתי לפקיד על השאלות. אבל אני אף פעם לא חתמתי על שום הסכם נישואים. אין לי שום מסמך שמאשר שאני נשואה כי מעולם לא התחתנתי".
כחלק מההליך המשפטי, נאלצה שרה להציג מסמכים שמאשרים כי היא יהודייה ורווקה והסבירה שמדובר בטעות של מנהל האוכלוסין. "כשעליתי לארץ הגעתי למשרד הפנים, הפקידים לא ידעו להסביר לי את השאלות ואני לא הבנתי אותם. אחת הפקידות שאלה אותי מה אני רוצה שיהיה רשום לי", תיארה שרה בחלק מההליך המשפטי שנמשך כמעט שנה.
"לא הבנתי מה היא אומרת אז היא החליטה לרשום שאני נשואה. לא היה שם עובד דובר ספרדית. אם היה אחד כזה שיבין מה אני אומרת, הטעות הייתה נמנעת", המשיכה להסביר על חוסר האונים בקבלתה לארץ. לדבריה, היא ציינה שהיא מתגוררת עם בן זוג אך ללא הסכם ומכאן ייתכן ונבעה הטעות.
חומרת הטעות התבררה לשרה כשהחלה לעבוד ונדרשה למלא טפסים שהועברו למס הכנסה ולציין את מצבה המשפחתי. "הבנתי שהרישום הזה בעייתי ולכן פתחתי בהליך לשנות את זה בחזרה", הסבירה. לצורך הפסיקה, יצרו הדיינים קשר עם רב מוונצואלה שיאמת את דבריה של שרה מול הוריה ובני משפחתה.
לאחר הליך מסורבל וארוך, בו נאלצה שרה להוכיח כי איננה נשואה וכשנתיים לאחר שעלתה לארץ - רק לפני פחות מחודש הוחלט להורות למנהל האוכלוסין לשנות את מעמדה החוקי, בהוראה של בית הדין הרבני.