"את המשפחה המקסימה הזו הכרתי כשצילמתי חתונה של בן משפחה שלהם בארץ", מספר הצלם חיים אפריאט. "המשפחה של הכלה התגוררה בעבר בישראל, והחתונה הייתה שילוב ייחודי של הרבה אלמנטים ישראלים לצד אופי מאוד מקומי ודרום-אמריקאי. לדוגמה: רוב המוזיקה הייתה מזרחית (גם הדי-ג'יי הגיע מישראל במיוחד עבור האירוע), השמלה הייתה של פנינה טורנה והיה גם לא מעט אוכל ישראלי, אבל מעצבת האירוע הייתה מקומית, מה שניכר מאוד במראה של האולם".
למרות הדמיון לחתונות ארצנו המוכרות, חיים מספר על כמה הבדלים מהותיים. "רוב החתונות היהודיות בפנמה נערכות באותו מקום: המרכז הקהילתי היהודי. זה אולי נשמע כמו מתנ"ס שכונתי, ובאמת נראה צנוע מאוד מבחוץ אבל מדובר בקומפלקס עצום, שעוצב בקפידה לקראת האירוע. הייתה כמות בלתי נתפסת של פרחים, ממש משאיות על גבי משאיות, והעיצוב כולו היה ייחודי ומושקע, למרות שמדובר היה באירוע עצום, עם 2,200 אורחים ולא פחות מ-50 זוגות של שושבינים ושושבינות. החתונות בפנמה מתחילות בחופה, שנחשבת למרכז האירוע, ולאחריה יש צילומי משפחות מאוד מדוקדקים וארוכים, שאורכים אפילו שעה. את הצילומים המקדימים לא עורכים ביום החתונה, שבו לא מקובל שהחתן והכלה נפגשים, אלא מספר ימים לפני. הסשן נקרא 'צילומי זוגיות', ואת ראקל וג'קי צילמתי בחוות סוסים (תחביב משותף של בני הזוג) ובעיר העתיקה, שהזכירה לי מאוד את נווה צדק".
אחרי החופה כולם מנותבים לרחבת הריקודים, ומרגע זה ואילך: אין הפסקות ברצף הקרחנה. "הריקודים הם עניין חשוב מאוד בחתונות שם", מסביר חיים, "והכל מכוונן כך שאנשים ירקדו. האוכל שמוגש אמנם עשיר מאוד – יש אולם שלם לבופה ואולם נוסף רק לקינוחים – אבל קל יחסית. בנוסף אין הרבה מקומות ישיבה, כדי לעודד אנשים להישאר על הרחבה - וזה עובד".
