"רצינו להתחתן במקום מיוחד, אבל אחרי שראינו כמה גנים הבנו שלא משנה כמה נחפש, בסופו של דבר הכל אותו שטאנץ", מסכמת ליטל את הגיגי לבן של רוב כלות ארצנו. "גם המקומות הכי יפים מאוד דומים אחד לשני, ובאמת רצינו משהו אחר. באותה תקופה עבדתי במיני-ישראל, ובדיוק התחילו לקיים שם חתונות. די מהר החלטנו ללכת על זה. מה שהכי קסם לנו הייתה העובדה שזה מקום מיוחד, אבל שלא יצריך מאיתנו להיכנס למאמצים הפקתיים מטורפים והוצאות עצומות כדי להתחתן באמצע המדבר או משהו בסגנון. היה לי נורא כיף לראות איך המקום שאני רגילה לראות כל יום משנה צורה, והופך לגן האירועים שבו נתחתן".
לרוב האנשים, הרעיון להתחתן במקום העבודה שלהם נראה קצת מופרך – אחרי הכל, מי רוצה להישבע אמונים בין מכונת הצילום לפינת הקפה – אבל במקרה של ליטל ועומר, העניינים נראו קצת שונה. "קבלת הפנים הייתה ממש בשטח של המודלים, וכמובן שכל הקונספט של האירוע הושפע מהמקום. כל אורח שהגיע קיבל מפה של הפארק, שבה צויין המיקום של המודלים ואיזה דוכן מוצב ליד כל אחד מהם. למשל, ליד הדגם של ת"א היה דוכן סושי, ליד הדגם של ירושלים היה דוכן שהגיש מעורב ירושלמי והבר הוצב ליד הדגם של נתב"ג, ועוצב כמו דיוטי פרי. את החופה בחרנו למקם למרגלות 'החרמון'– כשכל הפארק פרוש מתחתינו ונותן את הרקע המושלם לחתונה שלנו".
