אופיר והדר שטיינווג (שניהם בני 28) ידעו מראש שלא תהיה להם חתונה גדולה. "אופיר הוא בנאדם מאוד שקט וצנוע", מספרת אשתו הטרייה, "ומלכתחילה היה ברור שנלך על אירוע מצומצם יחסית, ולא על משהו גרנדיוזי שמנוגד לאופי של שנינו. אבל לאמא של אופיר יש חמישה אחים, ובצירוף המשפחה שלי והחברים של שנינו לא הצלחנו בשום אופן להגיע לפחות מ-100 איש, מה שיצר מצב ביניים בעייתי – זו חתונה לא מספיק קטנה כדי להיות אינטימית כמו שרצינו, ומצד שני כרוכה בעלויות גבוהות מאוד שלא יכסו את עצמן בגלל מיעוט המוזמנים. בנוסף, ככל שהארגונים התקדמו הרגשתי שאני לבד במערכה, וגם היה לנו מאוד לא נעים לגרור את כל החברים שלנו לגולן, שם אנחנו גרים, ולאלץ אותם להוציא המון כסף. ככל שהתאריך התקרב התחלנו לסגת מהרעיון, עד שבסוף החלטנו פשוט לבטל הכל ולעשות משהו אינטימי ומצומצם באמת. הקייטרינג שסגרתי איתו לפני שביטלנו את האירוע מפעיל מקום מקסים על שפת הכנרת, שם הם עושים את הטעימות – והחלטנו שפשוט נתחתן שם".
וכשהיום הגדול סוף סוף הגיע, נכחו בחתונה 15 איש, כולל הדר ואופיר. ההורים של שניהם, האחים של שניהם (חלקם עם בני ובנות זוג) וחברה אחת של הדר, שאיישה את תפקיד צלמת הסקייפ והעבירה את החתונה אונליין לאחותה של הדר בניו-יורק. "היינו כל כך מעט אנשים שהרב חשש שלא נצליח לגייס מניין, אבל בסוף הסתדרנו. כמובן שההורים לא קיבלו את הרעיון בהתחלה, וניסו לשכנע אותנו להרחיב אפילו טיפה את השורות, אבל היינו מאוד נחושים, ואני חושבת שבסופו של דבר טוב שעשינו את מה שבאמת רצינו. אנחנו לא מתחרטים לרגע, וחושבים שהחתונה הקטנה הזו רק העצימה את המהות של עצמה, ולימדה אותנו הרבה על חיי שיתוף וגמישות אחד כלפי השני".
את מקום האורחים מילא סרטון ברכות מרגש, שצילם אחיה של הדר והקרין במהלך החתונה. "גם מי שלא היה שם שמח איתנו. יומיים לפני החתונה הייתי אצל סבתא שלי, בת 92, שגרה בבאר-שבע ולא הגיעה לחתונה. היא חיזקה אותי, ואמרה לי שמי שבאמת מכיר ואוהב אותנו ישמח בכל מקרה – והיא צדקה. עשינו מסיבת רווקים ומסיבת רווקות, וגם הרמת כוסית עם החברים ועוד אירועים קטנים כאלה פה ושם, כך שכל מי שאוהב איתנו שמח איתנו בסופו של דבר, והכל יצא נהדר".
