עונת החתונות מתקרבת, וגם השנה, כנראה, תלכו לחתונות שכולן יראו אותו הדבר בדיוק. נעה ואיתי, זוג צעיר מהגליל העליון, החליטו שהם רוצים לעשות את זה אחרת. את החתונה שלהם, שהתקיימה לפני כמה חודשים, הם מכתירים כניצחון: "זה היה ניצחון קטן מאוד שלנו על תעשיית החתונות, שבעיניי משטיחה ומבלבלת בין אהבה לחומר", אומרת נעה. "התעשייה הזו ממוסחרת מדי וידענו שיהיה קשה מאוד להישאר מחוברים לעצמנו. רצינו שהדרך שלנו לחתונה ולחיים המשותפים תהיה כזו שבה אנחנו גם נוכחים וגם יוצאים מורווחים".
את האירוע שלהם הם בחרו לערוך ביום שישי בצהריים בחוות בת יער שביער ביריה. "בהתחלה חשבנו לעשות חתונה קטנה בבית, עד 70 איש, אבל הבנו שההוצאות על אירוע כזה אפילו כפולות", סיפרה נעה, "הבנו שאנחנו צריכים להיות יצירתיים". השניים פתחו אקסל והתחילו לעבוד: "ערכנו טבלאות מסודרות של רשימות המוזמנים והעלויות של הביגוד, ההגברה, הבר, הטבעות וכל שאר ההוצאות. בנינו את התקציב שלנו לפי חישוב של 380 שקל לאורח, כאשר ילד עד גיל שלוש לא חושב בכלל וילד עד גיל שש חושב בחצי מהסכום. התקציב שלנו היה כזה שנשארנו ברווח די גדול, והוא אפשר לנו טיול של חודש וחיסכון. את המתנות של ההורים שמרנו ולא בזבזנו אותן על ההוצאות של האירוע".
איך שומרים על תקציב כל כך נמוך? נעה ואיתי מצאו דרכים. למשל, את הוצאות ההפקה הם חסכו באמצעות שימוש במשאבי חברים, כשחילקו לחברות הטובות של נעה לבצע את אישורי ההגעה של המוזמנים. גם ההוצאות החומריות קוצצו, ונוסף להם תהליך עם משמעות.
"את טבעות הנישואים הכנו לעצמנו, בליווי של צורף שהוא גם חבר שלנו. קנינו את הזהב באבקה, התכנו אותו ובסדנת צורפות עיצבנו את הטבעות ביחד. יום שלם עסקנו ביצירת הטבעות שלנו, וזה עלה לנו 2,500 שקל לשתי הטבעות".
לנעה היה ברור שהיא לא מתכוונת להוציא אלפי שקלים על שמלה שתלבש ערב אחד בלבד. "היות ואני מתלבשת רק ביד שניה ותופרת לעצמי מה שבא לי, היה לי טבעי לקנות משהו בסיסי ולהפוך אותו למשהו אישי. קניתי שתי שמלות, האחת במאה שקל והשניה במאתיים, ושדרגתי אותן יחד עם חברה שלי שהיא תופרת. זה היה מסע מרגש של יצירה ותהליך של אהבה וקבלת הגוף והדרך".
בני הזוג היו מוכנים לקחת הימור על הצלמים שיתעדו את החתונה – ובחרו בצלמים ללא ניסיון בצילום אירועים. "הצלמים שלנו בווידאו ובסטילס היו שני סטודנטים יוצרים שמעולם לא צילמו חתונה. הם מלגאים שלי בפרויקט קהילתי שאני מרכזת, וזיהיתי שהם מוכשרים למדי. הצעתי להם לעשות את זה מתוך רצון אמיתי לתת להם במה ולחסוך בכסף. הם ביקשו כמה מאות שקלים אבל החלטנו לפרגן להם ב-2,600 שקל. השבעתי אותם שאם הם יצליחו כצלמי חתונות, שיישארו במחירים חברתיים והוגנים. לפני החתונה הנחנו אותם להרגיש את האווירה, להיות חלק מהאירוע ולייצר תמונות של רגעים. אפשר לראות את הנשמה שלהם בתמונות".
גם בשלב הטקס בחרו נעה ואיתי בדרך משלהם. "לא היה לי ספק שאין לי כל עניין להכניס ליום המיוחד שלנו אדם זר וערכים שאני לא חיה על פיהם. איתי ואני ישבנו וקראנו יחד פסוקים מתוך טקס האירוסין והקידושין, והבנו שאנחנו לא מתחברים לסגנון, אבל לאיתי כן היה חשוב שהחתונה שלנו תהיה ברוח יהודית, ולכן היו טבעות, ברכה על היין, שבירת כוס ושבע ברכות. החלטנו יחד שחברתנו הטובה, שכוונת הלב שלה טובה והרצון שלה לברך אותנו הוא אמיתי, תהיה זו שתלווה אותנו ותנחה את החופה". את שבע הברכות חילק הזוג לשבעה חברים, כל ברכה סביב ערך אחר שמסמל אותו החבר בחייהם. את הכתובה כתבו ועיצבו בעצמם, והדפיסו על גבי גזע עץ שמצאו.
ואחרי שהתנסתה בארגון חתונתה שלה, פונה נעה לעזור לאחרים: לאחרונה עובדת הכלה לשעבר על הקמת עסק חדש, שילווה זוגות בתהליך ההכנות לחתונה מתוך תפיסה לפיה תהליך ההתארגנות לאירוע הוא מיקרוקוסמוס לזוגיות עצמה. "בעצם זו תהיה עבודה נפשית וזוגית לקראת חיים משותפים באמצעות הכלי שהוא האירוע", היא מסבירה, "זה יהיה תהליך שיכלול את ההכנות הכלכליות, איחוד המשפחות על המורכבות שלו ועבודה סביב ערכי החיים בהתכווננות על הטקס ובכתיבת הכתובה. ליווי והכנה לקראת היום המיוחד הזה, בדגש על שיקוף התחושות וההתמודדות שעשויה להופיע עם אי שביעות רצון מדברים שונים, קבלת בן ובת הזוג וחיבוק השוני וגם התגברות על מחלוקות".