כולם מתעדים את החתונה, עושים צילומים מקדימים ואפילו מנציחים את ההכנות (היוש, רולים!). אבל מה לגבי הטבילה במקווה? הרגע המרגש והאינטימי מכולם, שבו הכלה מיטהרת לקראת החופה (או הולכת לסמן וי ולקבל פתק, תלוי את מי שואלים)? הצלמת רוית פרי מצלמת נשים טובלות - ומספרת, יחד עם אחת המצולמות, על החוויה המיוחדת.
עוד בערוץ הנשים:
- ככה עושים חתונת שישי בצהריים מושלמת
- החליפה שתשרוף עבורכם 2,500 קלוריות
- האם אחרי שתי לידות הגיע הזמן לחזור לביקיני?
"את הרעיון לצלם נשים בזמן הטבילה במקווה קיבלתי מלקוחה שלי, שהגיעה מחו"ל להתחתן בארץ וביקשה לעשות חלק מהצילומים המקדימים במקווה. היא התכוונה רק לנצל את היופי של המקום שבחרה לטבול בו לצילומים רגילים בשמלה, אבל כשהצעתי לה לצלם את גם את הטבילה, להפתעתי היא הסכימה", מספרת רוית. "מאז עשיתי עוד כמה צילומים כאלו, ואין ספק שמדובר במשהו אחר, שונה מכל סוג אחר של צילום, בגלל האינטימיות העצומה שיש במעמד הזה, וכמובן החשיפה הפיזית, שמחייבת אותנו להיות מאוד עדינים בתיעוד". הצילומים בכתבה אינם כוללים, מטבע הדברים, את רגעי הטבילה עצמם, אף כי גם הם צולמו ונמסרו למצולמות.
"בצילומים של קרין, לדוגמא, הוצאנו את כולם מהחדר שבו היא טבלה ונשארנו רק היא, אמא שלה, הבלנית ואני. האתגר להוציא תמונות טובות, מרגשות ולא חושפניות מדי הוא אחד הכיפים הגדולים שאני חווה במקצוע שלי".
את קרין עצמה הושבנו לראיון מרחוק, היישר מירח הדבש שלה בתאילנד. "לרעיון של צילומים במקווה הגעתי דרך חברה שלי שרוית צילמה גם כן. ראיתי את התמונות והחלטתי שאני חייבת גם. בעיניי, זה תיעוד נקי ולא מתווך - המקווה לוקח כל אישה בצורתה הטהורה ביותר, ללא איפור, ללא תסרוקות וללא סטיילינג, רק את איך שאת - ורוית מסוגלת לתפוס את הרגע הזה כל כך יפה".
לדברי קרין, התיעוד של הרגעים במקווה לא פגעו בתחושת האינטימיות של התהליך. "חברים ובני משפחה שלי היו מאוד סקפטים ולא הבינו איך אני עושה את זה, אבל אחרי שראו את התמונות הם ממש התלהבו מהרעיון. אנשים עושים סלפי בכותל ובמקומות קדושים אחרים, ועדיין הרגע שלהם בתפילה שייך להם. בסופו של דבר יצאתי משם עם החוויה הראשונה שלי ככלה, שממש רואים בתמונות, והרגעים האינטימיים של הטבילה עצמה יישמרו באלבום מיוחד לי ולבעלי, מזכרת מהרגעים המרגשים של לפני החתונה".