וכך, שבוע לפני חתונתם, עמדו ג'ים (מאמן זוגי ומיני) וג'סיקה (יועצת נישואין) בנסון בחצר ביתם שבסאן-פרנסיסקו, מול בני משפחה וחברים קרובים – ופשוט שפכו את מררתם זה על זו. הם ענדו זה לזו טבעות שהכינו מנייר כסף, ופשוט דיברו בגלוי זה על חסרונותיו של זו ולהפך. לסיום, הם נאבקו בקצף והשליכו עלים יבשים זה על זו.
עוד בערוץ הנשים:
- אהבה בין המחלקות: בנות הזוג של הפצועים צמודות למיטותיהם בבתי החולים
- האם בר רפאלי עובדת על הפנימיות שלה?
- "האם לפנק מינית חיילים שחוזרים מעזה? מגיע להם!"
חייבים לדבר גם על הצדדים השליליים
"זה טקס שנקרא 'חתונת צללים', שאנחנו מציעים למטופלים שלנו לעשות כבר שלוש שנים. כשהחלטנו להתחתן היה ברור שלא נדלג עליו בעצמנו", אמר ג'ים. "ידענו שנרצה לתת לעצמנו את הפריבילגיה לדון בצדדים הפחות מושלמים שלנו – לצד כל הלבן והתחרה והפרחים ודיבורי האהבה של יום החתונה, רצינו טקס אמיתי וכן יותר".
"אנחנו מאמינים שלדבר על מה שבדרך כלל מושתק – כלומר, על המטען השלילי שכל אחד מבני הזוג מביא איתו לקשר – הכרחי לקיום מערכת יחסים יציבה ונורמלית", מסבירה ג'סיקה. "אנחנו מדברים גם על דברים מהותיים – כמו נטייה לבחון בעניין רב מדי את בני המין השני למשל – אבל גם על דברים ארציים ופשוטים, כמו היגיינה לקוייה או הרגלים מעצבנים".
בני הזוג בנסון מנחים את הטקס עבור לקוחותיהם תמורת כמה אלפי דולרים (הסכום נע בין קצת פחות מעשרת אלפים שקלים ועד כמעט 30 אלף, בכפוף לארכו, מהותו ומספר המשתתפים באירוע). המחיר כולל עזרה בכתיבת "נדרי הצללים" – אם תרצו, מעין הודאה באשמה של כל אחד מבני הזוג, שמסתיימת בהבטחה לאהוב חרף המגרעות. "הרעיון הוא לתת לכל אחד מבני הזוג אחריות על הצדדים הפחות נעימים בזוגיות, ולבטא את זה בדיוק כמו שמבטאים את האהבה המושלמת ביום החתונה עצמו", סיכמה ג'סיקה.
מיותר לציין של"חתונת הצללים" אין קוד לבוש, ולמעשה קורה שם ההפך המוחלט – בני הזוג לובשים את הבגדים היומיומיים והפשוטים ביותר. "כשהתארגנו לטקס, שאלתי את את בעלי באיזה טרנינג הטוסיק שלי נראה הכי גדול – ואותו לבשתי".
את מזייפת, אתה מרגיז
הרעיון להכיל בטקס הנישואים גם את הצדדים הפחות פוטוגניים של הזוגיות מצריך מבני הזוג בגרות, כנות – והוא גם מעיד על זוגיות חזקה ובריאה, כזו שיכולה לצחוק על עצמה. בישראל, עד כמה שידוע לנו, אין עדיין "חתונות צללים" – אבל בחתונתם של דולב ויפעת נערך טקס מעט דומה לזה. השניים נישאו בחופה אזרחית, שכללה ברכות, חילופי טבעות, נדרים ושבירת כוס – אבל שיאה היה טקס "התחייבות" היתולי שבני הזוג כתבו זה לזו.
"דולב – האם מתחייב אתה לתת ליפעת לאבד את העשתונות, לבכות כמו ילדה קטנה חסרת פרופורציות ורק לחבק אותה עד יעבור זעם, בלי לנסות לדבר בהיגיון כי אתה יודע שזה רק ירגיז אותה עוד יותר?" נשאל החתן, שהיה צריך להכריז: "מתחייב אני". באותו הנוסח התחייב דולב לתת לאשתו הטריה לשיר בקולי קולות בלי לרמוז לה שהיא מזייפת, ויפעת התחייבה לעולם שלא לבקש מבעלה לסדר את מדף כל הפלסטיק הרב פעמיים.
"חיפשתי באינטרנט חופות אלטרנטיביות, ומצאתי טקסי התחייבות בהם בני הזוג מבקשים זה מזו לאהוב ולכבד וכאלה", נזכרת יפעת. "זה היה פוצי-מוצי מדי בשבילנו. החופה שלנו כבר כללה שבע ברכות שכתבו לנו חברים ובני משפחה, שהיו מרגשות ועסקו בענייני אהבה, וחיפשנו להכניס לטקס גם הומור. רצינו גם להראות שלא הכל מושלם, שיש בזוגיות הרבה מאוד דברים מרגיזים - ושאנחנו מודעים אליהם ומקבלים גם אותם בהתחייבות שלנו זו לזה".