מה דעתך להחליף את שמלת הכלה הלבנה, וללבוש ביום החתונה את הבגד האתני המסורתי של העדה ממנה הגיעו הוריך? לכל תרבות יש קוד לבוש ייחודי לחתנים ולכלות, המדגיש את המעמד הטקסי ומסמל את האמונות של הקהילה. הרבה לפני שהומצאו סלוני הכלות היו שם הבדים הצבעוניים, העיטורים המגונדרים והתכשיטים המפוארים. ליקטנו עבורכם גלריה ססגונית של מלבושים מסורתיים מרחבי העולם.
יפן: אישה עם קרניים, גבר נינג'ה
הטקסיות היפנית המוכרת לא פוסחת על החתונה המסורתית בכל הנוגע לקוד הלבוש המוקפד. חוץ מהקימונו הלבן שעוטה הכלה ביום הכלולות, היא חובשת לראשה גם ברדס לבן הנקרא "צונו-קאקושי". ל"צונו" המסורתי תפקיד חשוב במהלך טקס הנישואים; המצנפת הלבנה נועדה להסתיר את הקרניים של האשה, כך על פי המסורת המקומית, והיא מסמלת את הכניעה והצייתנות של האשה המקורננת לבעלה.
במהלך הטקס לובשת לעיתים הכלה על הקימונו הלבן מספר חלוקים צבעוניים, שנועדו לכסות את הלבן הבתולי. החתן, בדרך כלל במראה של נינג'ה שחורה או לבנה, לבוש אף הוא בקימונו, המקופל לתוך מכנסיים רחבים. בתום החתונה, לא תוכל הכלה לשוב וללבוש את הקימונו הלבן שלה, שכן הוא מיועד רק לרווקות.
אפריקה: רחבים וצבעוניים
בגדי החתונה האפריקאיים ססגוניים וצבעוניים כמו סוואנה פראית אחרי גשם ראשון. החתן והכלה לובשים, לרוב, גוונים של ירוק, חום, סגול וצהוב. לראשה חובשת הכלה האפריקאית - "גֶלֶה", מצנפת מרשימה הנראית כתפרחת אביבית, לגופה חצאית רחבה ומעוטרת הנקראת "אירו", צעיף המכונה "איבורום" וחולצה רפוייה מבד זהה הקרויה "בובה". החתן המסורתי לבוש גלימה רחבה ורפויה, הכוללת שרוולים ארוכים וכיסוי ראש אפריקאי - ה"קוּפי".
מרוקו ותימן: צניעות ויוקרה
הביגוד המסורתי בחתונה מרוקאית או תימנית הרבה יותר מוכר לנו, ולו בזכות הטרנד שהתפתח בארץ לשכור לערב הכלולות את הלבוש האוריינטלי מחברות הפקה המיועדות לכך. הגבר לבוש ב"כפתאן", מעין גלביה לבנה, וחובש "טרבוש" אדום, ואילו הכלה לבושה בשמלה צבעונית מבד יוקרתי, אותה היא עשוייה להחליף מספר פעמים במהלך ערב החתונה.
בגרסא התימנית לבוש החתן בגלימה זהובה עם ריקמה, והכלה לבושה באופן צנוע, כך שרק הפנים וכפות הידיים שלה חשופות. בנוסף, היא חובשת לראשה "תשבוק לולו" - כובע משולש גדול המעוטר שרשרת פרחים ותכשיטים.
סקוטלנד: גברים בחצאית, נשים בנעלי ריקוד
בחתונה סקוטית מסורתית מקבל דווקא החתן את מירב תשומת הלב, לפחות בכל הקשור לתלבושת אותנטית. לא כל גבר סקוטי יכול לטעון כי הוא זה שלובש את המכנסיים בבית; בגדי החתונה המסורתיים לחתן הסקוטי כוללים חצאית משובצת בגובה הברך, גרביים לבנות הנמשכות עד הברכיים, מקטורן מעוטר סיכות וחפתים נוצצים ופאוץ' מפרווה הנקשר מעל איזור החלציים.
בגדי הכלה הסקוטית קצת יותר סולידיים, והיא מסתפקת בשמלה עשוייה בד יוקרתי בשם "טרטן" ונעלי ריקוד.
מקסיקו: לוחם שוורים ורקדנית פלמנקו
כמדינה קתולית, רוב המתחתנים במקסיקו בוחרים בלבוש סטנדרטי של חליפה שחורה ושמלה לבנה, אך ישנם זוגות שמעדיפים את התלבושת המקסיקנית האותנטית. החתן מתכונן לקראת חיי הנישואים עתירי הקרבות הצפויים לו, ומגיע לחתונה לבוש כמטאדור, לוחם שוורים, מצוייד בג'קט בולרו, מכנסיים צמודים ורוח לחימה. הכלה לבושה בשמלת הפלמנקו המוכרת, אך בשום אופן לא עונדת פנינים; על פי האמונה המקסיקנית, הפנינים מביאות מזל רע ומסמלות בכי בחיי הנישואים.
הודו: קעקועי חינה
גם ההינדואיזם מעניק תשומת לב לבגדי החתונה המסורתיים של החתן והכלה. בהודו נהוג כי הכלה מגיעה לטקס עם בגדים שרכשו עבורה ההורים שלה, אולם עם הגעתה לחתונה מחליפה הכלה ההודית את הבגדים ל"סארי" מסורתי בצבע אדום שמעניק לה החתן; על פי האמונה המקומית מסמל צבע הארגמן פוריות ועושר, ותחלופת הבגדים מייצגת את המעבר מבית ההורים לבית החדש.
בנוסף לתכשיטים והפרחים שמעמיסים בני משפחתה של הכלה עליה, מקשטת המשפחה גם את כפות הידיים של הכלה בעיטורים של "מהנדי" המוכרים כקעקועי חינה. הלבוש המסורתי של החתן ההודי לא פחות מגונדר וכולל "שרוואני" - גלביה המגיעה עד לקרסוליים, ו"דהוטי" – רצועת בד באורך 6 מטר הנכרכת סביב הגוף, בצבעי זהב ולבן.
