מתי הייתה הנקודה הכי-הכי מרגשת בחתונה שלך? בחופה, כשצעדת בדרכך להינשא לבחיר ליבך? בקבלת הפנים, כאשר פגשת את האנשים שבאו לכבודך מרחוק, או אולי על רחבת הריקודים הסוערת? הגולשות של פורום חתונות בתפוז נזכרות ברגע ההוא בחתונה בו הלב עלה על גדותיו מהתרגשות והעיניים התחילו לדמוע, והן שמחות לשתף אותנו בזיכרונות.
"הרגע הכי מרגש בחתונה שלי היה כשגיליתי שסבא שלי הגיע במיוחד מצפת הרחוקה. לא ציפיתי שהוא יגיע, כי הוא היה במצב בריאותי מאוד קשה, והוא הגיע על כסא גלגלים. ברגע שראיתי אותו התחלתי לבכות מהתרגשות, והחלטתי שכשאני נרגשת כל כך אני לא נשארת לחכות לחופה בשום חדר, אלא יורדת מיד למטה לקבלת הפנים לקבל את האורחים שלי". (אלונה)
"כאשר צעדנו לחופה, מחיאות הכפיים הסוערות של הקהל מילאו אותי בתחושה מדהימה והציפו אותי בדמעות של אושר". (נילי)
"אחד הרגעים המרגשים שחוויתי בערב החתונה, היה כשעלינו לעמדת הדי ג'יי במהלך הריקודים. פתאום ראיתי את כל הרחבה מלאה באורחים, והם הסתובבו אלינו, התחילו למחוא כפיים, לקפוץ ולהשתולל. הרגשתי כל כך מאושרת שכל האנשים שקרובים אליי שמחים בשמחתנו ונהנים יחד איתנו". (ליאל)
"מרוב התרגשות צרחתי והבהלתי את כולם"
"הרגע הכי מרגש שלי היה בדרך לחופה, כשמימיני אמי היקרה ומשמאלי אבי היקר. השיר המדהים שבחרנו התנגן לו ברקע, וההורים שלי עומדים למסור אותי בעוד רגע למישהו אחר. הדמעות והאושר התערבבו למעין תמהיל של בכי וצחוק, זה היה רגע נדיר שגם אם אנסה לדמיין ולשחזר - לעולם לא אצליח". (שרון)
"אחד החברים הכי טובים שלנו עבר לקנדה כמה שבועות אחרי שהתארסנו. מדובר בחבר באמת טוב וקרוב – כזה שרצינו שיחזיק את אחד המוטות של החופה, ובצער רב הבנתי שלא תהיה שום דרך שהוא יוכל להגיע לחתונה. השלמתי עם המצב, וכדי לנחם אותי הוא דאג להתעדכן כל הזמן איך הולך לנו עם ההכנות.
באמצע קבלת פנים, בעודי מחייכת אל איזו דודה של אמא שלי או משהו, ניגש אליי בעלי ואמר שהוא צריך אותי לרגע ורוצה שאפגוש מישהו. התנצלתי יפה והסתובבתי, מוכנה עם חיוך הכרות מנומס, וכשהבנתי מי עומד מולי דפקתי כאלו צרחות שכ-ו-ל-ם הסתובבו ונורא נבהלו. אומרים לי שכשהפסקתי לצרוח נתתי לו אגרוף, אבל את זה אני לא זוכרת, כנראה מרוב התרגשות. אני כן זוכרת שקפצתי עליו בחיבוק ענקי". (שחר)
"רגע ההתרגשות שלי היה כשיצאתי מהמלתחה, שם חברותי עזרו לי לסדר את ההינומה ואחותי נכנסה כל כמה שניות לדחוק בי שכולם מחכים רק לי להתחיל את הטקס. יצאתי, וראיתי פתאום את כל המשפחה - ההורים שלי, ההורים שלו והאהוב שלי שעוד רגע ממש יהיה בעלי, עומדים כולם מוכנים ללכת לחופה, ואז נחתה עליי ההבנה - הנה זה קורה. קפאתי במקום, לא הצלחתי להמשיך ללכת. עד שאחותי צעקה עליי שוב "נו! כולם מחכים לך!"..." (עופר)
"המקום - סלון הכלות. כל אחד מאיתנו בצד אחר של הוילון, ברקע מלא מחיאות כפיים ואמא שלי שצועקת "הנה החתן שלי!". אני חושבת שעד ללפלנד שמעו את דפיקות הלב שלי... ואז הוילון נפתח. הוא בהה בי ואיכשהו המילה הראשונה שיצאה לו היא "ואו"..." (אנסטסיה)
"הרגע בו הכי התרגשתי בחתונה היה במעמד החופה. רגעים לפני שבירת הכוס הזכיר הרב כי שבירת הכוס היא תזכורת לכך שגם ברגעים שלמים ושמחים צריך לזכור את העצב, והזכיר את אחי החייל רועי ז"ל, שהיה קרוב אלי מאוד ונפטר לפני שבע שנים. התפרצתי בבכי, והלב שלי כמעט התפוצץ מצער שהוא לא שם". (דקלה)
"כשאני והחתן שלי יצאנו לכיוון החופה, כל אחד בליווי משפחתו, הייתי בסדר – ממש קולית. אבל כשהוא התקרב ובא לכסות אותי בהינומה, פתאום זה ממש הציף אותי והתחלתי לבכות". (ענת)
"אבא שלי נפטר כשהייתי ילדה ממש קטנה, ולמרות זאת אני זוכרת אותו מעולה. ביקשנו מהרב שיזכיר אותו ו"יזמין" אותו לשמחתנו. כשהרב התחיל לדבר על אבא שלי, נשבר לי הלב". (מיטל)