על רבים זוגות לפני החתונה? על מספר המוזמנים, על אופי האירוע, על הרבנות ועל האמא שלו שמתערבת יותר מדי: כלות מספרות על הריבים הכי גדולים בזמן ההכנות ליום הגדול
את לא תקראי לאמא שלי פולניה שתלטנית! | צילום:
istockphoto
אם אתם מתכסחים כל כמה ימים סביב ארגון החתונה, אל לך להיות מודאגת: אין זה בהכרח אומר שאת מתחתנת עם הגבר הלא נכון. הרבה זוגות רבים בתקופה של ההכנות לאירוע הגדול, כל זוג סביב הנושאים הרגישים לו - וכל הזוגות סביב הנושאים הרגישים לכולם, כלומר האמא של החתן. ביקשנו מהכלות של פורום חתונות בתפוז שישתפו אותנו בריבים הכי משמעותיים שהיו להן עם בני הזוג סביב החתונה.
"שאמא שלו לא תתערב"
אצלנו הכל היה מושלם בהתחלה והוא ציית לכל פיפס שהעליתי, עד שאמא שלו החליטה להתערב. היא דחפה לי לחתונה מופע ריקודים סלוניים של בת של חברה שלה מהעבודה, למרות שאני התנגדתי. אמרתי לבן זוגי החמוד שכדאי שיוריד אותה מהרעיון, כי אין מצב בעולם שאני אביא את נבחרת אנה ארונוב לרקוד בחתונה שלי, אבל פתאום קפץ לו איזה פיוז והוא אמר שגם הרצונות של אמא שלו חשובים ושהוא לא מתכנן להגיד לה כלום. פשוט התחלתי לבכות. לא היה לי נעים להתעמת איתה בעניין, אבל הוא לא הותיר לי ברירה. כל כך כעסתי עליו שהוא לא לוקח צד, ולא דיברנו יומיים. בסופו של דבר אני דיברתי עם אמא שלו והיא מאוד נעלבה - אבל העיקר שבסוף אני והחתן שלי השלמנו, והחתונה שלי נראתה בדיוק כמו שחלמתי (ובלי רוקדים עם כוכבים).
"למי אכפת מהחברים הדתיים שלך"
אני רציתי לערוך את החתונה בערב שישי, כיוון שהמשפחות שלנו חילוניות מאוד. בעלי התנגד רק בגלל שהיה לו חבר דתי אחד מהמילואים. אמרתי לו שזה מגוחך להשבית תאריך רק בגלל משפחה אחת, הצעתי שנזמין אותם להישאר בשבת על חשבוננו כך שלא יצטרכו לנסוע, הצעתי שנחשוב על פתרון יצירתי - אבל הוא לא היה מוכן לשמוע. התעצבנתי נורא, במיוחד כי אחרי שכבר היה מאוחר מדי להזיז את התאריך הוא נזכר להגיד שבדיעבד הוא מבין שאני צדקתי, ושהיינו צריכים לקבוע לשישי".
"הוא יודע את מקומו"
אנחנו בכלל לא רבים. לפעמים יש קצת עצבים כי אנחנו לחוצים בזמנים עם עבודות, לימודים והחתונה - אבל לא מעבר. זורמים. אולי הוא פשוט הבין שאני מחליטה והוא צריך לקבל את כל ההחלטות שלי...
"שיירגע עם האירוע הפלצני שלו"
לשמחתי לא היו הרבה ריבים בינינו לקראת החתונה, אבל אני כן זוכרת ריב אחד נוראי, שעסק באופי האירוע. הבחור שלי כיוון למשהו פלצני, גדול ויוקרתי מאוד, ואני זרמתי איתו, אבל נשארתי בפרופורציות. היה שלב בו היה לנו פיצוץ, ואני עבדתי קשה מאוד למתן אותו כדי שייצא אירוע סביר ולא מפלצתי, למרות שידעתי שהכל נובע מהתרגשות ורצון לחגוג בהנאה וכיף.
זה רק נראה כאילו אנחנו מסתדרות. אנחנו לא | צילום:
istockphoto
"מבחינתו - שלא תהיה חתונה"
האמת, במשך כל השנה הזו של סידורי החתונה אנחנו רק מתווכחים, וממש קשה לי למצוא משהו ששנינו הסכמנו עליו. בעלי לעתיד מאוד קשה. הוא שונא אירועים, ואם זה היה תלוי בו - הוא בכלל לא היה עושה חתונה. אבל הריב הכי גדול היה כשבחרנו מקום. הוא לא היה מוכן בשום אופן לשלם מעל 200 שקלים למנה, וזה מה שביקשו מאיתנו במקום שהכי אהבתי. בסוף לא הייתה לנו ברירה אלא להתפשר, אבל לא דיברנו הרבה זמן בגלל הוויכוח הטיפשי הזה.
"רציתי שהוא יתעמת עם ההורים שלו"
אני ובן הזוג הקצבנו לכל צד 100 מוזמנים. הוא הגיע מההורים שלו עם רשימה של 200 שמות, אותה אחרי מאמץ הוא הצליח לצמצם ל-120. מאוד כעסתי עליו, שהוא לא מספיק אסרטיבי עם ההורים שלו ולא מסוגל להגיד להם חד וחלק לצמצם את המוזמנים שלהם, כמו שהחלטנו.
"הוא עוזר לי בלי חשק"
לנו תמיד יש את אותו ריב, שנגמר אחרי דקה. אני מתעצבנת עליו שהוא לא עוזר לי ושאני עושה הכל לבד, הוא עונה לי שזה לא נכון, אני מפרטת לפניו את כל הטלפונים והפגישות והתיאומים שאני מתעסקת בהם, הוא מזכיר לי את הדברים שהוא עשה, אני אומרת שזה נראה כאילו הוא עושה הכל מתוך חובה ולא כי הוא באמת מתעניין, הוא עונה לי שהוא מאוד לחוץ ועמוס בגלל הלימודים ושאני צריכה להבין, ואז אני מתנצלת. אחרי שבוע, הכל חוזר מהתחלה.
"שלא ישגעו אותי ברבנות"
הריב הכי גדול שלנו סביב החתונה היה כשרק התחלנו לברר את העניין של הרבנות, ואני חטפתי קריזה על כל הסיפור הזה. הכל שם כל כך לא הוגן, עקום, חצוף, מעצבן ומלא בביורוקרטיה. אמנם זה לא היה מצב שהחתונה עמדה בפני ביטול, אבל נשפכו הרבה דמעות ועפו הרבה איומים לאוויר. בסוף הצלחנו להסכים שאם עושים לנו פעם אחת בעיות או מטרטרים אותנו בבית הדין הרבני, החתונה עוברת לקפריסין.
"למי אכפת - זו רק חתונה"
אני לא רואה שום סיבה לריב – זו כולה חתונה. יש לנו דברים הרבה יותר מהותיים לריב עליהם. האמת היא, שהחיים האמיתיים הם אחרי זה, אחרי כל ההצגה הגדולה. שם באמת נמדדים החיים כזוג, היצירה, התנהלות, הביחד. שם באמת נמצאת ההתמודדות כזוג עם הבעיות הניצבות בדרך. לכן, לדעתי, צריך לקחת הכל בפרופורציות ולא להיגרר למריבות שטותיות, כי אחר כך כשמביטים אחורה צוחקים על הנושאים הטפשיים שרבנו עליהם.
