אם היית פעם במערכת יחסים ארוכה, את בטח מכירה את זה: בחודשים הראשונים אתם לא יכולים להוריד את הידיים אחד מהשני, אבל כמה שנים לתוך הקשר ופתאום אתם אפילו לא מחזיקים ידיים. הסקסולוגית טרייסי קוקס הציגה בסאן את חמש הסיבות המובילות לכך שהתשוקה מתה:
מחוייבות זה לא מאוד סקסי
המוח שלנו עובד בצורה כו שתמיד נרצה את מה שאין לנו – ושנאבד עניין בכל דבר שמובטח לנו שהוא שלנו. זה נכון גם במערכות יחסים, כשאתם נכנסים לקשר רציני ועוברים לגור ביחד, והסקס הופך להיות זמין 24/7. עכשיו במקום דייטים מרגשים ושיחות על 'איפה נעשה את זה הלילה', אם בא לכן על סקס כל מה שנותר הוא לפנות לבן הזוג ששוכב לידכן במיטה – כמו כל לילה. הרפתקנות ומסתורין הם שני מקדמי משיכה אדירים, ובן הזוג המוכר שכעת "תמיד שם" הוא בדיוק ההפך מהם.
זה ההורמונים
מחקר אמריקאי שפורסם לאחרונה גילה שיש סיבה טובה לכך שההורמונים המאוהבים והממסטלים מפסיקים להטריף אותנו תשעה חודשים עד שנה אחרי שהתחלנו קשר חדש. לפי המחקר, 'תקופת ירח הדבש' של ההתאהבות הראשונית והסקס-ללא-הפסקה חייבת להסתיים כדי שנוכל לראות ולהעריך את בן הזוג שלנו בצורה שפויה, על חסרונותיו ויתרונותיו, ולהבין אם הם מהווים בחירה נכונה לבן זוג לחיים. לכל שלב במערכת היחסים יש מטרה אבולוציונית ברורה, ואם התשוקה של ההתחלה נועדה לחבר בינינו, הפכחון שמגיע אחריה נדרש לבניית מערכת יחסים ארוכת-טווח. בעוד שהרבה אנשים מרגישים שהם "מפסיקים'" להיות מאוהבים כשההורמונים נרגעים, למעשה מדובר במצב הפוך: האבולוציה מנסה להוביל אותנו לקשר רגוע יותר שיוביל אותנו להכות שורש – ולהרות – ומכינה אותנו לאהבה מסוג אחר.
תשוקה זה מתיש
לעבוד במשרה מלאה, להיפגש עם חברות, לעשות כושר, לדאוג לבית... גם ללא רומנטיקה, החיים שלנו עמוסים מאד. זה נכון שכשאנחנו מתאהבות אנחנו לא חושבות על שום דבר ועל אף אחד אחר ורק רוצות להיות איתו או איתה כל דקה פנויה, אבל האופוריה הזו לא יכולה להחזיק לאורך זמן. האפקט של ההתאהבות הראשונית דומה לזה של סמים ממריצים כמו קוקאין, ורמות גבוהות של דופמין וסרוטונין במוח מסייעות לנו לחוש כאילו אנחנו לא צריכות לאכול או לישון וכאילו יש לנו אנרגיה בלתי נגמרת. אבל החיים ב"היי" תמידי הם בסופו של דבר גם מאוד מעייפים – בטח ובטח למי שגם צריכה לתפקד בחייה האישיים, לשמור על אורח חיים בריא, ולהשקיע גם בעוד מערכות יחסים חוץ מזו עם בן הזוג החדש – ולכן, לטובתנו, הם אינם יכולים להמשך לנצח.
כבר לא מתכננים – ומתכוננים - לסקס
כשרוצים לצחוק על זוגות נשואים עוקצים אותם על כך שהם צריכים לקבוע סקס מראש ביומן – לכאורה ההפך מכיף וספונטניות. אבל אם תחשבו על כך רגע, גם בתקופת "ירח הדבש" כשהכל היה סוער ופרוע, תמיד תכננו והתכוננו לסקס. אם ידענו שהלילה אנחנו נפגשות עם בן הזוג החדש, היינו יוצאות מנקודת הנחה שנשכב אתו, ובגלל שרצינו להרשים אותו היינו מתארגנות בהתאם – מתקלחות, מורידות שיער, בוחרות הלבשה תחתונה סקסית, מוודאות שחדר השינה נראה סביר והמצעים נקיים, ולא אוכלות ארוחה כבדה מדי לפני המפגש. ככל שהזמן עובר והסקס עם בן הזוג הופך למובן מאליו, רמות המאמץ שלנו יורדות וה"תדר" המיני דועך - עד שהוא כבה. כמו כל דבר בחיים גם תשוקה שמפסיקים להשקות ולטפח מפסיקה לצמוח, וכדי לקבל ממנה פירות צריך להשקיע בה (וכן, גם אם זה אומר לקבוע מראש סקס ביומן).
הסקס של ההתחלה הוא לא הסקס האמיתי
אין מה לומר, אין כמו הסקס של ההתחלה – רוצים אותו ועושים אותו כל הזמן. מה שהכי כיף זה שהתשוקה האדירה הזו באה לנו בלי מאמץ – רק המחשבה על המפגש עם בן הזוג מספיקה כדי להתניע את כל האיברים בגוף. אבל הבעיה היא שזהו לא סקס "אמיתי". ההתרגשות הארוטית מופקת במוח שלנו כשאנחנו מאוהבות בלי הרבה קשר לבן הזוג מושא התשוקה, וגם אם יש לו, רחמנא ליצלן, חסרונות במיטה - היא מסתירה אותם. ברגע שהטירוף של ההתחלה עובר, כל צד נשאר לגלות את החשק והאופי המיני האמיתי של הצד השני, שהוא לעתים שונה לחלוטין מזה שפגשנו בהתחלה - ואנחנו נאלצות להתחיל לנהל גם שיחות "פחות סקסיות" על הצרכים שלנו במיטה, עכשיו כשאבק הפיות הסקסי התפוגג.