מורטימר גראנוויל. השם הזה אולי לא מצלצל מוכר כמו תומאס אדיסון או אלכסנדר גרהאם בל, אבל הוא-הוא האחראי לפיתוח הוויברטור הראשון. המכשיר שלו, יש להודות, אימתני מעט, ומזכיר מטחנת בשר או מיקרופון מעוות - בניגוד משווע לוויברטורים המעוצבים של ימינו. במקום סיליקון רחיץ המכשיר עשוי מתכת לא מזמינה, ובמקום סוללות קטנטנות ודיסקרטיות, הוא נזקק לספק כוח בגודל של מזוודה גדולה.
עד מהרה זכתה הההמצאה לכינוי הבלתי סקסי בעליל "הפטיש של גראנוויל" - ועד מהרה מצא הפטיש את דרכו אל מרפאות של פסיכיאטרים ורופאים אחרים, שטיפלו בנשים הסובלות מ"היסטריה" - שם כולל (ומיזוגני להפליא) שכורך בתוכו מגוון עצום של הפרעות נפשיות, כל עוד אלה מתרחשות בקרב נשים - ומסביר כי הגורם להן הוא הרחם. הטיפול כולל מעין אוננות בידי המטפל, במטרה לשחרר את התסביכים של אותן נשים - והמכשיר של גראנוויל בהחלט הקל עליהם את העבודה. הקומדיה "היסטריה", שביימה הקומיקאית טניה ווקסלר, מראה בדיוק מדוע: ה"טיפול" דרש מאמץ פיזי ניכר מצד הרופאים, שנאלצו לעתים לעשות אמבטיות קרח לידיהם בין מטופלת למטופלת, כדי להקל על שריריהם הדואבים.
הטיפול להיסטריה - הפך להיסטריה בעצמו
הטיפול הידני בנשים "היסטריות", שהתחיל כבר ביוון העתיקה (!), היה פופולרי מאוד. נשים היו מגיעות לטיפול שבועי, ובנקודות מסויימות לאורך ההיסטוריה שימש הטיפול גם להקלה על סימפטומים של נזירות ואלמנות, לצד נשים "נורמטיביות", כלומר: נשואות. ההמצאה של הוויברטור המכני הפכה את הטיפול לנגיש יותר, ורופאים פתחו מרפאות שבהן יכלו לקבל מספר פציינטיות במקביל, בעזרת מספר מכשירים שרכשו. ככל שההמצאה הפכה יעילה וקטנה יותר, התחילו למכור אותה גם ללקוחות פרטיים, ואף לפרסם מודעות בעיתונים שקראו לבעלים "להחזיר את הברק לעיני האישה שלך ואת הסומק ללחיים שלה".
הוויברטורים שווקו כפתרון יעיל למכאובי נפש, אבל גם לדלקות פרקים, נשירת שיער, עצירות ואפילו עודף שומן בירכיים. רוב ההשערות האלו, למרבה הצער, לא עומדות במבחן המציאות, אבל ההמצאה הזו בהחלט הפכה את הוויברטור לאזרח של כבוד כמעט בכל בית. בסקר שנערך לאחרונה בארה"ב אמרו 52% מהנשים שהשתמשו בוויברטור, והמכשיר נמצא בשימוש תדיר אצל רווקות, זוגות הטרו והומוסקסואליים ואפילו אצל גברים.