לאחרונה יצא לי להיחשף לתופעה של נשים שלא קוראות לאיבר המין שלהן בשמו "פות" אלא ממציאות לו כל מיני שמות חיבה. החלטתי לשאול מה הם שמות החיבה באחת מהקבוצות בהן אני חברה, וקיבלתי למעלה מ-35 שמות שונים שנשים קוראות לפות שלהן: חלקם שמות שהן המציאו, חלקם כאלה שהועברו ע"י האימהות, היו גם חלק על שם דמויות, וחלק הטיות משפה זרה, והיו גם כאלו שלא קוראות לו (הוא כנראה בא לבד) - מבחינתן אין לו שם.
מה יש במילה פות שגורם לנו לנוע בחוסר נוחות?
כל אלה גרמו לי לתהות: למה אנחנו מרגישות צורך לקרוא לאיבר שלנו בשם? למה אנחנו נבוכות כל כך מהמילה הפשוטה הזאת: פות. שלוש אותיות. הברה אחת. מה במילה הזו גורם לנו לנוע בחוסר נוחות בכיסא עד כדי כך שנמציא לו שם אחר, מתיילד, "מנחמד" - כזה שהופך אותו למשהו אחר, קטן יותר, ילדותי יותר, לא מיני?
כבר בילדותנו אנחנו סופגות חינוך שהפות שלנו הוא איבר שיש להתבייש בו: לא לגעת בו, לא לדבר עליו ובטח שלא לחשוף אותו בציבור.
שיהיה ברור, אני מסכימה עם זה שצריך לשמור על רמת צניעות מסוימת ולא לחשוף אותו לכל דורש, אבל אני לא רואה סיבה להתבייש בו ולא לדבר עליו. נכון שעדיף שלא לדסקס את נושא הפות בשיחת שישי בזמן האוכל אבל כן אפשר לדבר עליו עם חברות, עם הבנות שלנו.
גברים מעצימים, נשים מנמיכות
כששוחחתי עם ידיד שעובד עם נערים הוא סיפר לי שהנערים מעניקים שמות לאיבר המין שלהם כדי להאדיר אותו, להעצים אותו ולהעלות אותו לגדולה. מיד עלתה בי המחשבה: האם יכול להיות שנשים נותנות שמות לאיבר המין שלהן בדיוק מהסיבה ההפוכה - כדי להקטין את חשיבותה, כדי לנחמד אותה, כדי להפוך אותה למשהו לא מאיים?
רבות וטובות ממני דיברו על איבר המין כסימבול לתהום הנשייה, על היותו מקום מסתורי ולא ידוע. גם היום, כאשר התקשורת מציגה לנו את הפות, היא הופכת אותו למשהו מלוכלך, משהו שצריך להגן על התחתון מפניו עם התכשירים הנכונים. זאת, אגב, על אף שכל רופאי הנשים טוענים שהיגיינה אינטימית מזיקה יותר משהיא מועילה.
אינספור מחקרים מנסים לפענח איך בנויה ההולכה העצבית באיבר ואם אנחנו כן או לא גומרות מחדירה, אם שרירי הנרתיק כן קשורים או לא קשורים לשרירי הפה וכן הלאה. הפות שלנו הוא במרכז התקשורת העולמית, כמעט בכל פרסומת יש התייחסות עקיפה או ישירה אליו ואף פעם לא בקונוטציה חיובית, אז מה הפלא שאנחנו מתביישות בו??
אני רוצה לבקש מכן משהו קצת אחר, אולי אפילו קשה לעשייה לחלקנו: אני רוצה לבקש מכן להפסיק לנחמד אותו. הפות הוא איבר בגוף כמו כל איבר אחר, אולי אפילו קצת יותר חשוב מאיברים אחרים שכן הוא האיבר שממנו נכנס ויוצא התינוק (ברוב המקרים). הוא האיבר הכי אישי, הכי נשי, והכי פגיע שלנו אבל גם האיבר שטומן בחובו הכי הרבה כוח: כוח ההולדה, כוח החיים וכוח המסתורין.
מתי לאחרונה חקרת את עצמך במראה?
החברה והתרבות מחנכים אותנו להצניע אותה וזה בסדר, אל תתחילי לשבת עם רגליים פסוקות כשאת לובשת חצאית, בכל זאת לא מדובר פה באקסהביוניזם אלא מדובר פה על נשיות. אבל תתחילי בלקרוא לה בשמה, פות.
תגידי לילדה שלך שקוראים לה פות. זה השם שלה. מרגישה שפות הוא שם קשה לך מדיי? תקראי לה פותי, תוסיפי לה את יוד השייכות כי היא שייכת לך, ורק לך. אל תחלישי אותה, אל תהפכי אותה לנחמדה יותר, אל תקטיני אותה. כי כשאת עושה את זה לפות, את עושה את זה גם לעצמך. תחנכי את עצמך למיניות בריאה יותר, לנשיות בריאה יותר ואנושיות בריאה יותר.
*אורטל בירן גורפינקל היא דולה ומנחת נשים בעלת אמאהבה -הבית שלך לאמהות