לפני כמה שנים, במעגל נשים שהנחתי, מישהי סיפרה שהיא "נותנת" לבעלה כדי שיהיה רגוע, כדי לשמור על שלום בית. השיתוף הזה פתח פתח לזרם של וידויים של נשים נוספות בקבוצה. עבור כולן זו היתה הפעם הראשונה שהן מדברות על זה. היה הרבה מאוד כאב במעגל הזה, ולצדו התפכחות שהעניקה לנשים עוצמה חדשה.

זה נשמע דומה אצל כולן: נשים ש"פותחת את הרגליים", כפי שרבות מהן קראו לזה, כדי שבן הזוג לא יהיה עצבני, כי פעם בשבועיים "צריך" לתת לו, כדי שלא ילך עם נשים אחרות, כדי לשמור על שלמות המשפחה. אחד המשפטים הכואבים ששמעתי היה מאישה צעירה ויפה, שסיפרה שיש לה הרבה פעמים פטריה וגינלית. הבעל שלה מתבאס על הטיפולים שהיא צריכה לעשות לאיבר המין שלה הכוללים שלושה לילות בלי יחסי מין, אז היא "נותנת" לו גם כשהיא עדיין לא מרגישה שהפות שלה מוכנה לחדירה, רק כי הוא לוחץ ולחוץ.

אני עדיין שומעת מנשים איך לפני החתונה אמא שלהן אמרה להן: "זה יכאב, אבל את חייבת לעשות את זה כי זה מה שהוא ירצה ממך כל לילה". זה לא מהמאה ה-19, זה מכאן ועכשיו.

כשאנחנו מרצות את הגבר שלנו, אנחנו מבטלות את הרצון שלנו.

יש נשים שזה נראה להן כל כך נורמאלי לחיות ככה, שהן היו מופתעות לשמוע שנשים אחרות עושות סקס כי הן רוצות, וכשהן לא רוצות - לא עושות. הן היו בהלם שיש נשים שלא עסוקות כל האקט בלחשוב מתי הוא כבר ייגמר.

אני שומעת מכל כך הרבה נשים שהן לא מתחבקות, מתכרבלות או נוגעות בגבר שלהן במיטה, כי אם חלילה המגע האוהב הזה יגרום לו לזקפה אז הן מיד ירגישו אחריות נשית לרצות את הזקפה הזו. כאילו שיש איזה חוק לא מדובר כזה, שאם הוא רוצה - את חייבת להיענות, גם אם את לא בעניין. כאילו שמין הוא אחת מרשימת המטלות של האישה במערכת הזוגית. כואב לי הלב על כל אותן הנשים הרבות שהולכות לישון בלי חיבוק, רק כי הן לא יודעות שזה בסדר לבחור מתי ועם מי את עושה אהבה.

כשהאישה בעצמה לא יודעת מה עושה לה טוב

לימדו אותנו שמה שאנחנו רוצות זה יציבות במשפחה ובנישואים, אז אנחנו מקיימות את מה שאנחנו חושבות שהוא רצון הגבר. אנחנו מאמינות שמי שחי איתנו רוצה שנוותר על מה שאנחנו באמת רוצות או לא רוצות. אנחנו משמרות עולם שבו התכונה המרכזית של "אישה טובה" היא לוותר על עצמה למען המשפחה. לפעמים אני מופתעת לפגוש אישה שבכל תחומי חיה האחרים עושה את מה שהיא רוצה - אבל במיטה היא מרצה. יותר מדי נשים עדיין מובלות על ידי הרעיון שמין עושה טוב רק לגבר, והתפקיד שלנו הוא לדאוג שיהיה לו טוב.

חלק מהנשים מתחילות תהליך ומנסות לתקשר את המיניות הזוגית עם הגבר שלהן. הן מנסות ללמוד לדבר בכנות על מה שבאמת קורה להן בחדר המיטות. זה שלב מורכב, אבל הוא מלא בפגיעות ובחשש. הרבה פעמים הן מגלות שהגבר שלו הן "נותנות" ממש עצוב לשמוע שזה מה שקורה, ושהוא ממש היה רוצה, ואפילו מוכן ללמוד יחד איתן, איך אפשר לעשות את זה אחרת. נשים אחרות דווקא מגלות שהגבר שאיתן ממש לא מבין אותן – לצערי, גם זה יכול לקרות.

ולפעמים האישה בעצמה לא יודעת מה עושה לה טוב. מה את רוצה? מה מתחשק לך? אני זוכרת שלפני שנים רבות, בתוך מפגש מיני ראשוני עם בחור נחמד, הוא שאל אותי "מה את רוצה שאני אעניק לך? מה מגרה אותך? מה עושה לך את זה?" ואני כאילו נפלתי לתוך בור חלול. ידעתי לעשות סקס כמו שעושים, כמו שאני אמורה לעשות - אבל איך אני רוצה את זה? לא ידעתי מה לענות, לא ידעתי שיש שאלה כזו. לא ידעתי שיכולות להיות לה תשובות שבאות מתוכי. בלילה הזה הבנתי כל כך הרבה על עצמי, ויחד עם זה לא הבנתי כלום. הבנתי שאני לא יודעת. מאז יצאתי לחפש את התשובות.

הכותבת, מיכל מעיין דון, היא ממקימי מרכז "אישתר" - מרכז לאומנויות האהבה והתפתחות התודעה, מנחת מעגלי נשים ומנחת סדנת "מערת החשק" לנשים ולזוגות